"מחוברים" בתפוח הגדול: מות הריאליטי המזויף
הבמאי מורגן ספרלוק טען כי מדובר בהבטחה הגדולה ביותר של עולם הריאליטי, הפרימיירה הייתה טקס אשכבה לתוכניות המציאות הישנות והביקורות הצהירו סופית על מות הריאליטי המזויף. אך האם הגרסה האמריקאית של "מחוברים" עומדת בסטנדרטים שלנו?
אתרים כמו אמאזון, Yahoo ונטפליקס כבר עשו את זה, ועכשיו תור AOL לשחרר תכנים מקוריים בדומה לערוצי הטלוויזיה. הסיפתח, כפי שנודע לאחרונה, הוא לא אחר מאשר גרסה ניו יורקית לדוקו-ריאליטי הישראלי "מחוברים", שכבר נרכש ל-14 מדינות.
עוד כותרות ב-nrg:
• שיר אחר שיר: האלבום הכי גרוע של שלום חנוך
• שלוש אוסטרליות מהממות מחליפות בגדים באוטו
• מנכ"לית תיאטרון חיפה: טיראן והשאר צבועים ומנותקים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפורמט ששידור הבכורה שלו היה לפני כיומיים (שעון ארה"ב), מעט שונה מהגרסה הישראלית בכל הקשור לטיימינג: המחוברים תיעדו את עצמם שישה חודשים ולא שנה, ומספר הפרקים הוא סך הכל עשרים. מדי שבועיים ארבעה מהם יהיו זמינים אונליין באתר AOL.
באמריקה כמו באמריקה, גם מי שעומד מאחורי המצלמה הוא שם נוצץ בתעשייה. לצד המפיקים עמי טיר ורם לנדס מ"קודה תקשורת", התווסף הבמאי מורגן ספרלוק שביים בעבר את הסרט הדוקומנטרי עטור הפרסים והבאזז "לאכול בגדול" (אתם זוכרים אותו בתור: הסרט שבו מישהו אכל במשך חודש רק מקדונלדס). בקיצור, איים לאבין איט.
צופה טלוויזיה ישראלי שאינו מודע לתופעת ה"התחברות" חייב להשלים חור רציני. מדובר בסדרה העוקבת אחר חמישה משתתפים ממעמד סוציו-אקונומי שונה שמתעדים את חייהם ללא מעורבות של צוותי צילום, נטו באופן עצמאי. רגעי מוות, לידות, פרידות והתחלות ושאר רגעים מהחיים עצמם מגיעים לשולחן העריכה של הסדרה שמזקקת את הכל במקסימום דרמה. בין המשתתפים בעונות הקודמות: רן שריג, סקאזי, דנה ספקטור, ג'ייסון דנינו הולט וליאור דיין.
דיין גם היה למחובר היחיד שהמשיך לשתי עונות ברציפות, בעוד שתועד גם כדמות רקע בעונה אחרת לגמרי. ממש כאילו היה דמות בסרט "התבגרות", רק עם צביון של "פחד ותיעוב בלאס וגאס" וחזות של החיים על פי אסי דיין (שאגב, תועד גם הוא, עד לרגעיו האחרונים). מה הקשר של דיין למופע האימים של רוקי? התשובה היא בגוף הקאסט שלוהק למחוברים הניו-יורקים.
כור ההיתוך של המשתתפים מורכב מבעליו של מועדון SPIN בניו-יורק שהוא גם כותב מתחיל ואמביציוני בשם ג'ונתן בריקלין, שחי תחת הצל של אשתו השחקנית סוזן סרנדון (גיבורת "תלמה ולואיז", "מופע האימים של רוקי" ו"גבר מת מהלך" שעליו זכתה באוסקר), דרק גיינס (סטאנדפיסט ומנחה MTV), לורי לווין שהיא ראשת חברת שיווק סלבריטאים "flying telivsion", יחד עם ארוסה ז'אן ואן ארסדייל, מגישת הרדיו והטלוויזיה רוזי נואסי ובן זוגה ג'ושוע באגט, נינה פרר-מניאנו שהיא אדריכלית ומעצבת פנים יחד עם בעלה וגם, שימו לב, נציגות ישראלית מפתיעה של זוג גייז נשוי שעלול להעפיל במתיקותם על אוריאל יקותיאל וטום באום מ"המירוץ למיליון" – אלי ועידו בנדט טייכר, רק שבמקום ריקוד ועריכת מוזיקה, שניהם עמוק בהיי-טק. כך או כך, הבחירה בהם לייצג את ישראל היא אמיצה ומאוד לא אופיינית, הן לצופה האמריקאי והן לישראלי שמכיר את "מחוברים" היטב.
ההתחלה של מחוברים גרסת ניו-יורק (ליתר דיוק: "Connected") מתחילה עוד במסע היח"צ הענק שעשו לתוכנית. בטרם עלתה הסדרה טען ספרלוק שהיא תראה רגשות אמיתיים ותוכיח שניתן להפיק דוקו-ריאליטי שאינו מלאכותי עם סיפורים אמיתיים. מאוחר יותר כשהקאסט נחשף, כל מחובר העלה סרטון Vine שבו תיאר את הסדרה רק בשלוש מילים וההייפ גדל.
עם חומרי הגלם הראשונים שבידיו, ספרלוק, ראה כי טוב ויצא בהצהרה: "מדובר בהבטחה הגדולה ביותר של עולם הריאליטי". הצהרה זו לא רחוקה מאיך שנראתה הפרימיירה של הסדרה, שלא בכאילו, אלא באמת, בישרה על עידן חדש. ההפקה והמחוברים התכנסו בכיכר טיימס בניו-יורק והציעו פרידה לפורמט הקודם של תוכניות הריאליטי.
הפרימיירה הייתה שנויה במחלוקת, בין היתר, כי הוצגה כמעין טקס אשכבה. באמצע הבמה הונחה מצבה עליה נכתב "הריאליטי המזויף 1992-2015" ומסביבה נאספו המחוברים ולהקת גוספל בלבוש נוצרי מסורתי. אפילו כוכבי ריאליטי אחרים השתתפו בטקס ההלוויה, ובניהם: טילה טקילה שהפכה לאייקונית טראש, אנג הגדול ורוני אורטיז הזכור מ"חוף ג'רזי". אורטיז, למשל, נפרד מהפורמט הישן בכך שהשליך לתוך סל אשפה את כל מה שמזוהה עם כוכבי הסדרה שלו: משקולות, קרם שיזוף ואבקת כביסה. זאת לא בושה להודות: יש לנו בישראל הרבה מה ללמוד מההשקה הזאת.
נדמה שסדרה אלמנטרית כמו "מחוברים", שמושתת בעיקר על פאתוס ותיעוד החיים באופן פשוט ובלתי אמצעי, מתקבלת בעיניי האמריקאים כפורמט מורכב. האתר "huff post entairment" העלה מיד בתום שידור פרק הבכורה ביקורת שכותרתה אמרה הכול: "מותם של תוכניות הריאליטי המזויפות, הולדתה של 'מחוברים'". אך גם בביקורת זו, בדומה לשאר התכנים שהתייחסו לסדרה, יש יותר התייחסות להשקה הגרנדיוזית שלה מאשר לפרודקטיב עצמו. תוכלו למצוא במקסימום ידיעה צהובה על פרידתה של סוזן סרנדון מבן זוגה בסדרה. זה לא בהכרח רע, עבור "מחוברים הניו יורקית", שנראה כי מתאימה את עצמה למדינה שבה מה שחשוב באמת הוא מה שמסביב לצלחת, מאשר המנה עצמה, והטעם שלה.
סדרות ישראליות רבות נרכשו לזכייניות בארה"ב וזכו לתשומת לב תקשורתית, פרסים נוצצים ושאר ווג'ארס. אבל אף אחת מהן לא זכתה לכותרות מפוצצות כמו הגרסה הניו-יורקית של מחוברים, שאחרי הכול היא עדיין סדרת רשת. תוך צפייה בפרקים המרשימים של הסדרה, נדמה כי חבל שהיא נשארה רק בגבולות האינטרנט. המשתתפים בה אותנטיים וטבעיים כאילו צפו באדיקות בכל עונותיה של הגרסה הישראלית, ועושה רושם שגם שהליהוק לסדרה נעשה בקפידה, אחד אחד.
יחד עם זאת, הצופה הישראלי לא יכול להתעלם מהמנטליות השונה של האמריקאים המודעים ואוהבים את העדשה, מה גם שאפילו המכוער, כך נדמה, מצולם תמיד מהצד היפה שלהם. למרות זאת, אפשר לחרוץ בביטחון שאותו נאום חוצב להבות של ספרלוק לא היה יומרני, לנדס וטיר שיחקו אותה כמו כרישי נדל"ן מיומנים והמבחן של האמריקאים עבר בהצלחה, חד וחלק.
מבלי לרקוד מדי על המיתוס של "השגרירים הישראלים בעולם", אפשר רק להגיד בפה מלא: הצופים הישראלים יכולים להיות גאים ומרוצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם