"משחקי הכס": תופעת הערצה סטייל ג'סטין ביבר
יותר מסדרת איכות, "משחקי הכס" היא למעשה חוויה מקיפה של הערצה. סדרת הלהיט משווקת כפנטזיה, אבל היא אינה אלא דרמה פוליטית, ולא מהטובות שבהן. בלי עירום, אלימות ודרקונים לא הייתם טורחים לצפות בה, ואלו רק באים לפצות על כתיבה ממוצעת ומטה
אחרי שהפתיעה את כולם ברשת עם ארבעת הפרקים הראשונים של העונה, שהודלפו בטרם עת לשמחתם או חרדתם של כולנו, אתמול (שני) חזרה לחיינו באופן רשמי וחוקי "משחקי הכס" עם עונתה החמישית. כמובן שכולנו היינו ילדים טובים ונמנענו מצפיה ישירה והורדה ביומיים הקריטיים עד לשידורו של הפרק הראשון, הרי מה זה ספוילר קטן בסדרה שבה כל אחד יכול למות בכל רגע נתון. או במילים אחרות - מישהו בכלל ראה את פרק פתיחת העונה בטלוויזיה?
עוד כותרות ב-nrg:
• משחקי הכס: העונה הטובה ביותר עד כה
• שלושה ימים ברומא עם גלית גוטמן
• הסדרות שאנחנו רוצים מהן עוד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בין אם בחרתם במסלול הצפייה החרדתי (ועכשיו עליכם לחכות חודש לפרק חדש) ובין אם הלכתם על גישת הזן של "מה אנחנו אומרים לספויילרים? Not today!", לכולם בטח יש דבר או שניים לפחות להגיד על פרק הפתיחה של העונה החמישית, שבאופן לא מפתיע, התנהל די בעצלתיים.
המעריצים שציפו להתפתחות העלילות הסוערות של הסדרה קיבלו עדכון ארוך על חלק ממעללי הדמויות, וכיאה ל"משחקי הכס", אם אתם מחפשים התפתחויות עלילתיות בודאי תצטרכו לחכות לסוף העונה, שבה סוף סוף משהו מעניין יקרה. כיאה ל"משחקי הכס", המשהו המעניין הזה יהיה כנראה שכל מי שחיבבתם בסדרה ימות.
ועכשיו ברצינות - הפרק הראשון אמנם לא סיפק לנו יותר מדי מידע לגבי מה שעתיד להתרחש בווסטרוז, אבל אף אחד לא ציפה שיזרקו אותנו מיד אל תוך שיא האקשן, כמובן. סך הכל, מי שמאוהב בסדרה יהנה רק מעצם העובדה שהדמויות הללו חזרו סוף סוף למסך, ומי שרגשותיו כלפי "משחקי הכס" חמימים מהממוצע לא יעוף מהכיסא, אך יידע שבטח יתוגמל בהמשך. מי שלא אוהב – מקומכם לא כאן, ואולי אפילו טוב שכך.
• סופר "משחקי הכס" יצור סדרה נוספת
• דניאלה לוגסי במחווה ל"משחקי הכס"
• "משחקי הכס" זמינה לצפייה ישירה
עם יד על הלב, בלי עירום, אלימות ודרקונים, אף אחד לא היה צופה בסדרה הזאת. "משחקי הכס" משווקת כהכי פנטזיה שיש, אבל היא אינה אלא דרמה פוליטית. דרמה פוליטית, אך לא ברמתן של "הבית הלבן", "האישה הטובה", "בית הקלפים" ודומיהן. היא נתונה לחסדיהם של כל החלקים היותר סנסציוניים שבה, שמטרתם לפצות על הכתיבה הממוצעת.
אל תתרעמו – זוהי לא טענה שהסיפור איננו טוב. כולנו מתים לדעת מי יזכה לשבת על כס הברזל, מי ישרוד, מי ימות ובאיזו דרך. אך אפילו מי שלא קרא את הספרים עליהם מבוססת תופעת העל שהינה "משחקי הכס" יכול בבירור לראות שמה שקורה על המסך הוא רק קצה הקרחון. ענו לעצמכם על השאלה, מאילו דמויות אכפת לכם באמת? האם בכלל יש כאלה?
ובתכל'ס, מה זה משנה בעצם? חווית הצפיה ב"משחקי הכס" הינה הרבה יותר מצפיה בלבד. חלק גדול ממנה, כן, הוא ההתחמקות העיקשת והמהנה (בצורה מזוכיסטית למדי) מספוילרים, הדיונים בין החברים, שנשמעים ברחבי מסדרונות משרדיכם בבוקר שלאחר שידורו של פרק, השאלונים בבאזפיד שמגלים לכם אם אתם טיריון לאניסטר, סנסה סטארק או הודור.
למעשה, הצפיה ב"משחקי הכס" איננה צפייה, אלא חוויה מקיפה של הערצה. כן, צופי "משחקי הכס" הם למעשה סוג של ילדות בנות 13 שמעריצות את ג'סטין ביבר. וזה בסדר. קרוב לודאי שכל חייכם ביליתם בלזלזל ב"מעריצים" ועכשיו, כשאתם צופים ב"משחקי הכס", אתם מרגישים איך זה להיות חלק ממשהו כזה, והחברה נותנת לכם, כי זה "משחקי הכס" וכולם בתוך זה. אם יש משהו חיובי לקחת מהתופעה התרבותית שיצרה הסדרה, אין ספק שזהו הדבר.
ובאשר למה שמצפה לנו בהמשך העונה? ובכן, פטמה פה, שד שם, איזה פלח ישבן (גברי!) שבא לבקר מדי פעם. כמה דרקונים, הרבה דם, אפילו עוד יותר תככים ומזימות. ואיזה בחור מזוקן, יושב לו בניחותא איפשהו ומשתעשע עם המחשבה כיצד הוא יכול להמשיך להרוס לכם את החיים מדי שבוע.
• כנסו לבלוג "משחקי הכס" של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם