אישה בלטקס ושוט: תחנות תרבות עם ערן צור

לרגל העלאה חד פעמית של המופע "אתה חברה שלי", התפנה יוזם המופע ואחד הקולות המעניינים במוזיקה הישראלית לספר על האמנים שהשפיעו על יצירתו יותר מכל. משנות השמונים ועד שיא הפוסט מודרניזם המוזיקלי, קבלו את תחנות התרבות של ערן צור

nrg תרבות | 2/3/2015 11:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
דארק אייטיז

זה קודם כל רוברט סמית מהקיור. כמו שהוא היה ב-82. קר מנוכר ואכזר. הוא הכתיב את רוח התקופה ועד היום אייטיז מחוברים אצלי עם ניכור אורבני (ואני חושד שזה בעיקר בזכותו של סמית).

עוד כותרות ב-nrg:
אחרי 30 שנה: 'הקליק' חוזרת לכותרות
"בית הקלפים" חושפת את אשליית המציאות
מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

את  פיטר מרפי מהבאוהאוס ראיתי בקולנוע דן ב-83. גותי ואפל ועם זאת נראה נהדר ומוקפד עד לפרטי פרטים. לראות את ההופעה הזו היה הלם תרבותי בשבילי. עד אז ראיתי רק את ההופעות שהגיעו לקולנוע סביון בקרית ביאליק. ואי אפשר לשכוח את סוזי מ"סוזי והבאנשיז" שלמשמע קולה תמיד דמיינתי אישה בלטקס ושוט.

 
קטעים נוספים

להקת הקליק

הגרסה הישראלית לתחנה שלמעלה.

אני זוכר את עצמי בן 17 במטבח של הבית שבו גדלתי. אימי היתה שם עם בן הזוג שלה. בוא נגיד שהזוגיות שלהם היתה קשה לי. הרגשתי זר בבית שלי. ואז פתאום ברדיו מתנגן שיר שאומר "לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא". פתאום לא הייתי לבד במטבח. היה לי מישהו שמבין אותי והוא שר ברדיו.

אחר כך העמקתי בכתיבה של דני דות, סולן 'הקליק'. הבנתי שאף אחד לפניו לא כתב כאלה שירים בעברית. הכרתי גם את המוסיקאליות המעמיקה, המבריקה, החדשנית, של הגיטריסט והמפיק אלי אברמוב. המתופף היה ז'אן זאק גולדברג הענק. והיה גם את עובד אפרת שהיה חייל קבע בקומנדו, והופיע בתחפושת כדי שלא יזהו אותו (כמה אייטיז מצידו).

 
קטעים נוספים

DJ Shadow

כשעשינו את האלבום "אתה חברה שלי" היה שיא תקופת הפוסט מודרניזם במוזיקה העולמית. אמנים סימפלו מתקליטים ישנים ומכל הבא ליד, ושילבו את הסימפולים במוסיקה שלהם.

המשימה שלנו היתה לעשות אלבום משירי יונה וולך. היא כבר לא היתה בין החיים, אבל הצלחנו להשיג הקלטות שלה. ואז, ברוח הזמן, סימפלנו קטע פסנתר מהדיסק של Shadow ואיתו שילבנו הקלטה של יונה מגישה את הטקסט שלה "מת בארץ".

היה רגע מדהים ומרגש כי שני האלמנטים השתלבו כאילו שהיו מיועדים לנגן יחד.

 

קטעים נוספים

רונה קינן - שירים ליואל

את רונה אני מכיר מאז שהיתה תלמידת תיכון בת 17 וליוויתי מקרוב ומרחוק את כל מה שהיא עשתה אחרי האלבום "אתה חברה שלי".

אני זוכר את המעבר שלה מאנגלית לעברית. זוכר את השירים המעולים מהאלבום הראשון והשני (מבול, גלויה, ועוד). אבל כששמעתי לראשונה את "שירים ליואל" אמרתי לעצמי שהנה, היא מימשה את היכולת האדירה שלה. אולי הרגשתי ככה בגלל שיש לאלבום הזה נושא, והנושא הוא בת שמממשת את הקרבה לאביה, עמוס קינן.

אלבומי קונספט יכולים להיות מלכודת ויכולים להיות מקפצה. השאלה היא אם השלם גדול מסך כל חלקיו.

 

ז'ורז' סימנון - החדר הכחול

אם אתה אוהב ספרות והולך ללמוד צרפתית, ויש לך מורה טובה, היא תשלח אותך לקרוא את הספרים של הסופר הבלגי-צרפתי ז'ורז' סימנון. זה בגלל שהצרפתית שלו פשוטה, (הוא תמיד אמר שהוא מסיר בעריכה כל מילה מקושטת) ובעיקר בגלל שהסיפור אצלו מאוד חזק.

כך יצא שפגשתי את אנדרה וטוני בחדר הכחול בבית המלון בעיר הקטנה בצרפת. היא שרועה על המיטה, טיפת זרע סבוכה בכתם הכהה של ערוותה, והוא עומד בחלון ומעשן סיגריה. היא שואלת אותו - טוני, אם אני אשתחרר ואהיה פנויה, האם גם אתה תשתחרר ? הוא מפנה אליה את ראשו ומהנהן מבלי משים. לפתע, בגבול שדה הראיה, משהו מושך את מבטו - בין האנשים שיוצאים מתחנת הרכבת הוא רואה את בעלה שמתקרב למלון.

כל כך נשאבתי לסיפור הזה עד שאפילו תרגמתי אותו לעברית.

צילום: שרון דרעי
ערן צור צילום: שרון דרעי

ערן צור יעלה את המופע "אתה חברה שלי" בערב חד פעמי, במועדון הבארבי, תל אביב, 14.3.15.

אורחים: רונה קינן, דנה אינטרנשיונל, אלי אברמוב, אילן וירצברג ונעמי לבוב.

עטיפת האלבום
''אתה חברה שלי'' עטיפת האלבום
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק