ראשי » תרבות » מוזיקה

מארז תרבות 50: קליפים ששומעים אחרת

בלוז קורע לב, חיה רעה של קלידים וסינגל ראשון מאלבום השנה: אחרי הבחירות, כל מה שחסר לנו זה קצת מוזיקה טובה לנקות את האוזניים וקליפים יפים לשטוף את העיניים. מארז תרבות חדש עם הקליפים הטובים של השבוע והשירים הטובים של התקופה

 
קליפ: ביורק - Lionsong

טכנולוגיה עתידנית, אווירה אמנותית ועיצוב חריג, אלו שלושת הדברים שמאפיינים במיוחד את הקליפים הנפלאים של ביורק. גם הקליפ החדש שלה לשיר Lionsong יפהפה כמעט מבלי להתאמץ, וזאת על אף שאחד הדברים שהכי מאפיינים את הקליפים שלה הוא מאמץ עצום להביא משהו שעדיין לא נראה לשולחן.

עוד כותרות ב-nrg:
• למי הדמויות של זגורי הצביעו בבחירות?
• מנצחת ברורה: ארץ נהדרת או מצב האומה?
• הפיוז'ן הישראלי-פלסטיני של דויד ברוזה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

פעם, בשנות התשעים-תחילת האלפיים, כל קליפ של הזמרת האיסלנדית היה מלווה ברעש וציפייה גדולים. בגלל השמות הגדולים שביימו את היצירות הקולנועיות הקטנות האלה, בגלל החשיבה הנועזת שעמדה מאחוריהן וכמובן, גם בגלל היוצרת הקטנה-גדולה, שאפשרה לכל זה לקרות ובעצם משכה אליה, כמו מגנט, בזכות רעב אמנותי שלא יודע גבולות ויצירות חדשניות שלא ידעו האוזניים, את היוצרים והמעצבים הכי מוכשרים בעולם לשתף איתה פעולה.

והנה, שוחרר לו אלבומה התשיעי וכלום לא השתנה. אותו עיצוב מוקפד ורוח חדשנית מפעמים בו בקצב הלב הפועם לאורך השיר, אותו לב שנשבר לה לרסיסים בדיוק עוד רצועה אחת לתוך האלבום המדהים ששחררה זה עתה.

הפעם, בלי אובר תחכום, פרט לאפקטים ויזואליים יפהפיים, וחשוב מזה – בלי להוריד שנייה אחת מהשיר בן שש הדקות בגרסת הסינגל, ביורק פשוט מגישה את השיר בפשטות, קצת מוגבהת, חמושה בכוראוגרפיה מוזרה ותלבושת פטישית משהו, אפילו שאצל ביורק, כידוע, שום דבר אף פעם לא פשוט.

 

קליפ: גל דה פז - Got to Stay Alive

ואם בקליפים פשוטים אך קולעים עסקינן, להבדיל מיליוני הבדלות, ובעצם, בלי שום קשר אמיתי פרט לכפיית המשכיות על טור המלצות שלאו דווקא קשורות אחת לשנייה, עומדת לה גל דה פז.

גל דה פז עושה בלוז רוק שמכיל את הגרוב של לני קרביץ מתחילת דרכו, את האנרגיות שבי. בי. קינג מעביר בשיחה עם הגיטרה וקול שנפתח בפתאומיות כמו גשם טרופי באמצע הקיץ, סוג של ג'ניס ג'ופלין צלולה, או אלאניס מוריסט כשמשהו כואב לה.

אפשר לומר שגל דה פז, או גולדי, אם תרצו, מצליחה לזקק בקולה העוצמתי ובבחירותיה האמנותיות את כל מה שטוב במוזיקה האמריקאית, מבלי להתלכלך בהוליווד. קצת סול, קצת קאנטרי, כאב של רוק ועוצמה של בלוז באישה שנותנת את כולה לשיר.

 

קליפ: The Lonely Wild – Running

The Lonely Wild תשחרר במהלך השנה את אלבומה החדש ובינתיים מגרה את קהילת האינדי פולק עם שירים מעולים.

אחרי מיני אלבום חמוד ואלבום בכורה שהכירו את הלהקה הקליפורנית למביני עניין ברחבי העולם ופסטיבלי הרוק, הוציאה הלהקה את Holidays לקראת תקופת החגים, טיזר ראשון לאלבום הבא, שהיה נחמד מאוד ותפס את האוזניים באופן מיידי בזכות סולו גיטרה חצוף שמגיע אחרי הרמוניות קוליות מתוקות.

אך יפה ככל שהיה, לא היה זה עד ששחררה הלהקה לפני מספר ימים את Running, שבאמת העלה את רף הציפיות מהאלבום החדש. הפעם, לא רק השיר מגניב, אלא גם הקליפ-מילים שמלווה אותו, ושעבורו נאלצו חברי הלהקה לרוץ חמישה מייל בעודם מצלמים את הדשא.

את הסאונד שמגרד את עור התוף בתשוקה גסה השיגה הלהקה עם שימוש באמצעים אנלוגיים בלבד באולפן. כמה כיף להבלע בעוצמתה של נוסטלגיה בעידן האוטויון.

 

קליפ: איל תלמודי ורועי חן עם ריג'ויסר ומיס רד – Moon Light

הרעיון היה לעשות עוד אלבום של Malox, דואט סקסופון ותופים של איל תלמודי ורועי חן, אבל מה שקרה באולפן זה סיפור אחר לגמרי, סיפרו האמנים שאחראים על הדבר הענוג והטריפי הזה שמוגש לתאוות אוזניכם בלינק שמתחת עם שחרור האלבום בשלהי השנה שעברה.

ההקלטות הספונטניות התפתחו תחת שרביטו של יובל ריג'ויסר, אמן הביט, ל-11 טרקים. כששי צברי, קרן דוניץ, מאיה דוניץ ומיס רד הגיעו לאולפן, הם פשוט היו צריכים לשיר את עצמם על גבי מה שכבר היה.

אם לשפוט על פי Moon Light המהפנט שמנזיל את האוויר בתשוקה דקה, כמו גבר דראם אנד בייס ואישה טריפ הופ שעושים אהבה בתחילת שנות התשעים, אז מוזיקה צריכה להיעשות רק ככה. ספונטנית. מהלב. בתשוקה. אחר כך יבוא כל השאר. איזה יופי של דבר. איזה יופי.

אחרי כל המחמאות האלה למוזיקה, הקליפ הוא רק תירוץ להזכיר את הפרויקט היפה הזה עכשיו. אבל גם הוא, כמו השיר שאותו הוא מלווה, מאוד מאוד יפה.

 

פרויקט: קותימאן – Thru Tel Aviv

אחרי שעשה את זה בזמנו בירושלים, קותימאן לוקח את פרויקט ה-Thru You שלו צעד אחד נוסף, ומזמין את כולם לשחק אותה קותימאן בתל אביב.

בשיתוף פעולה בריטי-ישראלי (דמיינו כל מני קרדיטים בריטיים כאן), ויחד עם אמנים ישראלים כמו אורי בראונר כנרות, מארינה מקסימיליאן והסקולמאסטר מ'התפוחים', נותן לכם קותימאן אפשרות לעשות את המוזיקה הקותימאנית שלכם, להקליט, להוסיף אפקט, להוסיף ולהחסיר כאוות נפשכם, ליצירת יצורי כלאיים מוזיקליים ביתיים.

אולי לא תעשו את זה טוב כמוהו, אבל נחמד שיש את האופציה. ובכלל, הפרויקט הזה, שצולם ברחבי תל אביב, מצליח באמת לזקק משהו מהקסם האורבני הייחודי כל כך של העיר המוזיקלית שלנו, גם במיקס של קותימאן עצמו. כבוד לקותימאן. כבוד לתל אביב. תמקססו את זה.

 

לולה מארש – Sirens

סוף סוף זה קורה. הסינגל הראשון של לולה מארש בחוץ.

ב-Sirens משחקת יעל שושנה כהן בתפקיד ננסי סינטרה וגיל לנדאו לוקח את תפקיד ריי קודר. שאר חברי הלהקה מושכים בדייקנות האופיינית להם את אווירת המערבון לשנות האלפיים, דרך יער עבות רוחש גחליליות. ההפקה מאפשרת לשיר לעמוד בסטנדרטים אליהם הורגלנו, לכשף את האוזניים בבית בדיוק כפי שמכשפת אותן הלהקה בהופעות החיות.

זה מסתיים אחרי ארבע דקות דוהרות של רוח מבדרת שיער, שמרגישות כמו שניה או שעה. וזו רק ההתחלה. עוד מעט יצא האלבום המצופה ביותר בישראל מאז Exit Inside של דה אנג'לסי. ונדמה שכמו אותו אלבום השנה שעברה של המלאכים, גם האלבום המצופה ביותר השנה יעמוד בציפיות וייקח בקלילות את תואר פריצת השנה במוזיקה הישראלית.

 

סינגל: צביקה פורס – Let it Rain

ואם בפריצות השנה עסקינן, נחזור גם לפריצת השנה של 2013, או תשע"ג, ששחרר סוף סוף סינגל חדש ואף השמיע לקהל בר המזל שנכח בהופעת השקת הסינגל באוזןבר עוד כמה סנוניות מבשרות רק טובות.

כבר מהצליל הראשון שהוציא לחלל העולם לפני כשנתיים, מובן היה מאליו שצביקה פורס הוא כח שיש להתחשב בו. עם השירים החדשים הוא רק ממשיך להוכיח את מה שידוע היה כבר אז: צביקה הוא חיה רעה של קלידים, רוקנרול והמון דרמה.

 

סינגל: מוּרה – מות המשורר

ולקינוח – משהו חדש בגזרת הדברים שלא נשמעים כמו שום דבר שאי פעם שמעתם, אלא אם כן יצא לכם לשמוע אותם בתחילת הדרך, ורק חיכיתם שיצא כבר אותו משהו שכבר שמעתם, אבל מזמן לא הושמע.

להקת מוּרה הם סופר-טריו-גרופ של שלושה ישראלים סופר מוכשרים שאוהבים לעשות את הדברים קצת אחרת, כמו לקחת שיר של דוד אבידן ולתת לו פרשנות מוזיקלית, כולל הנמלים-מילים שזוחלות על העור ועמידה על צירופן הכואב והבודד באמצעות פנדר רודס, תופים ובס. משהו שלא שומעים כל יום. משהו ששווה שמיעה.

היצירה השלמה של אלון לוטרינגר, עומר קליין ושחר ברבש תראה אור בקרוב מאוד, אחרי הפסקה ארוכה של עבודה משותפת. בינתיים אפשר ליהנות מ"מות המשורר" ברשרושי חרדה קלסטרופוביים.

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...