ילדים לנצח: תחנות התרבות של גרייניק ואלתרמן
השחקן האהוב על אבי גרייניק, הזמר האהוב על עידן אלתרמן והמקום שגרם להם להתאהב אחד בהומור של השני: הילדים שעדיין סורגים לאלוהים מספרים איך הכירו ומשתפים בתחנות התרבות שהשפיעו על יצירתם
במסגרת "צוחק מי שצוחק ראשון", פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין, יעלו אבי גרייניק ועידן אלתרמן, צמד "ילדים סורגים לאלוהים" המיתולוגי, את המופע החדש "ילדים סורגים 2". במסגרת ההופעה המיוחדת במוצ"ש, 7.3. שעה 21:00, יארח הצמד גם את רותם אבוהב וגורי אלפי.עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: מה גרם למירי רגב לבכות?
• בר רפאלי מול ג'ניפר לופז: מי מנצחת?
• אישה בלטקס ושוט: ההשפעות של ערן צור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לרגל המופע המיוחד התפנה הצמד העסוק לספר לנו על תחנות התרבות שלהם, כל הדרך להצלחה. מוכנים? תעשו חיקוי של מלפפון וצאו לדרך!
תל-אביב
כשעברתי לת״א ב-93 מקרית אתא, הסתחררתי והתלהבתי משאון העיר ומחיי הלילה. היום אני יודע שת״א עבורי היא מקום ליצור בו אבל גם, ובעיקר, בית. ״מה אפשר לגדל ילדים בת״א?״ בני ואני מאושרים להיות אבא ובן בת״א ובכלל, טוב לנו להיות משפחה בעיר שמקדשת את ה'חיה ותן לחיות', ומאפשרת לי למצוא שקט בתוך ההמון.
נתן כהן
נתן כהן, המוזיקאי שעומד מאחורי ההרכב המיתולוגי ׳הנשמות הטהורות׳, הוא אבן דרך בהתפתחותי כמוזיקאי וכאומן בכלל. תמיד אהבתי אצלו את הגישה שמשלבת כנות מוסיקלית עם לחנים מעמיקים ואת זה שתמיד שהמוסיקה שלו משמיעה את הנשמה שלו. לשמחתי יצא לי לעבוד איתו, לספוג ממנו, ללמוד ולאהוב מוסיקאי שתמיד ישאר בעיניי ציפור נדירה.
ששון גבאי
׳ביקור התזמורת׳ של ערן קולירין הוא סרט נפלא, שבעזרת סיפור כמעט מופרך משאיר בחוכמה את המסך לאחת מהופעות הענק של הקולנוע הישראלי מאז ומעולם. ששון גבאי המגלם את מנצח התזמורת המצרית, בהופעת ענק של כנות ודיוק של שחקן שמבין שהפרטים, הם האלוהים. ההופעה הזאת השאירה אותי ממוגנט. בכלל, ששון הוא שחקן אמיתי שבנה את עצמו שנים בעבודה קשה, לפעמים אפורה, עד שכבש את מעמדו, לא במדורי הרכילות ובטח לא במרפקנות עד שהגיעו אליו כל התפקידים שעשו איתו חסד, והוא איתם. שחקן בחסד. ממליץ לא להחמיץ את עבודותיו בתיאטרון. דוגמה לשחקן שמפריך את הטענה שצריך להיות ׳משוגע׳ כדי להיות בטופ.
קומדיות בסינמטק חיפה
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי את "בריאן כוכב עליון" בסינמטק, או את "ההיסטוריה המטורפת של העולם" של מל ברוקס או את "קח את הכסף וברח" של וודי אלן. הסרטים האלה היו גלגל ההצלה שלי בתקופת ההתבגרות, והייתי חוזר הביתה מוקסם שיש כאלה קומדיות וכאלה יוצרים אנרכיסטים שהצליחו להצחיק אותי כל כך. באותה תקופה לפני שהכל היה זמין באינטרנט, ובספריות הוידאו היו מעט אפשרויות לגלות דברים נדירים, הקומדיות שהסינמטק הביא היו אבן דרך עבורי.
דומינו גרוס בתחילת שנות התשעים
כשאבי גרייניק ואני הכרנו היינו בני 16 בערך ומיד התאהבנו בהומור של השני, וכמה שנים אח"כ, כששמענו שיש ערב במה פתוחה בדומינו גרוס החלטנו לנסות את מזלנו ולעלות לכמה דקות. היינו בני עשרים. אם אני זוכר, בפעם הראשונה עשינו את חיקויי הירקות. עבדנו יום יום, ובכל פעם שעלינו לבמה מחדש הוספנו עוד קטע חדש, וככה בנינו את ההופעה שלנו. שם גם הכרנו את כל החברים שאיתם יצרנו ביחד את פלטפוס.
דיוויד בואי
גיליתי אותו לראשונה בגיל 13, כשהוא היה כוכב MTV בתקופת Let's dance. אבל התאהבתי בו באמת כשקניתי את האלבומים ״Ziggy stardust" ו ״Hunky dory". כל הפרסונות שהוא החליף במהלך שנות השבעים והשמונים ריתקו אותי, והמלודיות והמהלכים ההרמוניים בשירים שלו ליוו אותי בשעות ארוכות של האזנה אל תוך הלילה, עוד בתקופת הווקמן, איתו הייתי נרדם.
לפני שנתיים, כשהאלבום זיגי סטארדסט חגג 40 שנה להוצאתו, צלצלתי לכמה חברים טובים שמעריצים אותו גם, כדי שנרים עבורו מופע מחווה חד פעמי. מאז אנחנו ממשיכים להופיע במתכונת רב פעמית, וקראנו לעצמנו ״העכבישים מפלוטו״.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם