מה דפק את ההופעה של פורטיסחרוף?
זו הייתה אמורה להיות יריית הזינוק לסיבוב ההופעות המצופה ביותר של הקיץ, אבל כמה דברים חירבו את ההנאה, בהם סאונד זוועתי ואתם, הקהל הישראלי, שלא מסוגל לציית להוראות פשוטות. מזל שכשפורטיס על הבמה קשה מאוד להתעצבן או לכעוס
עם כל הכבוד לעשרות האמנים שהגיעו ויגיעו לישראל בקיץ הנוכחי, הופעת הצימוד של פורטיחסרוף היא בין ההופעות המצופות ביותר ב-2015, ורבות הסיבות מכדי להסביר למה. מבחינת התוצאה בשטח אפשר פשוט למנות שתי הופעות אמפי רעננה סולד אאוט ועוד הופעה בלייב פארק ראשל"צ שגם היא בדרך למכירת הכרטיס האחרון. זה אומר, אגב, שצמד המוזיקאים שלנו יכלו למלא גם את פארק הירקון, משל היו רובי וויליאמס, אבל הם, לפחות כפי שטען פורטיס בהופעה אמש, לא האמינו שיגיעו אפילו אלף.עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• אדיר גץ משחק במגרש של הגדולים
• אהוד בנאי חוזר לגיטרה באלבום חדש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל ציפיות לחוד וביצוע לחוד. ממה שקרה אמש ברעננה כולם יכולים ללמוד משהו להבא. הופעה שהיה לה את כל הפוטנציאל להיות אחת כזאת שנכתיר כהופעת הרוק הטובה ביותר לקיץ זה, כשלה בכמה מקומות מהותיים שעליהם אין סליחה, וגם לקהל הישראלי יש יד בזה. אבל נגיע אליכם מאוחר יותר.
זה מתחיל במוזיקה שברקע, בזמן שהמוזיקאים מאחורי הקלעים והקהל זולל נקניקיות מגעילות במחיר מופקע ושותה בירות מ'טיובים' מפלסטיק, אעלק, כאילו שבירה נועדה לשתות עם קשית, שטות שכל מהותה לסחוט מאיתנו 42 ש"ח בגלל גימיק אידיוטי. ולא מספיק סוחטים אותנו במזנונים, מישהו בחר להלאות אותנו במוזיקה לשלהי יום הזיכרון, שבמקום להכניס אותנו לאווירה של הופעת רוק, משרה על הפארק אווירת נכאים. למשך שעות של ציפייה, פסנתר ערום ומעצבן דיכא את הנוכחים, ואפילו לא היה זה פסנתר טוב ווירטואוזי, אלא אחד כזה שמלווה סרט רומנטי-היסטורי בו הדמות הראשית בסופו של דבר מתאבדת. כמעט כל דבר היה עדיף על פני הסיוט הפסנתרי הזה. פשוט הזוי.
עשר דקות אחרי שההופעה אמורה הייתה להתחיל, נשמעת בפעם הראשונה בקשה מהקהל להתיישב במקומות. עשרים דקות אחר כך נשמעת אותה התחינה מהקהל להתיישב כבר במקומות, בפעם השנייה. ואז הם עולים. הבמה מעוצבת כך שמובן מאליו מה אנחנו חוגגים פה – שמונת הנגנים על במות מוגבהות מאחור ומרכז הבמה נתון אך ורק לשני הענקים האלה שכבר עשר שנים לא שיתפו פעולה ועכשיו החליטו בהפתעה מוחלטת לחזור להופיע יחד לכמה רגעים. פורטיס בחליפה קטיפתית אדומה, משהו שעל כל אחד אחר היה נראה כמו תלבושת ממש גרועה לחוג אירובי במתנ"ס אבל הולם אותו לחלוטין, רץ מקצה הבמה לקצה השני החל מהשנייה הראשונה של "הפוך", ועד לסוף ההופעה למעשה.
פורטיס הוא זמר וגיטריסט, תוכי וציפור שיר, חצוצרה וקונטרבס, ומיליון ואחד שדים כחולים. בנגזרת שלו אין הפתעות, כל מי שהיה בהופעה של פורטיס יודע שכל המוזיקה שבעולם חיה אצלו בתוך הבטן, שהוא הפרפורמר הטוב ביותר, כנראה, שיש לנו בישראל, ושיעשה מה שיעשה בפריים טיים של ערוץ 2 – הוא עדיין אחד הדברים הכי אמיתיים שיש לרוק שלנו להציע, אפילו בגיל 60. רק בן אדם אחד עבד קשה יותר ממנו, וזה עוזר הבמה שנאלץ לפרום כל שתי דקות את כבל המיקרופון של החיה התזזיתית הזאת.
ברי, לעומתו, מאופק חלק גדול מההופעה, נותן לפורטיס להוביל. לקהל, המורכב ברובו ממעריצים אמיתיים, עושה רושם שזה לא מאוד מפריע. איך יודעים שהקהל מורכב ממעריצים אדוקים? בקושי רואים פלאפונים באוויר. למה חוסר הנוכחות של ברי לא מפריע במיוחד? כי הסאונד כל כך גרוע שממילא בקושי שומעים אותו. מזל שפורטיס כזה פצצת אנרגיה מטורפת, הוא מושך כל כך הרבה תשומת לב וכל כך כיף להסתכל עליו, ששוכחים מהבעיה הכי רצינית של הערב, עד שהיא שוב מרימה את ראשה הצורמני בחריקה מעצבנת או בס מחריש אוזניים.
השקעתם בבמה (גם אם אין במה גדולה מספיק לפורטיס), השקעתם בתאורה (באמת מרשימה), השקעתם בלהקה (עשרה אנשים על הבמה בכל רגע), הלחמתם שירים כדי לדחוס כמה שיותר מהרפרטואר המופתי שלכם לרצות את הקהל הצמא, השקעתם אפילו בקצת פירוטכניקה. כל כך הרבה השקעה והכל נהרס בגלל סאונד מחורבן, צעקני, צורמני וכהנה ביטויים לתאר אי נוחות באוזניים. ממילא אף הופעה לא צריכה חמש גיטרות על הבמה, ועם סאונד כזה זה סתם להוסיף מיתרים על פשע.
למשך חציה הראשון של ההופעה אי אפשר היה להתעלם מהסאונד הביזיוני הזה. הפלייליסט דילג משירים שקטים לשירים רועשים במתינות, מ"שקיעתה של הזריחה" ל"הדלת מסתובבת" ומ"סנדניה" ל"אין קשר", רק הפורטיס התזזיתי מרעיד את הספינה. אך באמצע הדרך, דווקא כשפורטיס יורד מהבמה לאפשר לסחרוף לבצע בעצמו את "בסוף של יום", משהו קורה, סחרוף משתחרר, מאותו רגע פתאום שומעים את הגיטרה שלו שלעתים קרובות הלכה לאיבוד בסבך של סאונד זוועתי, וברי סחרוף, גבירותי ורבותי, נכנס למוד של הופעה.
פורטיס החליף בינתיים מוד משל עצמו לחליפה כחולה, וההופעה מקבלת תפנית אדירה עם "לחץ", "כמה יוסי" (הביצוע המפיל של הערב), "חלליות" ו"נעליים", עשרים דקות חלומיות, אנרגטיות, סוכר מותך לאוזניים של כל הטוב שיש לרוק הישראלי להציע, בדיוק מה שהקהל ציפה לו כשקנה כרטיס להופעה של פורטיסחרוף 2015. בין "חלליות" ל"נעליים" היו השניים אמורים לבצע גם את "אמריקה", אבל מתוך אילוץ לזרז עניינים נדחה השיר להדרן.
כאן נכנסת התלונה השנייה לביקורת זו, והיא לכם, הקהל הישראלי, שלא מסוגל לשבת כשמבקשים ממנו לעשות את זה. אמפי פארק רעננה הוא מקום נחמד מאוד להופעות, אבל כמו בהרבה מקומות פתוחים בארץ, גם שם יש מגבלת שעה ואסור להמשיך הופעות אחרי השעה 23:00.
זוכרים את התחינות מכם לשבת במקומות לפני תחילת ההופעה? קבלו ארבע סיבות למה כשמבקשים מכם לשבת כדאי שתעשו את זה: "עבדים", "שועל במנוסה", "תלוי על הצלב" ו"רד מעל מסך הטלוויזיה". ארבעה שירים, יש מי שיגיד פסגת היצירה של פורטיסחרוף, שיכולתם לשמוע גם אותם אמש, אם לא הייתם כזה קהל מחורבן. מגיע לכם, כמובן. אבל בכל זאת, בעסה. המנועים רק התחילו להתחמם לקראת סוף ההופעה, מי יודע אילו ניצוצות היו עפים שם כשפורטיס תלוי על הצלב.
למרות הבעסה מקיצור ההופעה ולמרות הסאונד המחריד, רוב הסיכויים שאם היית במופע של פורטיסחרוף ברעננה אמש, חזרת הביתה צרוד ומיוזע. כשמדובר בשני ענקים כאלה, עם רפרטואר כזה, ישנו רק סיכוי קלוש שתצא לא מרוצה. ובכל זאת, יכול היה להיות הרבה יותר טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם