אסף אבידן בהאנגר: מכונת ירייה של פיסות נשמה
מרגע שפצה את פיו היה ברור שהוא הולך להרעיד את ההאנגר. אסף אבידן השיק את אלבומו החדש בהופעה אקטיביסטית, תיאטרלית ומצמררת הנשענת על המתכון המוכר של זמר פולק עם מניירות של רוקסטאר. זה בדיוק מה שהקהל רצה, וזה בדיוק מה שהוא קיבל
עוד כותרות ב-nrg:
• אלין לוי ודון לני גבאי בפסטיבל סן רמו
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
• מהפכה ברגשות מעורבים: שי צברי מאכזב ומצוין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ערב טוב" אמר, והחל לפרוט על הגיטרה האקוסטית את הפתיח של "Over my head", הסינגל הראשון שיצא מתוך אלבומו החדש וגם זה שפותח אותו. אבידן החליט שלא להפיץ אלבום זה ברשתות הגדולות בישראל, אלא להציע אותו למכירה באינטרנט ובחנויות התקליטים העצמאיות הפזורות ברחבי הארץ, מתוך סירוב להשתמש במנגנוני ההפצה הקיימים בישראל, המציעים תנאים לא הוגנים למוזיקאים, סופרים וספקים קטנים.
כך או כך, פחות משבוע לאחר שיצא כבר הספיק האלבום להעפיל למקום הראשון במצעדי המכירות של iTunes בישראל ובצרפת. הרוח האקטיביסטית של אבידן באלבום החדש לא נגמרה שם, וגם בהופעה עצמה היא הורגשה כשעל המסכים הוקרן הסבר על כך שהאמן תרם את כל ההכנסות לעמותת "הצלת לבו של ילד", והיו לא מעט כאלה, אחרי הכול מדובר בסולד-אאוט.
בתנועות תיאטרליות מוגזמות שישבו על אבידן כמו כפפה ליד (שר ונופל על ברכיו, מכה נמרצות בחזה בזמן שזמרות הליווי שרות), הוא המשיך להציג שיר אחר שיר מאלבומו החדש, כשהוא חמוש בהרכב מאוזן מבחינה מגדרית, שלושה גברים ושלוש נשים, בהם בלטו מייקי בשירי על כלי ההקשה ועל משבצת האקסית של הפרונט-מן, גדי פטר המתופף שהוסיף גרוביות פאנקית, והזמרת פלורה שמשמת כקלידנית ההרכב וזאת שאחראית לכל הנגיעות האלקטרוניות באלבום החדש. לנוכח שאר הנגנים היה נדמה כי לעיתים אבידן אחז בגיטרה רק בשביל היופי, במיוחד כי הייתה מאחורי גבו רוב ההופעה, למרות שהחליף בין אקוסטית לחשמליות כמו גרביים.
יש שישמעו את השירים שבאלבום החדש ויראו באבידן כאדם שהפך למוצר והבמה למדף בחנות, אך מבחינת פרפורמר אין כאן כל ויכוח. הוא מעניק למאזין עונג מוזיקלי עד כדי שנדמה כי הוא לא יצור אנושי. מקיא החוצה כל חלקיק של רגש שקיים בתוכו, ומפזר אותו במרחב הפתוח בעזרת מיתרי הקול שעליהם הוא שולט יותר מאשר על כל כלי נגינה אחר. אפשר להגיד עליו שהוא אקסטרווגנטי, שקולו אימץ מבטא זר ושהוא מלא באובר-ביטחון עצמי. אך למען האמת יש לו את הכישרון, הכריזמה ואת כל הסיבות להרגיש כך, מה שמפצה על כל פרט שלילי והופך אותו לשולי.
"תעשה לי ילד!", צעקו כמה עלמות חן מן הקהל (בדוק שהן הגיעו לשם בלי ההורים). "עוד מעט, אני עסוק כרגע", השיב אבידן בחדוות ניצחון ומיד החל לנגן את "Her lies" שזכה לעיבוד מקסים עם נגיעות של מוזיקת נשמה שחורה, עד כדי כך שנשמע כמו שיר חדש מהעטיפה. אבידן יודע ממה הקהל מתחרמן ובכל פעם שהוא משך את קולו עד קצה היכולת אפשר הי בקלות לשמוע איך שהקהל נשבה בקסמו. בקהל, אגב, אפשר היה למצוא לא רק זוגות וילדות סלפי, אלא גם מעריצים נאמנים וגם כמה תיירים שגילו את אבידן במהלך הטור בחו"ל והופתעו לגלות שבזמן חופשתם בישראל הוא משיק אלבום חדש.
המתכון, על רגל אחת, הולך כך: יש לו אינטליגנציה פשוטה לכאורה כמו של זמר פולק, אך יחד עם זאת גם מניירות של רוק-סטאר. כל זה על מצע של שירי אהבה ופרידה בשפה האנגלית, קריצה ללכלוך של הסבנטיז ויחד עם זאת גם לסאונד האלקטרוני-פלסטי של שנות האלפיים. בדיוק כמו בשיר "The jail that sets you free" מאלבומו החדש, שזכה לביצוע נהדר והצליח לשחרר את אבידן מהבסיס שעליו מושתת המתכון המוזיקלי: השפעות ווקליות כבדות של ג'ניס ג'ופלין ורוברט פלאנט.
בזמן שצלו הנוצץ של השלייקס הכביד על אבידן, הוא החל לשיר את שיר הנושא של האלבום החדש "Gold Shadow". שירתו האמוציונלית בפזמון היא דוגמה לאחד מהניואנסים החוזרים בסגנון השירה הייחודי שלו: הנאה מסוימת לחזור בלופ ובטון שונה על כמה מילים בודדות, כשברוב שיריו השקטים, בשונה מ"Gold shadow" , הוא גם מרבה להוסיף וזועק את נשמתו עד לרגעים האחרונים. במובן מסוים זהו סוד הקסם של השיר, שלמרות שחסרה בו הזעקה האבידנית, הוא מעביר דווקא דרך השקט את אותה הצמרמורת, תחושה המגיעה רק דרך מוזיקה שמצליחה לפרק את הנשמה שלך ולהרכיב אותה מחדש.
"ערב טוב והמשך לילה מהנה", אמר אבידן למרות שהיה ברור לכולם שמדובר בתכסיס קלאסי של סחיטת כפיים לצורך הדרן. אחרי פחות מדקה הוא חזר לבדו אל הבמה. זרקור יחיד כוון אליו. עם מפוחית וגיטרה אקוסטית הוא שר את הלהיטים המרגשים: "Maybe you are", "Weak" וגרם לקהל לא להתלונן על כך שהפלייליסט היה מורכב בעיקר משירים חדשים.
הקוקטייל של קולו הגבוה יחד עם צלילי המפוחית זה הדבר הכי כן ואינטימי שאפשר למצוא במוזיקה של אבידן, מרכיב פולקי שחסר באלבומו החדש. לשמחתנו, היה טוויסט בחלקו השני של ההדרן כשלהקת הליווי הצטרפה ושינתה את כל הפאזה. השירים שנבחרו היו שונים מהלהיטים הפולקיים הישנים והתבססו על עיקרון מאוד פשוט: להוציא החוצה את השדים שבאבידן. בין "Love it or leave it" עם המקצב הלטיני ורוח הפסיכוזה לבין "I want you to die" שחותם את אלבומו החדש, היה נדמה כי הוא הפך למכונת ירייה מוזיקלית של פיסות נשמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם