עמיר בניון: הזמר הפוליטי של ישראל והדרדסים
"אני מנשק קמעות גאה", מכריז מי שפעם היה רק קול יפה והיום עומד בלבה של סערה, מחבר שירים על גרגמל וגברת פלפלת ומוזמן לשיר את 'התקווה' עם ראש הממשלה ואשתו. עמיר בניון מכריז ששום דבר, גם איומים על חייו, לא יעצרו אותו בדרך לשיר הפוליטי הבא
השעה הייתה כמעט 11 בלילה כשעמיר בניון פנה מהכביש הראשי לכיוון ביתו שבמודיעין. עייף, מותש ומודאג מתוצאות מדגמי הבחירות שפורסמו שעה קודם לכן, הוא כבר רצה ללכת לישון. שיחת טלפון מפתיעה הבהירה לו שהלילה הזה לא קרוב לסיומו. על הקו היו דידי הררי וחבר הכנסת אופיר אקוניס, עם מסר מראש הממשלה: בנימין נתניהו מבקש מהזמר שיגיע לשיר איתו את ההמנון בגני התערוכה. “אמרתי שאני עייף, סחוט, מפחד לנהוג במצב כזה. הם אמרו לי שבעוד כמה דקות תגיע מונית לאסוף אותי, ושאעשה מה שאני יכול. התארגנתי ויצאתי לדרך“.
עוד כותרות ב-nrg:
• שיר אחר שיר: האלבום הכי גרוע של שלום חנוך
• שלוש אוסטרליות מהממות מחליפות בגדים באוטו
• מנכ"לית תיאטרון חיפה: טיראן והשאר צבועים ומנותקים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
“ברשותכם, אשיר את ‘התקווה‘“, פתח בניון את דבריו בגני התערוכה. “אני רק רוצה לומר שאני משתתף בצער המשפחה (משפחת נתניהו – ר“ר) על כל מה שהיא הייתה צריכה לעבור בחצי השנה האחרונה, והערב אני שמח בשמחתם, בעזרת השם“.
ביום שלישי השבוע, השמחה כבר הייתה שלמה יותר: שעות אחדות לאחר השבעת הכנסת החדשה, הוזמן בניון לחגיגות בבית ראש הממשלה. “שמחות קטנות“, “ניצחת איתי הכול“ ו“כשאת עצובה“ היו חלק מהרפרטואר שהנעים את ערב הגיבושון לח“כים הנכנסים של הליכוד.
הבחירה בו למי שיופיע בחגיגות הניצחון לא מאוד הפתיעה את בניון. חודש לפני הבחירות הוא הוזמן יחד עם רעייתו מרים לבית ראש הממשלה, והתבקש לסייע לליכוד במערכת הבחירות. בניון אינו חושף פרטים על תוכן השיחה, רק מספר ש“הבנתי שאם איש בסדר גודל כזה מדבר עם אחד כמוני, אז המצב קשה. בסוף השיחה לחצנו יד והבטחתי לו שאעשה ככל יכולתי כדי שהוא יישאר ראש הממשלה של מדינת ישראל. ובאמת, אמנם אני יתוש קטן, אבל לא נחתי לרגע בכל התקופה הזו. הבחירות האלו סחטו אותי כמו עבודה על שישה אלבומים“.
לאחר שיצא מהפגישה עם ראש הממשלה, הייתה לבניון עוד פינה קטנה לסגור. הוא מיהר להרים טלפון לחבר קרוב - משה קלוגהפט, היועץ האסטרטגי של הבית היהודי. “הסברתי שאני אוהב את המפלגה שלו, אבל אני הולך לעבוד בשביל ביבי, כי הוא זה שיכול וראוי להנהיג את המדינה. מה השמאל הציע לנו? שיפור במצב הכלכלי? אני יכול להבטיח שמצבי הכלכלי לא יותר טוב משל רוב העם, גם לי יש משכנתא ודאגות פרנסה. הכסף הוא לא העניין. קודם כול צריך להבטיח שיהיה כאן עם חזק מול האויבים שלנו - ואת זה רק ביבי יכול לעשות“.
את החודש שקדם לבחירות השקיע בניון בשכנוע מתלבטים להצביע ליכוד. הוא העלה לדף הפייסבוק שלו שיר תמיכה בראש הממשלה וסטטוסים התוקפים את דרכו המדינית של השמאל, וגם קיים שיחות פנים אל פנים. ועם זאת, ההופעות נשארו מחוץ לתחום של מערכת הבחירות. “אין מצב שמישהו יקנה כרטיס להופעה וישמע שם פוליטיקה“, הוא אומר. “אנשים שמגיעים להופעות אפילו מופתעים מההבדל המוחלט בין מה שקורה שם לבין הפייסבוק שלי, למשל“.
ובכל זאת, מה גורם לאמן להתגייס למאבק שהוא לא רק אידיאולוגי אלא גם פוליטי?
“הזדעזעתי מהרעיון שמושקע פה כוח חיצוני, מיליוני דולרים שמגיעים מחו“ל כדי לקדם משהו נגד רצונם של רוב הישראלים. לכן עשיתי מה שאני יכול בלי להתבייש, מתוך שליחות נקייה לחלוטין, בלי לקבל כסף או להקליט ג‘ינגל. רק למען העתיד של הילדים שלי“.
בניון, מהאמנים המצליחים בישראל, כבר מזמן לא נתפס רק כמלחין וכותב מוכשר וזמר בעל קול מיוחד. הוא מרבה להשמיע קול גם מחוץ לבמה, אינו מהסס להביע את דעתו בנושאים העומדים על סדר יומה של המדינה - וסופג בתגובה לא מעט ביקורת. הוא כבר תואר כגזען, זכה לחיקוי נלעג ב"ארץ נהדרת", ולפני כארבעה חודשים בוטלה הופעה מתוכננת שלו בבית הנשיא, לאחר שפרסם את השיר "אחמד אוהב ישראל". ואם כל זה לא מספיק, רגע לפני הבחירות נאסר עליו להופיע בעצרת הימין בכיכר רבין. אבל בניון לא נבהל מהביקורת, וממש לא מתכוון לאפשר למישהו להשתיק אותו.
אנחנו פוגשים אותו בסטודיו שלו הממוקם ב"בית האדום" בתל־אביב. בעבר שכן כאן בית הדפוס שהוציא לאור, בין היתר, את הספר "דירה להשכיר". כיום הבניין משמש כמתחם של לופטים המושכרים לאמנים, ואת מקומו של מר עכבר, בקומה האחרונה, תופס בניון. הסטודיו שלו מעוצב בפשטות: מהקיר משקיפים הבבא־סאלי והרבי מלובביץ', מקיר אחר מחייכים ישראל ונעמי, ילדיו של בניון. "הצדיקים שלי", הוא מכנה אותם. על השולחן מונח הספר ליקוטי מוהר"ן, על צווארו של בניון תלויה שרשרת קמע - "אני מנשק מזוזות וקמעות גאה", הוא מצהיר - ומתחת לכובע המצחייה המפורסם מסתתרת כיפה גדולה. לא היה פשוט לשכנע אותו להתראיין. לשיחה עמו קדם מרדף ארוך ומתיש אחרי המנהלת האישית שירלי, שהיא במקרה גם אחותו. כמה ימים לפני פגישתנו דחה בניון הצעה לראיון בחדשות ערוץ 2. “התקשרו והציעו לעשות עליי כתבה ‘שתראה את הצד המעודן‘. אמרו שרוצים לפרגן לי. סירבתי. אני בתקופה שאני לא מתראיין, אני עסוק בליצור, ולא רוצה להיגרר לפרובוקציות מתוכננות.
אין לי אמון ברוב התקשורת, אין לי אמון בערוץ 2 וגם לא בידיעות אחרונות, כי ראיתי שהם עשו כל מה שביכולתם כדי להרוס משפחה של ראש ממשלה. ראיתי לשון הרע, ראיתי אותם דורכים על שכבות שלמות בחברה הישראלית - כולל חרדים, דתיים, מזרחים, חילונים־מנשקי־מזוזות ומצביעי ביבי. כלי התקשורת שיקרו ושפכו דם כדי שעם ישראל יהיה בסכנת הכחדה. בעיניי, הם עשו את זה בעבור בצע כסף“.
את חוסר האמון שלו בכלי התקשורת המסורתיים מנתב בניון לכלי תקשורת חלופי, הנתון לשליטתו הפרטית: דף הפייסבוק שלו. עם למעלה מ־120 אלף עוקבים, בניון הוא מהאמנים הבולטים והפעילים ברשת החברתית. שם הוא מביע את דעתו על כל מה שבוער, מפרסם דברי תורה אקטואליים, וגם מעלה שירים שנוצרו “על הדרך“ ולא מצאו את מקומם באלבומים הרשמיים. “פייסבוק בשבילי הוא דרך להגיע אל העם“, אומר בניון. “אני יושב כל היום ספון בסטודיו, ואני לא רוצה לחכות לראיון בעיתון כדי להגיד מה שיש לי להגיד. גם מבחינה יצירתית, אני לא רוצה לחכות שנתיים בין אלבום לאלבום, אלא להעלות מה שבא לי באותו רגע“.
את הבמה האינטרנטית מנצל בניון גם כדי להשמיע לאוהדיו יצירות העוסקות בסדרות ילדים אהובות. בין היתר עיבד מחדש את שיר הנושא לסדרת האנימציה "הלב" בכיכובו של הילד מרקו, וחיבר שירים שגיבוריהם הם גברת פלפלת וגרגמל. היו כבר מי שהרימו גבה בעקבות הפרץ הילדותי־משהו, ושאלו אם דעתו של היוצר השתבשה. "השירים האלה הם בעיקר כדי להצחיק, ומותר לאמן לצחוק ולהשתטות", אומר על כך בניון. "החיים יפים, וכדאי ליהנות מהם. הפייסבוק מאפשר לי להוריד את הקליפות ולהביא נטו את עמיר האדם. זה מקום שבו אי אפשר להשתיק אותי".
ויש מי שרוצים שבניון ישתוק. ימים אחדים לפני הבחירות קיבל יו“ר ועדת הבחירות המרכזית השופט סלים ג‘ובראן את עתירתן של מפלגות המחנה הציוני ומרצ, ואסר לקיים הופעה של בניון בעצרת הימין בכיכר רבין. הקהל המאוכזב נותר עם ביצוע של נפתלי בנט ל“ירושלים של זהב“. בהחלטתו כתב השופט ג‘ובראן: “תכלית האיסור שבסעיף 8 לחוק הבחירות הוא למנוע השפעה בלתי הוגנת על ציבור הבוחרים, כך שיקשרו בין מתן טובת הנאה (בענייננו – הופעות אמנים) לבין תעמולת בחירות (...) אין בהפרדה שמנסים מארגני העצרת ליצור בין החלק הפוליטי לחלק האמנותי שבה כדי להעלות או להוריד מהסינתזה החזקה בין שני החלקים. ומשכך, גם במתכונת זו, לפנינו תעמולה מלווה בהופעות אמנים“.
“הרגשתי את הפאניקה באוויר“, אומר בניון. “התחושה הייתה שאין דין ואין דיין. לא היה לי מושג למה כל כך פוחדים ממני. אבל הכי הצחיק אותי שהשופט כותב ‘אמנים לא יוכלו להופיע‘, והמשפט שסוגר את הפסיקה הוא ‘ולכן הזמר עמיר בניון לא יוכל להופיע בעצרת‘. הרגשתי שקיבלתי את פרס ישראל, סוג של הכרה בכך שאני עושה משהו טוב, אם השופט מצא לנכון להדגיש את שמי. מעניין אגב שמיאיר גרבוז, גם סוג של אמן, לא מנעו להופיע“.
מה יש לך לומר על גרבוז?
"השם ירחם עליו. כנ"ל פרופ' אמיר חצרוני. אני מאחל לשניהם שיצליחו פעם אחת בחיים להרגיש אהבה אמיתית ליהודי אחר".
נעבור ליחסי יהודים־ערבים: מה דעתך על הכרזתו של נתניהו ביום הבחירות כי “מצביעים ערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי“?
“כוונתו הייתה שמפליא שיש מימון לאוטובוסים שלוקחים ערבים להצביע, אבל אין מימון לאוטובוסים לאוכלוסיות אחרות. להתיישבויות מישהו שלח אוטובוסים? אבל זו הייתה פליטת פה. אדם גזעני נתפס בזה לא רק פעם אחת בחיים, ועובדה שזה לא קרה לנתניהו קודם“.
עם אוטובוסים או בלעדיהם, הרשימה הערבית הגיעה להישג חסר תקדים של 13 מנדטים.
“הודות לאביגדור ליברמן הגאון שהעלה את אחוז החסימה. אני לא יודע מי לימד אותו לעשות חשבון, רואים שהוא לא למד גמרא. אני מאמין שכל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה, אבל יש לי הרבה יותר מתחושה שהולך להיות כאן בלגן ומלחמות מכל הסוגים – ממלחמות תרבות ועד לכאלו עם נשק. הלוואי שאתבדה“.
אין גם סכנה של הקצנה מהצד הימני של המפה הפוליטית? אחינועם ניני, למשל, ספגה נאצות בנתב“ג ממש לאחרונה.
“כבר שנים שהיא מטיפה לשנוא את עם ישראל ואת ארץ ישראל, אז אחרי כל ההסתה שלה נגדנו בארץ ובעולם, מישהו בא וקרא לה ‘עוכרת ישראל‘. אז מה?“.
"מי שפוחד מפתקים בקלפי זה אתה, אדוני הנשיא / כל אחד והפתקים שלו – והפחד שלו, הכול יחסי / ובכלל, נראה כי נשיאים בעולם הזה / מאבדים מהר־מהר את זה // אחד רוצה לבנות פצצה / אחר מאיים, אבל רק בקריצה / שלישי משתנה ומשתנה ומשתנה / מדגל לדגל, ממחנה למחנה / נשיא אוהב להיות נשיא / נשיא אוהב להיות בשיא / נשיא נישא ואז נופל / ואין זוכר ואין שואל"
(מתוך דף הפייסבוק של עמיר בניון).
בנובמבר האחרון היה אמור בניון להופיע בבית הנשיא, במסגרת טקס לציון יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. ברגע האחרון ביטל ראובן ריבלין את ההופעה, בעקבות פרסום שירו של בניון “אחמד אוהב ישראל“, שמתאר סטודנט ערבי בירושלים כ“חלאה כפוית טובה“. “יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב, ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז“, אומר השיר, שנכתב ימים ספורים לאחר הפיגוע בבית הכנסת בהר־נוף.
מה היית רוצה לומר לנשיא המדינה?
"אני מאוד מעריך אותך, אהבתי אותך מאוד, אבל לעניות דעתו של איש קטן כמוני, אתה צריך לבקש סליחה מהיהודים אזרחי המדינה הזו על ההשלכות של החלטותיך ואמירותיך. לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהשקעת את זמנך בלנסות להקים ממשלה שמאלנית. היית שקוף ואפילו לא עשית זאת בדיפלומטיות. החלטת מראש שהמפלגה הגדולה ביותר תקים את הממשלה, ועשית את זה על מנת להכשיל את מפלגת הימין שממנה ינקת כל חייך. לבסוף הראו לך משמיים שהמפלגה הכי גדולה היא הליכוד.
“אני רוצה לשאול את הנשיא: מה ההבדל בין מה שביבי אמר על הערבים כשקרא לציבור להצביע, לבין הקריאה שלך רק לקהלים מסוימים - לקהילה הלה“טבית ולערבים - לצאת ולהצביע? מדוע, כנשיא המדינה, לא ביקשת מכל אזרחי המדינה להצביע?“.
מבית הנשיא נמסר בתגובה לדברים: “לאורך התקופה שקדמה לבחירות, פעל הנשיא בכל דרך לעידוד הצבעה, באופן חוצה מגזרים. הנשיא מעריך מאוד את עמיר בניון כיוצר ואמן בעל תרומה ייחודית ומשמעותית לעולם התרבות הישראלי“.
אני שואלת את בניון האם ייתכן שהמתקפה שלו על ריבלין בנושא הבחירות מסתירה מאחוריה מטען אישי שהוא סוחב מאז ביטול ההופעה שלו בבית הנשיא. “בהן צדק - לא נפגעתי“, עונה בניון. “אם אוזמן אי פעם לבית הנשיא, אבוא לשיר בכבוד רב. אבל לא לפני שהנשיא יבקש סליחה מעמו“.
מי שהתייצב לצד בניון בפרשה ההיא היה השר אורי אורבך ז“ל, שהודיע כי יחרים את הכנס אם בניון לא ישיר - וכך אכן עשה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאורבך הביע בו תמיכה. באפריל 2010 הוציא בניון שיר בשם “אני אחיך“ ובו השורה: “אני שומר לך על הזהות / אני מגן לך על הילדים / אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך / ואתה יורק לי בפנים“.
השיר התפרש כמתקפה נגד ענת קם, שדבר מעצרה התפרסם באותם ימים, וכנגד השמאל בכלל. העליהום התקשורתי לא איחר להגיע, ובעקבותיו קיבל בניון איומים על חייו. “השיר הזה נולד אחרי שראיתי כמה בוגדניים יכולים להיות אנשים מתוך העם הזה, ושאין שום כבוד כלפי מי שמגנים על המדינה“, אומר בניון היום.
“אורי התקשר אליי, דיבר איתי ארוכות וביקש שלא אקח ללב את התקשורת. הסברתי לו שאני לא לוקח ללב, ושנינו צחקנו. באותו שבוע הוא התראיין והסביר את נקודת מבטו על השיר. הוא סיפר שהבן שלו משרת במודיעין, ושלא יעלה על הדעת שינצל את שירותו כדי לבגוד במדינה. בזכות הראיון הזה משהו בתקשורת זז והפסיקו לרדת עליי“.
הוא הספיק לשוחח עם אורבך גם אחרי הפריימריס בבית היהודי לקראת בחירות 2015. “התקשרתי לומר לו שאני שמח שהוא הגיע למקום שהגיע, ושאני מאחל לו הצלחה. זאת הייתה השיחה האחרונה שלי איתו. כואב לי מאוד על לכתו“.
כבר יותר מ־15 שנה שבניון הוא חלק מעולם המוזיקה הישראלי. הילד מבאר־שבע ששוחרר מצה"ל בגלל התמכרות לסמים (ומאז נגמל מהם בהצלחה) ועבד בשיפוצים כדי לממן את הקלטת האלבום הראשון שלו, הוציא עד כה 11 אלבומים וכבש את הבמות הגדולות במדינה. אפילו דעותיו הפוליטיות וההתבטאויות השנויות במחלוקת לא פגעו במעמד של יצירותיו. "היה נחמד אילו אפשר היה להוציא על אלבומו החדש של עמיר בניון את כל הכעס על הזמר השונא והמשניא. אבל אי אפשר. זה אלבום טוב", כתב מבקר המוזיקה בן שלו בעיתון 'הארץ' על האלבום "סופה".
האלבום, בהפקת ליאור שושן ואודי תורג'מן שמלווים את בניון שנים ארוכות, מציג התחבטויות ושאלות המעסיקות את בניון. שירים מתוכו מושמעים לא מעט בתחנות הרדיו, אבל במקום אחד ממעטים לשדר את להיטיו האחרונים של בניון: תחנת הרדיו גלגלצ. לטענת בניון, מאז שהוציא את "אני אחיך", שיריו כמעט מודרים משם. "אין לי מערכת יחסים איתם, הם לא חלק מסדר היום שלי, ומבחינתי הם לא ראויים ליחס", הוא אומר.
ובכל זאת, כאמן, לא חסרות לך ההשמעות בתחנת הרדיו המואזנת ביותר בישראל?
“כואב לי על המוזיקה, לא על עצמי“. המוזיקה של בניון קיימת גם מחוץ לאלבומים שאת שיריהם ביצע בעצמו. במהלך הקריירה שלו הוא כתב שירים לגלי עטרי, לגידי גוב, לישי לוי ולרבים אחרים. הפרויקט המסקרן ביותר מסוג זה הוא האלבום “כביום היוולדי“ של יהורם גאון. בתחילת הדרך, שיתוף הפעולה בין השניים עורר סימני שאלה: גאון הרי אמר לפני כמה שנים על שירים מהז‘אנר המזרחי ש“זה כזה זבל שהשטן עוד לא ברא, זבל איום“. “אני לא נעלב כשדברים לא מופנים אליי, ולא לוקח קרדיט כשדברים לא מיוחסים אליי“, אומר על כך בניון. “באותו זמן כבר עבדנו על האלבום המשותף, כך שברור לי שהוא לא דיבר עליי“.
אף שהוא מרבה לכתוב לאחרים, בניון אינו מארח באלבומים שלו כותבים אחרים. יוצאת מן הכלל היא אשתו מרים, שתרמה את מילותיה לאלבום האחרון ולשני קודמיו. “קשה לי להכניס אמנים לדיסקים שלי, כי אני אף פעם לא בטוח בכוונות שלהם“, אומר בניון. “אצל מרים אני יודע שהטקסטים הם מתוך אהבה, אין לה כוונות נסתרות“. הם הכירו כשמרים הייתה סטודנטית לספרות באוניברסיטה העברית. חבריה ארגנו ערב פיוטים, וכששאלה אותם מדוע הם לא מזמינים לאירוע גם את בניון, שכבר היה אז זמר מוכר, ענו לה כי דרישותיו הכספיות מוגזמות. מרים לא היססה והרימה טלפון אל בניון. שני הצדדים אמנם צעקו זה על זו, אבל שיחה גררה שיחה, ואחריהן הגיעה פגישה. בפגישה השנייה, מספר בניון, כבר ידעו שיתחתנו.
שני בני הזוג היו באותם ימים בתחילת תהליך של חזרה בתשובה, וכיום הם מקיימים בית דתי לכל דבר. ילדיהם מתחנכים בבית ספר שבו לומדים יחד דתיים וחילונים. “ליוויתי השבוע טיול של הבן שלי וראיתי שם ילדים עם ציצית ובלי ציצית“, הוא מספר בניון. “אחד הילדים סיפר שההורים שלו גרושים, אז כשהוא אצל אבא הוא דתי ואצל אמא הוא חילוני. החברים שלו חיבקו אותו ואמרו לו שהם אוהבים אותו. נוצר שם חיבור גדול בין הילדים. הם לומדים על האדמו“ר הזקן מחסידות חב“ד, ומצד שני על מנהיגי הציונות. בעיניי זה העתיד שלנו: הילדים האלה יגדלו לכך שאדם עם כיפה וציצית זה לא מוקצה. תהיה ביניהם הידברות ופתיחות לשונה מהם“.
כשאני מזכירה במהלך השיחה את סרטון "טיסת השוקולד", שהציג את פניו של הישראלי המכוער, מתברר שלבניון אין מושג על מה מדובר. למרות העניין הרב שלו בפוליטיקה, הוא לא קורא עיתונים, וכמעט אינו גולש באינטרנט. יש לו טלפון חכם, אך הוא משתמש בו רק לשיחות טלפון ולהודעות כתובות, ולא מתקין בו אף אפליקציה. ליאור שושן המפיק דואג לעדכן אותו מדי פעם בנעשה בעולם.
סדר היום של בניון כמעט קבוע: אחרי תפילת שחרית הוא נוסע לסטודיו שלו בתל־אביב, שם הוא סגור רוב היום, כותב או מלחין. כשאני שואלת מהם מקורות ההשראה שלו, הוא צוחק: “השראה לא באה ממקום מסוים, וגם אם כן, אני לא צריך להיות נוכח שם כדי לקבל אותה. הרבנים, כמו להבדיל גם היוצרים הכי גדולים, לא יצאו מד' אמותיהם. אני לא מבין את אלו שאומרים ‘אני נוסע להודו לקבל השראה‘. אפשר בהחלט לקבל השראה גם בין ארבעה קירות“.
לפעמים נראה שאתה פשוט שולף יצירות מהמותן.
“מי שמקשר כמות להיעדר איכות, טועה. להרבה מהאמנים הגדולים יש מספר גדול של יצירות. אני מייצג תכנים: הקב“ה נתן לי הרבה מה לומר, וזה בוער בי“. לצד הבערה, נדמה שבשנים האחרונות משהו בו נרגע. “התחלתי טיפול פסיכיאטרי בעקבות אובדן של חבר קרוב, ועם הזמן התייצבתי עם כדור ציפרלקס ליום“, הוא מספר. “אני חי עם זה בשלום, וזה מחזיק אותי באופן יציב“.
גם אחרי שנים ארוכות בעולם המוזיקה, בניון מודה שעדיין קשה לו להופיע בפני קהל. הוא בורר היטב את הבמות שלו, ולעולם לא יופיע בחתונות - למרות הפניות הרבות והסכומים המפתים שמוצעים לו. כשהוא מסיים הופעה, לרוב לא יזכור איך הגיב הקהל: סוג של הדחקה, שמטרתה אולי גם לסלק את האגו. “כשתלמידי הבעל שם טוב שאלו אותו לאן ילכו אחרי מותו, הוא ענה להם: ‘רב שיגיד לכם שיש לו תרופה לאגו, הוא לא הרב שלכם‘. אין תרופה לאגו, זו עבודה יומיומית. אני אומר לעצמי שאני כלום, וכל מה שהגעתי אליו הוא בחסדים. כמו שעכשיו אני אומר מילה והיא נשמעת ומהדהדת, יכול להיות מצב שאגיד מילה והיא תישאר כמו בשקית ניילון. עם הזמן אתה מבין שאנשים באו להופעה לא בגללך ובגלל הפרצוף היפה שלך, אלא יותר בגלל המסלול שעשית, בזכות מה שאתה מביא לבמה“.
ובכל זאת, כשהשיפוצניק מבאר־שבע עומד על הבמה ואלפים מריעים לו, הוא מאמין שזה באמת קורה?
“אני צובט את עצמי ואומר תודה להשם. ההרגשה שלי היא שעוד לא התחלתי לעשות את מה שאני צריך. אני עדיין מחפש את מה שאני אמור לעשות בעולם הזה. אני יודע שאני צריך להמשיך להשמיע את הקול שלי, ומתפלל שתמיד אבחר לעשות את הטוב“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם