אתרים מומלצים

נפרדים מהגברים האמיתיים של שדרות מדיסון

לדרייפר יש את הקסם המוכח שלו, לסטרלינג יש את ההומור, את השיער ולאחרונה אפילו שפם. אבל דווקא הגברים הפחות סקסיים הם אלה שביטאו כהלכה את סערות הנפש הגבריות של אותה התקופה

הגברים ב"מד מן" מתחלקים לשניים: אלו שרוצים להיות גברים ואלו שהם באמת גברים, לפי הספר. דון דרייפר, המסוקס, השתקן, העשיר והמיסתורי הוא טיפוס שנשים נופלות לרגליו ומנהיג שיכול להוביל הפיכה צבאית אם ירצה בכך. רוג'ר סטרלינג לא היה נבחר אולי לנשיא ארה"ב, אבל חוש ההומור שלו והשיער הלבן עושים את שלהם.

עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• מה דפק את ההופעה של פורטיסחרוף?
• מקס הזועם: בשביל זה הומצא הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל דווקא הדמויות המשנית בסדרת המופת של AMC יכולות ללמד אותנו משהו על גברים בשנות ה-60, ועל גברים בכלל. כי למרות שהרבה מאיתנו היו רוצים את הפנטהאוז של דון, רובנו מסתפקים ביום עבודה קשה במשרד ובחלומות גדולים. למרות שזה נשמע פחות סקסי, דווקא אצל אנשים כאלה צומחים הסיפורים המעניינים ביותר. הנה שלושה מהם.

הגברים של ''מד מן'' צילוםף באדיבות הוט

פיטר "פיט" קמפבל (וינסנט קרטיזר)

לפיט אישיות דו-קוטבית. בצידה האחד מזדקף לו מגלומן שאם היה יכול היה מקים את הרייך הרביעי בשדרות מדיסון בניו יורק. שאפתנותו העצומה מוגבלת רק על ידי צרות עיניהם של שותפיו למשרד, שמתעבים את להיטותו הרבה מדי להצליח. אבל כשהתקפי המאניה שלו שוקעים, פיט הופך לאדם נעים, מודע לעצמו ואפילו עניו.

• נפרדנו בדמעות גם מהנשים האמיתיות של "מד מן"

הוא יודע שיכולותיו מוגבלות, ושהוא לא מהווה תחרות לכריזמה של דון ורוג'ר. כשהוא במצב הזה, פיט דומה לילד שרוצה ארטיק אבל יודע שלאמא שלו אין כסף לקנות אותו.

השילוב בין שני הצדדים באישיותו מציג לנו תמהיל מרתק של גבר שתמיד רוצה יותר, מתוסכל מכך שאינו מקבל זאת, אבל לא נשבר לרסיסים. פיט אינו היחיד שיש לו זהות כפולה בסדרה. אלא שבניגוד לדון, הכפילות בחייו לא קשורה לסודות מעברו, אלא לדיכוטומיה שבנפשו. אם הייתם נותנים לו, הוא היה לוקח את כל הקופה. אבל בינו לבין עצמו, הוא יודע שלעולם לא יציעו לו אותה. על המצבה שלו ייכתב: "אדם לא מסופק".

ציטוט נבחר: "אני זכר אמריקאי עם דם אדום!"

זכר אמריקאי. פיט קמפבל צילום: באדיבות הוט

הארי קריין (ריץ' סומר)

יותר מכל, הארי מזכיר יהודי שהתגורר באירופה האנטישמית. הוא יודע שהוא מכוער, פחות מוכשר ואפילו דוחה במובנים רבים. אין לו שנינות וברק, הוא לא כובש נשים ובוודאי שהוא לא צפוי לקידום מזהיר. אבל לאט לאט הוא מתקדם, לוקח מה שהוא יכול, מתי שהוא יכול, ובסופו של דבר צובר כוח ועוצמה במשרד הפרסום התחרותי.

הארי הצליח להפוך את מחלקת הטלוויזיה – שבתקופת שנות ה-60 הייתה דבר חדש יחסית – לפרוייקט מצליח, ואת עצמו לגורם שלא ניתן לוותר עליו. אם מישהו מניח עט על השולחן, הארי יקח אותו. אם מישהי תצטרך את עזרתו, הוא יציע אותה – בתמורה לסקס. הוא אדם מחושב שרואה רק את טובת עצמו לפני כולם.

למרות שזה נשמע תיאור של סוציופת, יש משהו מושך בדמות שלו, במודעות למגבלותיו וביכולת האדפטציה המופלאה שלו. אם היינו מהמרים, הארי היה מנהל בסופו של דבר את החברה. כפי שקרה בתקדים מחלקת הטלוויזיה, דווקא אצל אנשים כאלה נשמרת היכולת להיות מקוריים – תכונה שדמויות כמו דון איבדו במהלך הסדרה. הם לא מבזבזים את הזמן על מסעות נפשיים ונוסטלגיה, ולא על מינגלינג במשרד. הם מבועתים, סובלים מחרדה, אבל הם תמיד יהיו שם – בשביל עצמם. על המצבה שלו ייכתב: "אני שונא אתכם, ואת עצמי".

ציטוט נבחר: "דרייפר? מי יודע עליו משהו? אף אחד לא הרים את הסלע. הוא יכול להיות באטמן מבחינתנו".

לוקח מה שהוא יכול. הארי קריין צילום: יח''צ

קן קוסגרוב (אהרון סטאטון)

אם יש דמות שחבל שלא פותחה יותר ולא תפסה מקום מרכזי יותר בסדרה, זוהי דמותו של קן קוסגרוב. הסיבה לכך פשוטה – קן הוא כותב ויוצר. חלומו הגדול, להיות סופר או תסריטאי, מסורס על ידי הקריירה שלו בפרסום.

בדרך כלל, ובמיוחד אצל יוצרים מוכשרים כמו מת'יו ויינר, דמות כזו אמורה לבטא את אישיותו של מחבר הסדרה. כלומר, היא מאפשרת לכותבי מד מן להכניס את עצמה כחלק מן העלילה – מעין ארס פואטיקה טלוויזיונית. אם ממשיכים בקו הזה, נראה שויינר וצוותו בחרו לצחוק קצת על עצמם, מכיוון שדמותו של קן היא אחת הדמויות ה"חלשות" של הסדרה. רק בעונה האחרונה פותח קן במסע נקמה שמאזן קצת את יחסי הכוחות בין ממלכת הסחילנד של שדרות מדיסון לבין עולם הכתיבה שמתגלם באישיותו של קן. בסדרה שכולה שכבות של רבדי משמעות שהיו יכולים להילמד גם בחוגים לספרות, דמותו של קן היא תזכורת לצופים – מה שאתם רואים הוא רק חלק מהתמונה. חפשו את המשמעות הנוספת.

למרות זאת, קן נותר אאוטסיידר, הן מבחינת התפקיד שהוא ממלא והן מבחינת התפקיד שהעניקו לו יוצרי הסדרה. למעשה יש כאן אמירה אחרת: גם פרסום הוא סוג של יצירה, כזו שמעניקה כסף ועוצמה. רבים וטובים הצליחו לעקוף את קן במדרג היררכיית החשיבות של הסדרה, והסיבה לכך נעוצה ביכולת שלהם להתמקד, למרות הסחות הדעת הרבות שמספק עולם הפרסום.

מי שלא בוחר צד לא יכול להמריא לשום מקום. קן מסמל כישלון גברי חמור, אולי החמור ביותר בסדרה – חוסר החלטיות. גם דמויות אחרות הראו חוסר יציבות, אבל הן היו שם בזמן הנכון, וידעו לתפוס את מקומם בעידן של שינוי. קן, שבילה את שבע העונות של מד מן בהתלבטות לגבי אופי הקריירה שבה הוא צריך להשקיע, טעה בנקודה אחת: הוא חלם על ציפור אחת, והרג את השתיים שהיו בידיו. על מצבתו ייכתב: "שיט, הייתי צריך...".

ציטוט נבחר: "אתה צריך לתת להן לדעת איזה מין גבר אתה, כדי שהן יוכלו לדעת איזו אישה להיות".