הומאז': החברים של זגורי נותנים לאמנות לנצח
לכבוד העלייה המחודשת של המחזה "הומאז", השחקנית נצנת מקונן מספרת על הגזענות בישראל, הבמאי דניאל סבג מספר על האנטישמיות בפריז והמחזאי מאור זגורי מסביר מה לאימפריה שלו ולפיקאסו ורנואר. ויש גם בונוס – למי בבר זגורי יצביע בבחירות?
שנות ה-20 בפריז הקוסמופוליטית והליברלית נדמים כמרחק שנות אור מהפלאפל של בבר בבאר שבע ב"זגורי אימפריה". ובכל זאת מאור זגורי, יוצר הסדרה הפופולארית, כתב מחזה וביים הצגה אודות ה'כוורת' של אמני אסכולת פריס ההיסטורית.עוד כותרות ב-nrg:
• הנשים הכי חזקות בטלוויזיה
• איך מנתחים את פינק פלויד?
• מדונה שוברת שיאים בצרפת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הומאז'" היא הצגה מיוחדת אודות אותם האמנים המפורסמים שפעלו ב'כוורת' (La Ruche), קומונת אמנים שחיו ויצרו בקומפלקס סדנאות אמנים ברובע מונפרנס, הרובע ה- 15 בעיר האורות, בהם פיקאסו, ברנקוזי, רנואר, סזאן, סוטין, מודליאני, קיקואין, שאגאל ועוד. שוחחנו עם יוצרי ההצגה ומשתתפי "זגורי אימפריה" - מאור זגורי ויד ימינו דניאל סבג והשחקנית נצנת מקונן, לקראת העלאת ההפקה המחודשת בצוותא.
"אני מאוד אוהב אמנות פלסטית", מסביר מאור זגורי מה לו ולרובע מונפרנס בפריז. "הייתי מצייר הרבה שנים והייתי גם ממש טוב בזה. עשיתי חלטורות בציור לקעקועים, לציורי קיר, גני ילדים ועוד. אחרי הצבא הפסקתי עם זה כי זה לא היה מספיק מתגמל, אבל האהבה שלי לציור נותרה פועמת ואז פנה אלי מיכה מקצרין, שהוא בן למשפחתו של הצייר מישל קיקואין והם סיפרו לי על דודה עשירה שלהם בצרפת, בתו של קיקואין שרוצה להנציח את שמו של אביה דרך מחזה, הצגה. אני מאוד התעניינתי בסיפור, ולפני כמה שנים טסנו לפריס לארבעה ימים בחג המולד, חוויה יוצאת דופן.
לקחו אותנו למרתפים של המוזיאונים הכי גדולים, עשו לנו סיורים, פתחו לנו במיוחד את המוזיאון מכיוון שהיא תורמת מאוד גדולה. בבית של הגברת הזאת יש ציורים של פיקסו ורנואר. בקיצור, היה כריסטמס קסום בפריס וחזרתי מלא השראה, חקרתי את האסכולה הפריסאית של תחילת המאה ודחסתי למעשה אירועים ודמויות מרצף של כשלושה עשורים למחזה אחד וקראתי לו "הומאז'" כי המטרה לא הייתה לתת תיאור היסטורי אלא לתת את אווירה של מציאות שהייתה, לנסות לתפוס את רוח הדברים".
כשסיים ללמוד משחק, זגורי התחיל ללמד בסמינר שיטת משחק שאותה פיתח והיא מערבת כתיבת מחזה ועבודת אנסמבל. "כשהכיתה שלימדתי הגיעה לשנה ג' הוצע לי להעלות איתם מחזה, ובדיוק התחיל כל הנושא של פריס. מיזגתי את הדמויות ההיסטוריות עם שיטת העבודה שלי שמבוססת על חייו האישיים של השחקן כדי להסיר מהם את האחריות הכבדה שבגילום דמויות היסטוריות ולהכניס יותר אותנטיות לביצוע". במהלך הזמן אסף סביבו זגורי "כוורת" של יוצרים משל עצמו, אותם הוא לוקח איתו גם להפקות בטלוויזיה, אחת מהבולטות שבהם היא נצנת מקונן.
כוכבת הבמה האפרו-אמריקאית ג’וזפין בייקר, שסייעה לבעלות הברית בכיבוש צרפת ואף זכתה לאות אביר לגיון הכבוד, זומנה במחזה כדי לעשות לחבר’ה של הכוורת גוד טיים, וקשרה במקום את גורלה, על פי המחזה. נצנת זננך מקונן (26), שמגלמת את ג’וזפין, היא שחקנית כובשת ועדינה בו זמנית. על המסך היא שונית, החברה של אביאל (עוז זהבי) ב"זגורי אימפריה".
"את נצנת גיליתי בסמינר" מספר זגורי. "בהצגה הזאת, גיליתי שיש לה כישורים ויכולות יוצאי דופן ושהיא שחקנית מאוד אמיצה".
רב"ט מקונן, בוגרת תיאטרון צה״ל ולימודי המשחק בסמינר הקיבוצים, למדה מחול בניו יורק, השתתפה במחזמר "הייסקול מיוזיקל" ובתיאטרון שיחקה בתפקידים ראשיים בתיאטרון חיפה, הבימה ואף העלתה הצגת יחיד אוטוביוגרפית. ב"הומאז", כאמור, היא מגלמת את ג'וזפין בייקר.
כיום נצנת חוגגת 20 שנה לעלייתה לישראל. היא נולדה באדיס אבבה לאם נוצרייה ולאב בעל שורשים יהודיים. כשהייתה בת שנתיים עזבה אמה לארצות הברית. באותה תקופה עלה לשלטון משטר דיקטטורי באתיופיה ואביה של מקונן, עיתונאי דעתן שביקר את השלטון, נאלץ לעלות ארצה כדי להגן על עצמו, כשהוא מותיר את בנותיו מאחור. שנה לאחר מכן, ב- 94', עלו האחיות לישראל ובהמשך התגיירו. נצנת הייתה רק בת 6 וחצי.
"מיד כשהגענו עברנו גיור ואני בכלל לא זוכרת אותו, אחותי ניסתה להזכיר לי ואמרה שהיינו במקווה".
ואז השתלבת במערכת החינוך הישראלית. הרגשת שונה?
"תוך שלושה חודשים אחרי שעלינו הייתה לנו עברית טובה, בלי מבטא בכלל, והמתכונת של הלימודים הייתה מאוד שונה כאן מאשר באתיופיה. שם למדנו בבית ספר כמו 'אליאנס' מהבוקר עד הערב צרפתית ואמהרית, הכו אותנו בסרגל אם דיברנו והייתה תלבושת אחידה. לעומת אתיופיה, כאן זה היה נראה לי כמו משחק ילדים".
ההשכלה הצרפתית המוקדמת עזרה לך לתחקיר על דמותה של ג'וזפין?
"זו שאלה מעניינת, אני חושבת שלא, הדמות הייתה לי מאוד קשה בהתחלה".
הכוריאוגרפיה המכשפת של מירי לזר בהצגה מגיעה לשיאה במיוחד בריקוד של ג’וזפין בביצוע נצנת, ומבליטה את האיכויות הפיזיות שלה גם בתנועה. "השואו שלה, היא הייתה מופיעה המון בעירום ולא ממש הבנתי, האם זה אמנות?", מעלה השחקנית את תהיותיה המוקדמות. "חקרתי עליה המון, למדתי את התנועות שלה. היא מרתקת מאוד, מהפנטת, בעיני אמן היא מישהו שחוקר וגם קצת קוסם וכך היא בדיוק, היא גם עזרה הרבה למאבק לזכויות אדם באותם ימים, נפגשה עם מרתין לותר קינג, היא גם סייעה ליהודים בשואה, היו לה שניים עשר ילדים שהיא קראה להם "שבט הקשת בענן שלי", וכל ילד היה ממדינה אחרת - ממרוקו, מצרפת".
מה את לוקחת מדמותה של ג'וזפין?
"הייתי לוקחת מג'וז את הביטחון, את הסנסציה, את החלוציות שלה ואת האחריות שצריך לקחת על ההחלטות שלך".
התחקיר הביא את נצנת קרוב יותר לדמותה שלה, שהרי גם לה עוד ארבעה אחים המפוזרים ברחבי הגלובוס, וכאן לא היה לה איש מלבד אביה ואחותה, וגם הוא עזב לפרקים.
מה את חושבת על מחאת הקהילה האתיופית שהחלה להישמע בשנים האחרונות?
"כל עלייה שעלתה לא ידעו איך לעכל אותם בהתחלה, אם זה ממרוקו, אם זה מאתיופיה, עכשיו זה קורה גם עם פליטי אריתריאה שתקעו אותם ב'חולות' בדרום.
"אני מתנדבת בגן ילדים של עובדים זרים ויש שם ילדים מכל רחבי אפריקה - ניגריה, קונגו, זימבבואה, אריתריאה, סודאן, אפילו ישנם שני אתיופים. התרבויות שלהם מאוד שונות זה מזה, אפילו מבנה הפנים והגוף שונים, ואלה ילדים קטנים - קטנים ומדהימים, ומה שקורה זה שהמערכת לא מוכנה לקלוט אותם, כמו שקורה הרבה פעמים. אני רואה איך בשעת הצפייה שלהם, כשהם צופים בסרטוני הדרכה לצחצוח שיניים, מה שהם רואים זה רק ילדים דוגמנים בלונדינים ונסיכות בלונדיניות ואף ילד לא דומה להם, האבא והאימא לא דומים. אבל את קופיקו הם מאוד אוהבים, כל הזמן מבקשים רק - 'קופיקו!' והם גם אוהבים את שפת החיות כי זה משהו שאין לו ייחוס תרבותי אין מאבקי כוחות בין מעמדות".
גם נצנת חוותה על בשרה הדרה תרבותית בזמן שנלחמה להצליח ולהתפרסם. "זה מאוד מעניין אותי איך זה קרה שרק עד לפני שנתיים פתאום הכריזו על חברת כנסת האתיופית הראשונה, זוכה אתיופית ראשונה ב"אח הגדול", מלכת יופי אתיופית ראשונה, אפילו נערת פלייבוי אתיופית ראשונה... ובתוך העדה אני מרגישה שיש איזו תחרות סמויה להיות 'הראשונה' - לא חשוב של מה.
כשהייתי בת 18 היה לי שער ב"לאישה" וכינו אותי 'כוכבת הילדים האתיופית הראשונה'. הדבר הראשון המזוהה הוא העדה והרבה אנשים שהצליחו לא כל כך מוכנים לקחת על עצמם את תפקיד שר הקליטה, וגם אני לא, לא אוהבת לייצג שום דבר מלבד את עצמי, בייחוד שבחברה האתיופית אני נחשבת לפלשמורה כי הייתי נוצרייה והתגיירתי. לא אוהבים את זה בתוך החברה שלנו".
השחקן דניאל סבג מגלם את האח האיטי אבישי ב"זגורי אימפריה". הוא שיחק בהבימה, בפרינג', בתיאטרון לילדים וגם עוזר במאי לזגורי שהופקד על בימוי "הומאז'" לקראת העלאתה המחודשת בגרסה השלישית.
בסמינר ובקאמרי זה הוצג בפורמט של בימת זירה ועכשיו כשההצגה זכתה לתמיכת הקרן ע"ש הצייר קיקואין, היא עולה בצוותא, על במה פרונטלית ועם קאסט מחודש.
"עבדנו על ההצגה בעצם מההתחלה", מסביר סבג. "אני עובד עם מאור (זגורי) הרבה שנים ועשינו הרבה הצגות ביחד, כל הצגה שהוא מביים, אם אני יכול אני הולך לשחק אצלו, אז אני מאוד מכיר את שיטת המשחק שלו ואת שיטת הבימוי שלו, והוא הרגיש מספיק נוח לתת לי את הבימוי בפועל של "הומאז'".
על מה שמת את הדגש?
"היה חשוב לי הרובד האנושי במשחק, להעמיק את הדמויות כי תמיד יש לאן להגיע. זו הצגה מאוד מסוגננת עם טקסט מורכב ולקח לנו הרבה מאוד זמן לבצע ליהוק מחדש לארבעה תפקידים, כשאחד מהם הוא השחקן הראשי של ההצגה (שלומי טפיירו). ערכנו עשרות אודישנים, ושלחנו למאור שיראה, כי מאור מאמין, וגם אני, ש- 90% מהעניין הוא בליהוק. אם הליהוק הוא ממש מדויק, אז העבודה תהיה אורגנית וטבעית.
"הכוריאוגרפיה והמוזיקה זה חלק אינטרגלי מההצגות של מאור, ממש כמו הבימוי. אני מרשה לעצמי להמשיך את מאור כי גם הוא סומך עלי וגם אנחנו לרוב חושבים אותו דבר. בכל מקרה אני יכול לביים כמה שאני רוצה אבל בסוף מילה אחת של מאור מסדרת את כל העניינים".
מן העבר השני, זגורי מספר לנו על סבג: "דניאל הוא אולי השחקן הכי טוב בארץ, יש לו חושים משחקיים ותיאטרליים יוצאי דופן, הוא קומי, דרמטי, מרגש, משעשע, וירטואוז ממש. הוא שיחק איתי מההצגה הראשונה שכתבתי ועד היום בסדרה בעצם, מאוד התקרבנו במהלך העבודה המשותפת ואני מאוד מאמין בו. תשמעו לי, הוא הולך להיות אחד השמות הכי גדולים בתעשייה בארץ".
בזמן עליית "הומאז'" מחדש על הבמה, פרצו אירועי האלימות בפריס במערכת שארלי הבדו ובסופר-כשר. עלו אצלך מחשבות על השינויים שעברו על פריס הליברלית, הקוסמופוליטית שהפכה למאוימת על ידי אסלאם פונדמנטליסטי?
"ההצגה מתארת בדיוק את התקופה הליברלית טרם פרוץ מלחה"ע, לפני השתלטות הפשיזם, בדיוק כמו היום שאנשים מפחדים ללכת עם כיפה ומורידים אותה ברחוב בפריס", אומר סבג. "גם בטקסט של ההצגה, גרטרוד שטיין אומרת ממש לפני הכיבוש הנאצי: 'אל תדאגי, באירופה אין גזענות' והקהל צוחק כי זה אירוני מבחינתו עם כל מה שמדווח בחדשות.
"ובאמת, עשור אחר כך הנאצים כבר הגיעו לפריס. גם בתור צרפתי אני אומר לך שאני נוסע הרבה לשם ואני יודע מה זה לפחד. אבא שלי גר במרוקו ואני נוסע הרבה לבקר אותו ובדרך כלל עוצר בפריס, זה ממש מפחיד ונהייה לא הגיוני, כמה שפה לא בטוח, אני מרגיש בישראל הכי בטוח בעולם. הייתי רוצה להאמין שההצגה מנסה להביא את החזון החברתי האוטופי שהיינו רוצים שיקרה.
"קיקואין מדבר בהצגה על הגרעין הזה, הקיבוץ הקטן שהם הקימו בלב צרפת, גם אצלנו הקיבוץ הוא רעיון שהתחיל בתחילת המאה והיום הוא כבר לא קיים, אז גם בתור קיבוצניק (ק. עברון) זה עושה לי משהו".
מתחת למעטה הליברליות והשחרור, ישנה תחושה של איזה חוסר אונים, ייאוש אצל הציירים.
"בעיקר העוני והקור איימו להכריע אותם. אמנים, כמו היום, הם בתחתית המעמד הסוציו אקונומי, אתה לא יכול להתפרנס כאמן אלא אם כן אתה עובד ב-400 מקומות שונים ועד שמעריכים אותך אתה כבר מת. גם ב'לה רוש', את רוב האמנים העריכו רק לאחר מותם. אבל זה כל הקסם, שלמרות כל זה - הם עדיין מציירים. אם יש משהו לקחת מהם זו חדוות היצירה".
כשחקן ב"זגורי אימפריה" אתה חושב שהנושא העדתי המזרחי ייתן את הטון בבחירות הקרובות?
"אני מנסה להיות אופטימי. מאור עורר משהו מאוד אמיתי בסדרה, לא סטריאוטיפי ולא שופט, אלא דווקא נקודת מבט מאוד נקייה, ואני ממש מקווה שקרוב הלבבות שהסדרה חוללה בקרב הצופים יוביל לבחירה טובה ולא סטריאוטיפית".
ימים בודדים לפני יום הבוחר, ואחד הנושאים הבוערים שצפו במערכת הבחירות הזאת הוא הנושא העדתי. שאלנו את מאור זגורי, בתור יוצר ישראלי שלא מעט אחראי לעיסוק המחודש ואף לרנסנס של התרבות המזרחית ב"זגורי אימפריה", אם הוא צופה שינוי כלשהו בדפוס ההצבעה המזרחי.
"הרנסנס המזרחי הזה, אני חושב, עוד מעט זה כבר עשור מאז שהוא התחיל, ותשמע, התרבות השלטת באמריקה היום היא התרבות השחורה, האפריקאית - במוזיקה ובקולנוע. כל פלח בעם בשלב כזה או אחר רוצה לזעוק את הזעקה שלו ואם הוא לא יכול לזעוק אותה פיזית אז זה יוצא בתרבות. זה מה שקורה פה וזה נותן את אותותיו בכל החזיתות, גם הפוליטית", טוען זגורי.
"בתור אמנים תמיד עולה השאלה האם אמנות יכולה לשנות מציאות, אז אני לא יודע אם היא יכולה לשנות מציאות אבל היא יכולה לעורר נושאים ולהעיר את מקבלי ההחלטות. אני יכול להגיד לך שהקולות שאני שומע בהקשר של הסדרה בחצי השנה האחרונה, נגיד מכל מני נציגים של הקשת המזרחית למשל, אומרים שלמרות שהם כבר שנים נאבקים, רק עכשיו פתאום האוזניים קרויות להקשבה, פתאום הם נשמעים יותר בציבוריות. יש משהו שהנגשה של זה, שאתה לוקח סיפור של אנשים אמיתיים ואתה מספר אותו בטלוויזיה בפריים טיים, הופך את הדיון למשהו שהוא יותר אינטימי, יותר אישי, ואז הכאב הופך להיות משהו שכולם חולקים אותו, זה לא אוטונומיה של כאב רק של קבוצה אחת".
הדמויות של 'אימפריה' היו מצביעות לליכוד בסבב הנוכחי או שינתצו את הסטיגמה אודות דפוסי ההצבעה המזרחיים?
"אם ראית ואתה מכיר את הדמויות של ה'אימפריה', אז אתה יודע שגם בזה הן היו רבות ומתווכחות ביניהן. הם לא מסכימים על כלום, אפילו לא על ארוחת צהריים, איך אתה רוצה שהם יסכימו על מפלגה? אז יכול להיות שבבר יצביע ליכוד, אבל אביאל היה מצביע מרצ ווויויאן תצביע ש"ס, כל אחד מצביע משהו אחר בבית הזה, ריבוי זהויות, בדיוק כמו מדינת ישראל".
מועדי ההצגות הבאות של "הומאז'" מאת מאור זגורי:
28.4.15
31.5.15
30.6.15
כל ההצגות יתקיימו באולם צוותא 3, אבן גבירול 30, תל אביב
כרטיסים בקופת צוותא: 03-6950156/7
לרכישת כרטיסים אונליין באתר צוותא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם