דלי קרח? 3 יוצרות מדברות על האתגר האמתי
שרה פון שוורצה, רננה רז ומאיה בלזיצמן יעלו מופע העוסק בעוצמתה של הנפש, בשאיפה למצות את החיים ובחשיבותה של עשייה חברתית ואמנותית. את ההשראה שקיבלו מדב לאוטמן, הן מקוות להעביר הלאה, בערב שהכנסותיו מוקדשות למחקר מחלת ה-ALS
"החיים מעמידים אותנו בפני אתגרים, אך מתוך ההתמודדות איתם מתגלות תעצומות נפש מעוררות השראה", אומרת רננה רז, אחת מארבע היוצרות של מופע תרבות חד פעמי שיועלה הערב (א') בשיתוף פעולה עם עמותת ישראלס, המקדמת את המחקר העוסק במחלה הניוונית ALS, תומכת בחולים ומשפחותיהם שמספרם בישראל עומד על כ- 600, ומציינת בימים אלו עשור לפעילותה.עוד כותרות ב-nrg:
• 67 שנות מוזיקה ישראלית באוטו
• משפטי המחץ של ההומור הישראלי
• פאצ'ינו בן 75: הסרטים הכי טובים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"גם אם מבחינה פיזית יש לך מגבלות, עדיין יש לך בחירה, עד הרגע האחרון. דברים כמו אהבה, מחשבה ורוח יכולים לשמש כדלק לכל כך הרבה זמן, לפעמים גם כנגד החומר. החומר הולך ומתכלה, אבל כל הדברים האלו מעניקים כוח ומאפשרים, לעיתים, להמשיך ולחיות. סביב התמה הזו התחלנו לדבר, וכל אחת מאיתנו הביאה מעולם התוכן שלה, על מנת שנארוג יחד ערב שגם בחיבור בין חלקיו תיווצר משמעות חדשה", היא מספרת.
"המחלה לא פוגעת בחשיבה ובתפקוד של הראש, אלא בפיזיות", מסבירה שרה פון שוורצה אודות ALS, הגורמת לשיתוק אך מותירה את מוחו של החולה צלול. "ולכן בחרתי בקטעים שמדברים על גוף, נפש וחשיבה שיכולה להרים אותנו מעל לנתונים של היומיום. הנושאים שמופיעים בקטעים שבחרתי, כמו חיים, מוות ובחירות, הם נושאים שמעסיקים גם אותי".
התכנית, שגובשה ונוצרה במיוחד עבור הערב שיוקדש להעלאת מודעות למחלת ה- ALS והכנסותיו יועברו במלואן לעמותה, נטוותה ע"י ארבע היוצרות יחד, אותן הפגישה נילי למדן, מנהלת פרויקטים מיוחדים בישראלס. רז אמונה על המחול והכוריאוגרפיה, פון שוורצה על קטעי המשחק ומאיה בלזיצמן על הקטעים המוסיקאליים, ועל הכל מנצחת הבימאית נאוה צוקרמן, מייסדת תיאטרון 'תמונע'.
"החיבור בינינו היה מרתק, בשבילי", אומרת צוקרמן. "כל אחת הביאה מהדיסציפלינה שלה, ישבנו יחד ובנינו את הנרטיב, שהוא סביב תעצומות הנפש. כל הטקסטים עוסקים בקשת של אנשים מכל מיני מעמדות, שהשאלה העיקרית שעולה בהקשר אליהם היא 'מה זה לחיות?'.
"זה ערב חד פעמי, שמתנגן ומחולל, והוא מאוד אנושי, מאוד אסתטי, מאוד נוגע בנשמה", מתארת צוקרמן, וניכר כי היא מתרגשת. "לאורך שעה וקצת, אנו מאפשרות לקהל להשאיר את החספוס ואת ההישרדות היומיומית מחוץ לדלת ומזכירות לו כמה יפים החיים, כמה כדאי לחיות. זה עידן כזה, שבו לא מתעכבים על שום דבר ולא מעריכים את הרגע, היומיום שוחק ומוחץ ואנו שוכחים את הנפש. המטרה שלנו בערב הזה היא להזכיר את הנפש, את חשיבותה ואת עוצמתה".
עם איזו מחשבה הייתן רוצה להותיר את הנוכחים בתום הערב? מה תרצו שיהדהד בראשם כאשר יצאו מן האולם?
פון שוורצה: "כולנו מתמודדים עם דברים קשים כאלה ואחרים, עם מחלות או עם טראומות. אף אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן יחיה, אז לכל אחד ואחד מאיתנו יש משימה לתת משמעות לקיום הנוכחי שלנו. אחת הדרכים לתת משמעות, היא לקחת את מה שכן יש לנו ולא להתמקד במה שנלקח מאיתנו, במה שאין, ולרתום את מה שיש לעשייה חיובית, בכל מובן שהוא.
"דב לאוטמן, שעמד בראש עמותת ישראלס, אמר שהתרופה שלו הייתה העשייה שלו, וזה מעורר בי השראה. אתה לא יכול לשנות דברים מסוימים בחייך - אני לא יכולה לשנות את הגיל שלי, למשל, או דברים אחרים בנתוני חיי, אבל אני בהחלט מסוגלת לשנות את האופן שבו אני מסתכלת על חיי ואת האופן שבו אני פועלת, עושה ויוצרת".
רז: "לעיתים קרובות אנחנו מרגישים שאין לנו בחירה בחיים ושיש הרבה דברים שנכפים עלינו, וכל אחד יכול לזהות את זה בצורה אחרת בחיים שלו – אצל האנשים שהערב מוקדש להם מדובר במחלה ואצל אחרים בדברים אחרים. החירות שלנו והאפשרות שלנו להיות שמחים בחלקנו טמונות באופן שבו נסתכל על הדברים. זו בעצם המתנה הכי גדולה שהאדם קיבל, זה משהו שאי אפשר לקחת מאף אחד, אף פעם".
בלזיצמן: "אני חושבת שהמסר העיקרי הוא לא לאבד תקווה ולהיאחז במה שעושה לנו טוב בחיים – אם זו אמנות ואם זה כל דבר אחר. בעיניי, אמנות היא משהו שהנפש חייבת. אתה יכול לאכול ולשתות כדי לשמור על הקיום הפיזי שלך, אבל זקוק למשהו שמעבר כדי לחיות ולפעול. אז בשבילי, הדבר הזה הוא האמנות, המוסיקה, ובשביל אדם אחר זה יכול להיות משהו אחר".
כוחה של אמנות ומרכזיותה בחיי הנפש של האדם חוזרים ועולים בדבריהן של ארבע היוצרות. "אני חושבת שאחד הדברים שחיברו אותנו לערב הזה, הוא זה שדרך החיים של כל אחת מאיתנו קשורה ביצירה, שהכוח שלנו הוא ביצירת יש מאין, ויצירה היא פינג פונג בין בני אדם, היא דיאלוג", אומרת צוקרמן. "אנחנו מדברות על תעצומות נפש, ובשבילנו משמעות הדבר היא לקום כבל יום בבוקר וליצור את היום דרך האסתטיקה שלנו, הביטוי האישי שלנו, תוך עבודת צוות ורצון לשתף".
הדיון בחיים, במוות, בבחירה, בנפש ובגוף, שעתיד להשתלב הערב על הבמה לכדי יצירה אחת, הוביל כל אחת מן היוצרות למחשבות ולתחושות שונות. "הנרטיב של הכוח שהוא מעבר לגוף לקח אותי למחשבה על תעצומות נפש שיש בהן דברים שקצת נשכחו בתרבות כאן", אומרת צוקרמן, "כמו נדיבות, נתינה והידיעה שבלי חינוך ובלי תרבות אין לחברה כוח".
"השיחות הרבות שניהלנו יחד לקחו אותי למקום של שירי ארץ ישראל, קלאסיקות, שהכי התאימו בעיניי לטקסטים. לי היה חשוב להביא את זה מהמקום הארץ ישראלי, זה המקום שאליו הדיון שלנו לקח אותי", אומרת בלזיצמן. "לכל אחת יש את העולם שלה שהביאה ליצירה המשותפת. השילוב בין החומרים מציג את כל צבעי הקשת, וכל אחד מהאנשים שישבו בקהל מוזמן לבחור את המקום בו הוא רואה את עצמו, את צורת ההסתכלות שמתאימה לו".
בקיץ האחרון, הסעיר את הרשתות החברתיות קמפיין עולמי להעלאת המודעות למחלת ה- ALS שכונה בשם 'אתגר דלי הקרח'. במהלכו, התבקשו הגולשים לבחור בין מקלחת צוננת של מי קרח ובין תרומה כספית לאחת מן העמותות המתמקדות במחלה. בין הגולשים שנענו לאתגר היו גם שלל שחקנים, פוליטיקאים ואנשי ציבור, שהבולטים בהם הם מארק צוקרברג, ג'ורג' בוש, אופרה וינפרי, ג'סטין טימברלייק, ביל גייטס וסטיבן שפילברג.
מהי דעתכן על הקמפיין? האם, לדעתכן, קמפיינים מן הסוג הזה, העושים שימוש בכוחן של הרשתות החברתיות, יתפסו בעתיד את מקומם של ערבים מן הסוג שאתן מעלות, וייערכו פחות אירועים המוקדשים להעלאת מודעות ולגיוס תרומות?
פון שוורצה: "אני חושבת שהקמפיין בהחלט העלה מודעות. אני יודעת שהבנות שלי עשו את זה. תראי, באמנות, ובחיים בכלל, אין תשובות של שחור ולבן בשום דבר. אני אוהבת את סימני השאלה ומעדיפה אותם על פני דעות נחרצות, וזה גם מה שאני עושה באמנות שלי - אני לא אומרת מה נכון או לא נכון. אני חושבת שברגע שהעלו מודעות למחלה, עשו משהו, העלו סימני שאלה – האם עושים מספיק? האם יש מספיק תקציבים לזה? האם יש דרך לעזור? כשאתה מעורר מודעות, אתה פועל".
רז: "בתור מישהי שמתעסקת בתרבות הדיגיטלית החדשה ועם ההשפעות שלה על החיים שלנו, אני חושבת שאין תחליף לדבר הזה של במה וקהל, משהו שמתרחש באותו רגע ואתה יודע שהוא חד פעמי. יש דברים שיכולים לתמוך בזה, ויש אפיקים חדשים, אבל אני לא חושבת שהם יכולים להוות תחליף. הערב הזה נועד להעביר חוויה מיוחדת ולהשאיר רושם, כמו שאמצעים אחרים לא יכולים לעשות".
בלזיצמן: "אני מאוד מקווה שקמפיינים ברשתות החברתיות לא יתפסו את מקומם של ערבים מהסוג הזה. זה שאפשר להעביר מסרים לכל כך הרבה אנשים ובכזו קלות ברשתות החברתיות זה דבר מדהים. היום, אם יודעים להשתמש בזה נכון, אפשר להעביר מסר מאוד ממוקד וברור, ואם מדובר במסרים שקשורים במטרות חיוביות, אז למה לא לעשות את זה. אבל אין משהו שיכול לתפוס את המקום הזה של ערבי תרבות. לצאת מהבית, לפגוש אנשים ולהיות חלק מדבר חיובי ומשמעותי שקורה באותו זמן, זה לא משהו שאפשר לתפוס את המקום שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם