וגה והפילהרמונית: קסם מאופק וקהל כפוי טובה
כל מי שנכח באחת מהופעותיה של סוזן וגה עם הפילהרמונית אמור היה לחוות הופעה בלתי נשכחת של אמנית איכותית, אינטליגנטית ובעלת רפרטואר נפלא. איכשהו, חלק מהקהל לא נשבה בקסם המופלא הזה, ובישראל כמו בישראל, הוא גם ביטא זאת בצורה מבזה
כפי שנאמר בזמנו על ניק קייב ולאחר מכן על גרג דולי, נהוג גם לומר שהקהל הישראלי מאוד אוהב את סוזן וגה, שהגיעה השבוע לשתי הופעות בישראל, בפעם החמישית בקריירה שלה.עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
• הנה הרגע המצחיק ביותר ב"אח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואכן, מהשנייה הראשונה שהיא עולה לבמה, בשמלה קלאסית בצבע כחול-טורקיז ובחיוך דק, ועד השנייה האחרונה של ההדרן השני בהופעה שנמשכה למעלה משעתיים ועשרים דקות, הזמרת-יוצרת הייחודית זכתה למחיאות כפיים סוערות, לשני 'סטנדינג אוביישן' ואפילו לפרחים ומתנות שהוענקו לה מהשורות הראשונות בהיכל. וגה, מדויקת, חכמה, צנועה ומספרת סיפורים מבריקה, הודתה לא פעם לקהל על קבלת הפנים המקסימה, ואכן, רוב הקהל העניק לזמרת את כל הכבוד לו היא ראויה והתרשם נכונה מההופעה הנפלאה שהיא העניקה. רוב הקהל, אבל ממש לא כולם.
"או, סוף סוף, השיר היחיד שלה שאני מכירה", אמרה מישהי קולנית מאחורי עם פריטת הצלילים הראשונים של 'לוקה', עמוק אל תוך החלק השני של המופע, שכלל הפסקה בהתאמה לקונצרט תזמורתי. "משעמם, שיגמר כבר", אמרה מישהי אחרת מצדי השמאלי, אותה שמעתי היטב לאחר שהזוג המבוגר שהפריד בינינו עזב את האולם כבר בהפסקה, שגם תלונותיו בנוגע למתרחש על הבמה נשמעו לכל עבר.
מיד אחרי הביצוע של 'לוקה', אותה אחת שמכירה את וגה כנראה רק דרך גלגלצ ואלוהים יודע מה עשתה שם בכלל, עזבה את האולם עם חברתה. מעין סיטואציה הזויה של קהל ועדי עובדים, שאחרי שהאזין לנאומים מעייפים על עתיד החברה וחיסל בורקסים וירקות חתוכים, נאלץ להשאר גם למופע המרכזי, ולא לעזוב כל עוד הבוסים נוכחים בעצמם. חסר היה רק שמישהו יתלונן שבמקום ההשקעה בהופעה הזאת היו מוסיפים עוד איזה מאה שקל לתלושים לחג.
הקהל, שלא מורגל בהופעות ארוכות כל כך, שנמסרות מכל הלב ושמכבדות את הנוכחים בכל הרפרטואר המרשים של האמן המבצע ולא רק בשירים חדשים, החל לצאת מהאולם כבר לפני ההדרן הראשון וממש עמד על הפתחים בהדרן השני, חלק מתוך הנחה שהזמרת כבר לא תשוב לבמה וחלק פשוט בשל חוסר סבלנות ישראלית למהדרין. הם המשיכו לעמוד, משולבי זרועות, מתבוננים בבמה כמו מכריחים אותם להשאר, על פניהם ניכרים סימני עייפות, שעמום, מיאוס, כמו הסיבה היחידה שנשארו עד עתה הייתה להצדיק את הכסף ששילמו עבור העינוי המתיש הזה.
כל זאת, בהופעה נהדרת, שגם אם אינה מושלמת, האלמנטים הבודדים שאינם עובדים כהלכה במופע היו כה זניחים, שקשה היה שלא להתעלם מהם. וממילא אותם אנשים שלא כיבדו את גודל המעמד ולא העריכו את איכות ההופעה הם לא אלה שיכלו באמת להבחין באותן דקויות.
וגה כובשת. מכשפת. מקסימה. מי שחשש ממופע כבד בשל זיווגו עם הפילהרמונית, התבדה מאחר והפילהרמונית שיחקה בתפקיד משני בלבד. מצד שני יש שיאמרו שוגה לא ניצלה את כל האפשרויות שתזמורת עוצמתית שכזו יכולה להעניק, במידה מסוימת של צדק, אבל זה לא באמת משנה. גם שני המוזיקאים שהגיעו עמה, הבסיסט שלעתים קרובות נעלם בעושר הצלילי של הליווי התזמורתי והגיטריסט שלעתים בלט מדי בגוונים חשמליים על גבי האופי האקוסטי של התזמורת, לא הבריקו, אך גם לא הפריעו.
על אף שגובתה בעשרות נגנים מאחוריה, ועל אף המחמאות ההדדיות והמוצדקות למנצח אילן מוכיח ולנגנים, זו הייתה הופעה שלה, ושלה בלבד. כשלקחה את הגיטרה וביצעה את Marlene on the Wall לגמרי לבדה, לא היה חסר שם לא צליל ולא תו ולא ליווי מזערי אפילו, היה זה שיר נהדר בביצוע מושלם של אמנית איכותית ואינטליגנטית.
וגה כבר בת 55, והגיל לעתים ניכר בקולה, ברגעים הנדירים בהם היא מטפסת לצלילים הגבוהים, ובבחירות האמנותיות שלה, וזה חלק גדול מהקסם הצנוע והמרתק של ההופעה שלה בימינו. נטולת יומרות ומרובת טאקט ומודעות עצמית, וגה משתפת עם הקהל את הסיפורים והאנקדוטות המשעשעים מאחורי השירים וכובשת גם כמספרת סיפורים מוכשרת, בלי להתאמץ. דווקא ברגעים האלה, כשהגיטרה מונחת בצד והתזמורת נחה, גם מי שלא בקיא ברפרטואר העשיר והמצוין של הזמרת שנפרש על פני ארבעה עשורים, אמור היה ליפול שדוד בקסם הנוסטלגי המובא מפי אדם מרתק ואמנית בחסד, בסיפורים על ראש ממשלת צ'כיה המנוח, האהבה הראשונה שלה ועל עלייתו ונפילתו של רוד סטיוארט.
אבל לא כולם מסוגלים להעריך את זה. חלק מצפים למשהו ספציפי ולא פתוחים לחוויות חדשות, חלק משלמים מאות שקלים בשביל לשמוע שיר אחד והולכים הביתה מיד לאחר הביצוע שלו, אחרים יתלוננו בכל מקרה, כי אם ההופעה קצרה היא לא שווה את הכסף ואם ההופעה ארוכה היא מייגעת.
נותר רק לקוות שאחרי חמש פעמים בישראל, וגה תגיע לארץ גם לסיבוב שישי. בין אם מגובה בלהקה, בתזמורת, ואפילו אם תופיע לבדה, עם גיטרה בלבד, רוב הקהל שנכח כבר באחת מהופעותיה בארץ יעשה מאמצים רבים כדי להגיע גם בפעם ההיא. ודאי יהיו גם כאלה שיגיעו להופעה של וגה בפעם הראשונה, בעקבות איזה שיר שהם שמעו בגלגלצ או משהו כזה. רק תעשו טובה, גם אם אתם לא מרוצים ממה שאתם רואים ושומעים, תשמרו את זה לעצמכם, לפחות עד שתצאו מהאולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם