אתרים מומלצים

הפתעה נעימה: "רון" הוא "לואי" הישראלי

עגמומיות קיומית, נונסנס פרוע והומור שחור משחור מרכיבים את הסדרה החדשה של רון פלדמן, שפרט לתו האיכות הישראלי בדמות מודי בר און כעורך תוכן, מקבלת מאיתנו גם תו איכות בינלאומי עבור היבוא המוצלח של העשור. המקור? סדרת המופת "לואי". לא פחות

''רון'' צילום: באדיבות יס

מודי בר-און נחשב לאחד היוצרים, שעצם נוכחותם נותנת תו תקן של איכות למוצר. אולפן ליגת האלופות שלו נחשב כבר שנים לעילית של משדרי הספורט בישראל, הסדרות התיעודיות שלו הן דליקטס. אפילו בנק דיסקונט נראה פתאום סימפטי יותר כשמודי מפרסם אותו, ו"כאן ועכשיו" היא... טוב, היא לא תכנית כל-כך טובה, אבל נניח לזה כרגע. ב"רון", הסדרה הקומית שעלתה אמש ב-YES COMEDY, הוא מקבל קרדיט של עורך תוכן: רון פלדמן, יוצר הסדרה שגם מככב בה, היה סטודנט שלו במכללת ספיר. כך או כך, בין אם עורך תוכן ובין אם נערת מים, אין ספק שהמשפט "מודי בר-און לקח חלק בסדרת הבכורה שלי" הוא שורה לא רעה בקורות החיים.

עוד כותרות ב-nrg:
• פרובוקציה? מסגד אל אקצה כמגן דוד
• מחאה: הדרת ערבים בפסטיבל בחיפה
• 130 אלף איש נגד קנייה ווסט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ההשפעה הניכרת של "לואי" על "רון" (והיא ניכרת), משתקפת כבר מסצנת הפתיחה: "איך זה שכוכב" הנוגה מתנגן ברקע, ורון, רווק בן 33, יושב מבואס בסלון דירתו, קם ומתחיל לצעוד ברחובות העיר. את הפיצה של לואי סי-קיי הוא ממיר בשקית בורקס שמנונית, יושב על הספסל ומוצא עצמו עד לריב קולני בין בני זוג נשואים, שנקטע על ידי שיחה טלפון מקבר רחל. באפיזודות השונות שמרכיבות את שני הפרקים הראשונים, הוא מספיק לעבור בין כמה מהתחנות היותר נאחסיות של הישראליות: מביקור במרכז שירות של חברה סלולרית פיקטיבית, דרך מפגש עם שיפוצניק נכלולי ועם השכנים הנוראיים מלמטה, ועד לחזרה לבית הספר התיכון כדי להשלים בגרות.

קטעים נוספים

קצת לא הוגן להגדיר סדרה כהפתעה רק בגלל אלמוניותו המוחלטת של היוצר והכוכב שלה, אבל בכל זאת, לפי ערב הפתיחה שלה, "רון" היא הפתעה נעימה. אין מה להשוות בין שיעור הקומה של פלדמן לבין זה של לואי סי.קיי., אבל אם בכל זאת נתייחס אליה כאל סוג של "לואי" כחול-לבן (מינוס קטעי הסטנד-אפ), היא קצת שוברת את המיתוס המוצדק לחלוטין שניסיון לגייר פורמט קומי זר לרוב יסתיים באסון טוטאלי (בהרמת יד, מי מתגעגע ל"פאזל"?).

הפרק ראשון שלה היה המוצלח מבין השניים, ובייחוד הקטע בחברת הסלולר "סלפונג'", שאליה מגיע רון כדי לתקן את הפלאפון העתיק והדפוק שלו, שרשום על שם החברה בעלת השם הנפלא "בנצי שינוע ודחיסת תרנגולות". הקטע, כמו הסדרה כולה, נע בין עגמומיות קיומית, נונסנס פרוע והומור שחור משחור (סרטון פרסומת שעושה קציצות מהתשדירים עתירי השמאלץ של חברות הסלולר), ויעורר תחושת הזדהות עמוקה מצד כל מי שאתרע מזלו לבקר פעם במוקד שירות דומה.

עגמומיות קיומית והומור שחור משחור. ''רון'' צילום: באדיבות יס

בפרק השני והפחות מוצלח, בולט לטובה הקטע שבו רון מגיע להשלים בגרויות בתיכון של נעוריו, שכל כולו משדר עצבות אחת גדולה. הוא מוצא עצמו בסיטואציה קפקאית למהדרין, כשהוא מגלה שחסרה לו ריצת 2,000 אחרונה כדי לסיים את חובותיו למערכת החינוך. כמי שתיעב בכל נפשו את הריצות הארוכות, וחלומות על חזרה לתיכון עדיין טורפים את שנתו מדי פעם, כותב שורות אלה מרשה לעצמו לפסוק: "רון" היא אולי סדרה קומית סוריאליסטית, אבל היא נטועה כנראה בטראומות של לא מעט ישראלים. או לפחות בטראומות שלי. ושל רון פלדמן.