"פאודה": גם אנשי חמאס הם בני אדם
אם מצופה היה מסדרה ישראלית על יחידת מסתערבים להראות רק את הצד הישראלי של המטבע, "פאודה" באה ומראה כי אין אמת מוחלטת אחת ואין צדק בלעדי. עלילה בעייתית לעתים לא מורידה מכוחה של הסדרה לבטל טוב ורע מובהקים בלב הכאוס הים תיכוני
השורה התחתונה היא שפאודה היא דרמת מתח טלוויזיונית חשובה. זה לא אומר שהיא מצוינת וחפה מפגמים עלילתיים, וזה גם לא מעיד על כך שהיא מגישה לצופה מסמך אנושי נדיר. החשיבות שבה טמונה בעובדה, שבנוף הטלוויזיוני החד-ממדי, בו העולם מחולק לטובים ורעים באופן ברור ומוגדר, "פאודה" היא פנינה של מורכבות וטשטוש עמדות.עוד כותרות ב-nrg:
• עמיר בניון: הזמר הפוליטי של ישראל והדרדסים
• לא תאמינו שזה הוא: דוויין ג'ונסון רוקד ושר
• הסיכויים של ישראל באירוויזיון נוסקים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פאודה (כאוס, בערבית) היא מילת קוד שמשתמשים בה חברי יחידת המסתערבים בסדרה כאשר ההמון הפלסטיני מקיף אותם מכל עבר, ואין להם ברירה אלא להיחלץ מהמקום. אבל הכאוס והבלגן האמיתיים בסדרה לא מבוטאים בהפרות הסדר בכפרים הערביים, אלא בהיעדרם של גיבורים מובהקים, בחסרונם של טוב ורע מובחנים. הכאוס העלילתי מציף את הצופה ומייצר זיקה רגשית גם כלפי דורון (ליאור רז) וגם כלפי אבו-אחמד (הישאם סולימאן). היוצרים מספרים את הסיפור מכמה נקודות מבט, ובכך מאנישים את כל הדמויות, ומאפשרים הבנה והזדהות עם הגורמים שהניעו אותם לפעול.
בפרק בו נרצח אחיו הקטן של אבו-אחמד ביום חתונתו על ידי בועז המסתערב הישראלי (תומר קפון), צפינו בכלתו מודדת את שמלת הכלה לפני החתונה, מחייכת ומאושרת ככל אשה ערב חתונתה. בן רגע התהפך עליה עולמה, והנה היא משתטחת בבכי על גופתו של בעלה הטרי. צריך להיות ערל לב, או ציניקן חסר תקנה כדי לא להזדהות עם סבלה של הדמות.
כמה פרקים אחר כך, לאחר התחבטויות נפש רבות, היא מבצעת פיגוע במועדון אליו נהג ללכת זה שירה בבעלה. לא חייבים להצדיק את המעשה בשביל להבין את המניע, וזו וודאי לא הדוגמא היחידה. לאורך כל הסדרה צפינו באנשי חמאס (חמאס! אפילו לא פת"ח. אלו מעזה ומהגדה, שאנחנו רגילים לקרוא להם טרוריסטים בלי להכיר ובלי לדעת), מתחבקים עם אהוביהם, דואגים בכנות רבה לילדיהם הקטנים ושואפים לחיים טובים יותר עבורם.
אבל יוצרי "פאודה" לא הסתפקו רק בטשטוש האמת המוחלטת וביצירת מספר נרטיבים. הם היו מספיק אמיצים גם כדי להקביל בין הדמויות היהודיות לאלו הערביות. בפרק 6, אנשיו של אבו אחמד חוטפים את בועז ובוחרים שלא להעבירו להנהגת התנועה. הם מעוניינים לסגור את עסקת חילופי השבויים מול הישראלים בעצמם. אותו דבר קורה גם בצד הישראלי. דורון מסרב לקבל את העובדה ש"ישראל היא מדינת חוק" (כפי שאומר לו שר הביטחון גדעון אביטל בכיכובו של אורי גבריאל) ובוחר להשיב את בועז בכוחות עצמו וחבריו, באמצעות חטיפת שייח ובתו של אבו-אחמד. העסקה נסגרת בין שתי הקבוצות העצמאיות, ללא התערבות מדינת ישראל ותנועת חמאס. דבר דומה קורה גם בין דמותה של נורית (רונה-לי שמעון) לבין הד"ר שירין אל עבד (לטיסה איידו). נורית מתקשה לראות איך חבריה מענים את השייח בכדי לסחוט ממנו מידע, ושירין מבקשת לטפל בבועז החטוף ולשמור על חייו.
כאמור, חשיבותה של פאודה לא מחפה על המופרכות העלילתית והקלישאות שעולות בתסריט רק כדי לקדם את העלילה. כשגלי (נטע גרטי) שולחת את דורון להשיב לה את אחיה על דעת עצמו היא מסתכנת באובדן בעלה ואבי ילדיה בנוסף על אחיה. האם זה נראה למישהו הגיוני? האם מישהו באמת מאמין שיחידת מסתערבים קטנה הייתה יוצאת לחטיפה של שייח בצורה כל כך ספונטנית ולא מתוכננת, והכל דופק כמעט כמו שהם רוצים?
אלא שהבעייתיות הזו נסלחת בשל התרומה המשמעותית בהרבה שהסדרה מציעה עבור הצופה הביקורתי - אין אמת מוחלטת אחת, אין צדק בלעדי. הכל תלוי בנקודת המבט ובנרטיב שהגיבור מספר לעצמו. היכולת של "פאודה" להתעלות מעל הכינויים "מחבל", "כובש", "אויב" ו"אוהב" ולנטרל דעות קדומות, שם נעוצה חשיבותה הגדולה של הסדרה, ובשל כך "פאודה" קודם כל מספרת סיפור על בני אדם. כל השאר בא אחר כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם