למה לה פוליטיקה: לארה פביאן בדרך לישראל
היא מאמינה שלפוליטיקה אין מקום במוסיקה, הודפת מעליה את הדרישה לא להופיע בישראל ומאמינה כי ליצירתה יש תפקיד אחד בלבד: לקרב בין אנשים, כשהסיטואציות החברתיות מפלגות ביניהם. לארה פביאן מגיעה בכיף להופעה בארץ ומשמיעה את קולה
עוד כותרות ב-nrg:
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
• תביעה נגד חברות ההפקה של שרית חדד ואייל גולן
• זמרת הליווי של עידן רייכל עוברת לקדמת הבמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"כשהגעתי לכאן לפני כמה שנים, נהניתי לגלות עד כמה אוהבים כאן מוסיקה ועד כמה מוסיקה היא דרך חשוב ומרכזית להעביר בה מסר. מוסיקה נושאת עמה עוצמה אדירה, אני חושבת שעוצמה זה לדעת להקשיב, לנסות להיפתח ולהבין, עוצמה זה גם לחלוק ולהשמיע את עצמך, ואת כל זה אפשר למצוא במוסיקה. את העוצמה הזו אני אוהבת להפיץ ולחלוק".
בעוד פביאן מדברת על פתיחות, הבנה והקשבה, לחץ כבד מופעל על מוסיקאים ברחבי העולם מידי גופים הקוראים להם להחרים את ישראל ולא להופיע בה, בין היתר בשל אירועי 'צוק איתן' בקיץ האחרון, ועל רקע הקולות האנטי-ישראלים העולים וגואים באירופה.
"לא הופעל עליי לחץ לבטל את ההופעה בסוף החודש", משיבה פביאן נחרצות כאשר אני שואלת אותה בנושא, "ואני חושבת שלהפעיל לחץ שכזה על מוסיקאים הוא דבר שלא ייעשה", היא מוסיפה בנימה אסרטיבית.
ובכל זאת, הוא נעשה, וחווית זאת בעצמך. לפני שלוש שנים, פורסם מכתב על דף הפייסבוק שלך, ובו פנייה מקבוצה לבנונית שהביעה מורת רוח מהשתתפותך בחגיגות יום
"ציער אותי מאוד שיש ניסיון לערב בין פוליטיקה ומוסיקה, ובעיניי ממש לא חייב להיות קשר בין השתיים. אני באמת חושבת ככה – למוסיקה אין בהכרח קשר לפוליטיקה, ואני גם חושבת שמוסיקאים לא צריכים לשמש כמטרה לבעלי אינטרסים פוליטיים כאלה או אחרת. לצערי, הם הופכים לכאלה, למטרות ולקורבנות של הסיטואציה הפוליטית".
מידת הקורבנות שלהם תלויה במידה רבה בהם עצמם. הם יכולים להחליט שלא להיכנע ללחץ ולא לסגת מעמדותיהם. את, למשל, בחרת, בתגובה, לבטל בעצמך את ההופעה שתוכננה בלבנון. מחד, לא חזרת בך מהצהרות האהבה כלפי ישראל, מאידך, החלטת שלא לקיים את ההופעה שניסו לטרפד.
"העובדה שבגלל סיבות פוליטיות ומהלכים דוגמת אלה נבצר ממני להופיע בפני קהל כזה או אחר גורמת לי צער רב. מבחינתי, זה בכלל לא חשוב באיזו מדינה אני מופיעה, משום שאני לא רואה הבדלים בין בני האדם. אני אוהבת להופיע בפני כולם, וזה לא משנה מהן הדעות שלהם, וגם לא משנה מהי הדת שאליה הם משתייכים. חבל לי שקיימת סביבי שנאה שמונעת ממני להופיע בפני כל בני האדם.
"בני אדם הם בני אדם, באשר הם, ומוסיקה ומוסיקאים לא צריכים לקחת חלק בעניין הזה. זה מה שאני מאמינה בו, זה המוטו שלי, שמלווה אותי מדי יום. חוץ מזה, שיש גם את הצד השני, כמובן, את אלה שהתכוונו להגיע להופעה. ריגש אותי מאוד שלבנונים רבים לא התכוונו להחרים את ההופעה שלי ודווקא תמכו בי, שאוהבים את המוסיקה שלי וזו סיבה מספיק טובה מבחינתם להגיע להופעה שלי".
שמה של פביאן יצא למרחוק, והיא קנתה לה קהל רחב של מעריצים ברחבי העולם, שליוו אותה לאורך קריירה שהחלה לפני 27 שנה בזכייה במקום הרביעי באירוויזיון. ב-11 אלבומי האולפן שהוציאה עד כה היא מלהטטת בין איטלקית, צרפתית ואנגלית, בקול נשי שנע בין רכות מלטפת לעוצמה רבת נוכחות.
בדומה לשירתה, גם כאשר היא מדברת, קולה נע בין שני הקטבים. לעיתים היא נחרצת מאוד, מדגישה את חלקי המשפט השונים כך שעמדה תובהר היטב ולא ייוותר כל מקום לאי הבנה. ולפרקים, היא מעודנת יותר, מאפשרת לרגש להתגנב אל דבריה.
אנשים מתעניינים במה שאת חושבת ובמה שיש לך לומר. את מרגישה שמצפים ממך לייצג קבוצה מסוימת, לשמש כקול, לשאת עמך אג'נדה חברתית?
"כן, יש ציפייה כזו ממני, כפי שהיא בדרך כלל קיימת ממוסיקאים. מאמנים מצפים לקחת צד ולנקוט עמדה ברורה לכאן או לכאן בנושאים חברתיים. אבל גם אם יש ציפייה כזו ממני, חשוב לי להדגיש שאין לי שום כוונה להוביל אג'נדה חברתית או לעשות שימוש במוסיקה לשם קידום של עמדה מסוימת או רעיון מסוים. גם לא עשיתי את זה בעבר, משלל סיבות".
תני לי סיבה אחת.
"מוסיקה לא אמורה לקבוע מי צודק ומי טועה, מה נכון ומה פסול. אין לה שום תפקיד כזה, זו לא אחריות שמוטלת עליה. להיפך, התפקיד שלה הוא לא לפלג, כי אם לאחד ולחבר, לא להצביע על נכון ולא נכון, ראוי ולא ראוי, אלא למצוא את המשותף, להביא ליצירה של משהו משותף. המסר שמוסיקה מעבירה, בעיניי, הוא שאנחנו יכולים להיות מאוחדים, אם נרצה בכך, גם אם יש בינינו פערים של אידיאולוגיה, של דת או של עמדה פוליטית".
משמעות הדבר שאת גם אינך דנה בסוגיות חברתיות ופוליטיות בשירייך?
"נכון. מותר לי להיות מוסיקאית ולעסוק במוסיקה ובשירה וביצירה במנותק מנקיטת עמדות פוליטיות או חברתיות. אין לי אג'נדה פוליטית שאני מוצאת לנכון להצהיר לגביה ולהזדהות איתה או לעסוק בה בשירים שלי – וזה לגמרי לגיטימי. בעצם, את יודעת מה? יש לי אג'נדה פוליטית – זו האג'נדה שלי, היעדר ההכרח לקחת צד ולנקוט עמדה", היא אומרת בהחלטיות, וכעבור מספר שניות של דממה, קולה מתרכך מעט.
"תראי, זה לא שאני נמנעת לחלוטין מלהעלות נושאים שנוגעים בסוגיות חברתיות. יש דברים שחשוב שייאמרו, תופעות שצריך שיהיו מודעים להן. אבל זה לא בהכרח מלווה בלקיחת צד וברצון לרתום את המוסיקה לקידום של מטרה כלשהי", היא מוסיפה.
קשה לדעת האם שאיפתה של פביאן לקרב ולאחד בין בני תרבויות שונות באמצעות המוסיקה אכן ברת מימוש, אך בהחלט עלה בידה לאחד אולם מלא באנשים סביב מטרה אחת – לעודד אותה בשעה שאיבדה את קולה באמצע הופעה וחשה מבוכה אדירה.
"לאורך השנים, נסעתי המון בעולם והופעתי המון, והיו לי הרבה מאוד חוויות מדהימות - חלקן מיוחדות, חלקן מצחיקות, חלקן מרגשות וחלקן פשוט מהנות", היא מספרת. "אחת מהן, שקטלגתי אצלי כחוויה מהסוג המרגש, זכורה לי במיוחד. לילה אחד בבולגריה, אבד לי הקול באמצע הופעה, במהלך אחד מהשירים, בגלל דלקת שהייתה לי. זה קרה פתאום, מול כל האנשים שהגיעו במיוחד כדי לראות ולשמוע אותי, והרגשתי מאוד לא נעים. זו סיטואציה שבה את לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם המבוכה.
"ואז, פתאום, הקהל, שמילא את האולם מפה לפה, התחיל לעודד אותי, להריע, למחוא כפיים, ובקיצור, עשה כל שהיה ביכולתו לעשות על מנת לרומם את רוחי, ובסופו של דבר סיימתי את השיר ביחד איתו ובזכות העזרה האדירה שלו", היא מתארת, וניכר שההתרגשות שאחזה בה באותו לילה שבה ופוקדת אותה.
"כולם, והיה מדובר באולם שבו מספר רב של אנשים, נעמדו, שרו איתי וגרמו לי להרגיש הרבה פחות נבוכה מכל העניין ולהבין שזה דבר שקורה, שלא עשיתי שום דבר לא בסדר. אני חושבת שהרגע הזה נצרב לי בזיכרון כל כך חזק, מפני שמעבר לתחושה הנפלאה של התמיכה והאהבה מצד הקהל, פתאום הבליחה בי מחשבה שזה ממש בסדר להיות אנושית, שמותר לי גם להיות פגיעה לפעמים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם