לראות אותם היום: דני בסן עדיין מתרגש בהופעות
נזכר באינטנסיביות הבלתי אפשרית בימי ההצלחה הגדולה ומתרגש כשהוא מבחין בקהל בילדים שיודעים את כל המילים בעל פה: 35 שנה מאז סיבוב ההופעות הראשון של 'תיסלם', דני בסן מתגעגע לימים בהם הכל היה יותר פשוט, אבל עדיין מופיע בשביל הפאן
"היינו צעירים, ולכל אחד מאיתנו היו התכניות שלו והרצונות שלו. כל אחד רצה לקחת את הדברים לדרך שלו", נזכר דני בסן בפירוקה של להקת 'תיסלם' המיתולוגית, בין הופעה אחת לאחרת של חבריה, שאמנם לא חזרו לפעילות משותפת של להקה לכל דבר, אך מעלים יחד את המופע 'רוקנ'רול' ב-6 השנים האחרונות.
עוד כותרות ב-nrg:
• שיר אחר שיר: האלבום הכי גרוע של שלום חנוך
• שלוש אוסטרליות מהממות מחליפות בגדים באוטו
• עמיר בניון: הזמר הפוליטי של ישראל והדרדסים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"האינטנסיביות שלנו כלהקה הייתה מאוד גדולה, בחודשים הראשונים שלנו יחד הופענו כמעט ערב-ערב, וזה היה טירוף. היה צורך שכל אחד מאיתנו יוכל גם לעשות את הדברים שהוא רוצה לעשות בנפרד", מספר בסן.
המילה 'טירוף' מתארת נאמנה לא רק את עבודתה האינטנסיבית של הלהקה בשלוש שנות פעילותה הראשונות והרשמיות ואת לוח ההופעות הגדוש והצפוף, אלא גם את ההיסטריה שהתחוללה סביבה. הימים הם ימי פריחתו של הרוק הישראלי הרענן והבועט, עת הקהל הצעיר היה צמא ליצירה מקומית אפופת רוח נעורים. השילוב בין ליריקה מושחזת, מוסיקה קצבית ונוכחות בימתית מרשימה הפך את 'תיסלם' לאחת מאיקונות התרבות הישראלית של תחילת שנות השמונים. 'מתוסלמים', כך כינו עצמם המעריצים.
לציון 35 שנים לסיבוב ההופעות הראשון של הלהקה, פנו חבריה לגולשי הפייסבוק בבקשה לשתף אותם ואת חבריהם הגולשים בזיכרונותיהם וחוויותיהם מן ההופעות הראשונות. בין הסיפורים שנכתבו, ניתן למצוא את סיפורם של שני מעריצים שהגיעו להופעה בפגישתם הראשונה וכיום ממשיכים להגיע להופעות יחד עם בנם, וכן את סיפורן של נערות שהבריזו מיום לימודים על מנת להשתתף בצילומי פרסומת בכיכובם של חברי הלהקה והוריהן קיבלו מכתב נזיפה נוקב מבית הספר. אחרים סיפרו על קלסרים שהקפידו למלא בגזירי עיתון ובהם כתבות ותמונות ועל חתימות שחולקו בסוף ההופעות או כרטיסי הופעה שהם עדיין שומרים, ואף העלו תמונות משותפות עם חברי הלהקה.
אילו סיפורי גולשים ריגשו אתכם במיוחד?
"היו נשים שסיפרו שהן היו אז נערות ואמרו בבית שהן הולכות לחברה, כשבעצם הלכו להופעה שלנו, ועוד סיפורים נחמדים של בני נוער של שנות ה- 80 שעשו כל מיני פולישטיקים כדי להגיע להופעה שלנו", מחייך בסן.
הורים לא הסכימו שילדיהם ילכו להופעה של 'תיסלם'?
"כשהיינו צעירים, והלהקה הייתה פעילה, לא היו דברים שיש היום, ואני לא רוצה להיכנס לכל הדברים האפלים שיש היום. היינו להקה של ילדים טובים, וההורים לא כל כך חששו אז לשלוח את הילדים שלהם להופעות. הרבה מאוד פעמים, כל מיני ילדות שהגיעו להופעות שלנו בכל מיני חורים, ולא היה להן איך לחזור הביתה אחרי ההופעה, חזרו איתנו בהסעה שלנו, כי לא רצינו להשאיר אותן שם באיזה מקום נידח. זו הייתה סיטואציה אחרת, לא כמו היום. החיים היו אז הרבה יותר תמימים", הוא מוסיף, ונימת צער, או שמא געגוע, מתגנבת אל קולו.
לא רק לימים בהם החיים היו תמימים יותר בסן מתגעגע, כי אם גם לימים בהם החיים היו פשוטים יותר, ותחושת הביטחון הייתה גבוהה יותר. לפני מספר חודשים שיתף פעולה עם אדם גורליצקי בשיר 'מגדלים', העוסק בכישלון המחאה החברתית. בדואט, מייצגים בסן וגורליצקי שני דורות המאוכזבים מתוצאות המחאה ומתמודדים עם תוצאותיה.
מהו כישלונה הגדול ביותר של המחאה, בעיניך? היכן אתה, באופן אישי, חש את האכזבה ממנה?
"זו אכזבה איומה. אני הלכתי להפגנות האלה לא מהמקום של מישהו שחווה את זה כמו הצעירים - תודה לאל, אני נמצא במקום יותר טוב. אבל הלכתי להפגנות מתוך הזדהות ולמען הילדים שלי וחברים של הילדים שלי. באמת האמינו שהמחאה הזו תגיע למקום אליו היא צריכה להגיע ושיהיה כאן איזשהו שינוי, וזה לא קרה".
הרוחות כאן סוערות מאוד, אתה חושב שעשויה להתעורר מחאה מחודשת, מעבר לניסיון שנעשה כאן לאחרונה?
"אני חושב שצריך להיות כאן עוד הרבה יותר רע, כדי שזה אולי יקרה. כמו שהשיר אומר – 'והאמת שכבר הייתה צריכה להתפוצץ מזמן מחכה לרגע שבו לא תהיה מוכן'. תראי, זה איפה שרק תסתכלי – בבתי החולים אנשים שוכבים במסדרונות, בבתי הספר הילדים מצטופפים בכיתות, הלימודים באוניברסיטאות עולים הון תועפות, ואנשים לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד, אנשים לא סוגרים את החודש, מפוטרים על ימין ועל שמאל ומחטטים בפחים, עיירות הפיתוח הולכות ונהרסות – מה אני יכול להגיד? אפשר לשתוק במצב כזה ולשיר על פרחים?
"כשהייתי בגילו של אדם, או צעיר יותר, בגיל של הילדים שלי, לא היו קשיים כאלה. הצלחנו לשרוד עם הרבה פחות כישורים מאלו שדורשים מצעירים היום. מצופה היום מצעירים ללמוד תואר ראשון ושני, וגם אחרי זה לא בטוח שימצאו עבודה בתחום שלמדו – הם יכולים לסיים תואר שני ולהמשיך לעבוד כמלצרים, לא מובטח להם שום דבר. זו תחושה מאוד לא קלה, לחיות במקום שאתה לא בטוח בו. כולם מדברים על ביטחון, אבל במובן הצבאי, לא במובן הכלכלי".
על פרחים אמנם קשה לשיר כאשר תחושת אי-ודאות כלכלית ותהיות בנוגע לעתיד מרחפות באוויר, ולראיה 'חצבים פורחים', אחד משיריה הידועים של 'תיסלם', הטעון משמעויות חברתיות-פוליטיות, ושמו, התמים לכאורה, אינו מעיד על תוכנו. אך בכל זאת, חברי הלהקה עולים יחד על הבמה, שרים את להיטיהם ומעניקים לעצמם ולקהל הפוגה קלה מדאגות היומיום.
"יש משהו מאוד חזק בקשר שלנו אחד עם השני. האתנחתא מהחיים שלנו והחיבור יחד עושים לנו טוב, ואנחנו מאוד אוהבים את זה", מתאר בסן את חדוות העבודה המשותפת עם חבריו ללהקה, שעל אף שהתפרקה אי אז בתחילת שנות השמונים, חזרה והתאחדה מספר פעמים. בשנות ה-90 הוליד האיחוד שני שירים משמעותיים בקריירה המוסיקלית של 'תיסלם' – 'פרצופה של המדינה' ו'יש לך אותי', והמופע הנוכחי, 'רוקנ'רול', הינו תוצאתו של הופעת איחוד מוצלחת משנת 2009, שגררה ביקוש מצד הקהל להופעות נוספות, קריאה שנענתה בשמחה ע"י חברי הלהקה.
"זה מופע מאוד אנרגטי, אנחנו מאוד נהנים להופיע וזה לגמרי עובר לקהל. אין כמעט בן אדם שלא קם לרקוד, וכשיש, זה בן אדם שרוקד בכסא. הכל מאוד 'פאן'. אנחנו אמנם מנגנים באופן הכי מקצועי שיש, אבל הכל מתוך מקום מאוד כייפי, והמוסיקה שאנחנו עושים היא כזאת שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי", אומר בסן. "אגב, אנחנו מנגנים היום הרבה יותר טוב משניגנו פעם ושרים היום הרבה יותר טוב מששרנו פעם", הוא מוסיף בחיוך.
מיהו הקהל שמגיע להופעה - הקהל שמלווה אתכם משנות השמונים, קהל צעיר יותר, או עירוב בין השניים?
"מגיעים מכל הסוגים ומכל המינים, והאמת היא שרוב הקהל יותר צעיר מאיתנו. הקהל מורכב מבני שלושים וארבעים, מגיעים גם חבר'ה צעירים ממש – חיילים וסטודנטים, ומגיעות גם משפחות עם ילדים. יש כאלה שמביאים את הילדים שלהם למופע שלנו כדי שיכירו את הרוקנ'רול הישראלי שהם עצמם גדלו עליו. יש ילדים שיודעים את כל המילים, וזה מקסים בעיניי, ומזכיר לי שאני הייתי לוקח את הילדים שלי לחו"ל לראות את ה'רולינג סטונס', את דיויד בואי ואת ספרינגסטין. מרגש אותנו לראות שהורים שהמוסיקה שלנו עשתה להם טוב מביאים את הילדים שלהם לראות ולשמוע אותנו. זו בשבילנו מחמאה גדולה".
להקת 'תיסלם' תארח את דני סנדרסון במופע מיוחד עם פתיחת עונת אביב 2015 ב'צוותא אמפי פארק מיני ישראל', 6.4.15. למחרת, 7.4.15, יארח אביתר בנאי את מתי כספי באותו מקום.
כמו כן, 'תיסלם' תקיים מופע מיוחד לציון 35 שנות פעילות במסגרת פסטיבל האביב ה-16 עם התזמורת הסימפונית של ראשל"צ, Live Park, 14.5.15.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם