אתרים מומלצים

נפרדים מהנשים האמיתיות של שדרות מדיסון

אהבנו כל רגע במחיצת הגברים החזקים והדושבגים המוחלטים של "מד מן", אבל התאהבנו מעל לראש בדמויות הנשיות שבאופן כמעט חסר תקדים היוו חלק מרכזי ותהליכי בסדרת דרמה, הרבה מעבר לסטראוטיפים המוכרים שמאכילים אותנו בכל שאר הסדרות

אוטוטו מגיעה לסיומה דרמת המופת של מתיו ויינר, "מד מן". סיומה של הסדרה מציין את סיומן של שמונה שנים של טלויזיה מצוינת ויוצאת דופן, כזו ששינתה לא רק את פני המדיום אלא גם היוותה השפעה תרבותית אדירה בעולם שמחוץ למסך הקטן. כצופים אדוקים, כולנו יודעים ש"מד מן" הייתה יצירה בעלת משמעות. אבל מה שעושה אותה גדולה באמת היא העובדה שעבור כל אחד מאיתנו, המשמעות היא שונה.

עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• מה דפק את ההופעה של פורטיסחרוף?
• מקס הזועם: בשביל זה הומצא הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לרבים מאיתנו, או יותר נכון רבות, אחד הנצחונות הגדולים ביותר של "מד מן" הוא לא שהיא גרמה לעליה מגוחכת בכמות האנשים שרצו קריירה בפרסום ולא שהיא החזירה למרכז תשומת הלב אופנות ישנות, אלא הוא האופן בו הסדרה הציגה נשים.

לא מסתפקות בהזדהות עם הגברים שלצדן. ג'ואן ופגי צילום: באדיבות הוט

נכון, "מד מן" לא הייתה הסדרה הראשונה שקראה לצופיה להתסכל על נשים כעל בני אדם ולא כעל אביזרים. ג'וס ווידון כנראה קצת הקדים את ויינר עם "באפי קוטלת הערפדים" שהייתה פחות נגישה לקהל הרחב, או עם "פיירפליי" הגאונית שבוטלה אחרי 14 פרקים בלבד. רבים בודאי יגידו את אותו הדבר גם על "עמוק באדמה". פה ושם היו הבלחות כמו "זהות בדויה", "ורוניקה מארס" ו"ניקיטה", אבל אם חושבים על זה, למרות שהנשים ברוב הסדרות האלה הן דוגמאות מעולות לנשים חזקות בשלל מובנים, כולן נכנסות לאותה רובריקה – מעין "גיבורת על" שמצילה את היום למרות שמבפנים היא רכה כמו מרשמלו.

• מי היו הגברים האמיתיים ב"מד מן"?

ואז הגיעה "מד מן" ונתנה לנו לא רק "גיבורת על" סמלית אחת שתלווה אותנו לאורך כל הסדרה בעוד ששאר הנשים ביקום המומצא הזה ממשיכות להיות הסטריאוטיפים היבשים שכולנו כבר מכירים, אלא היא נתנה לנו את פגי, ג'ואן, בטי, סאלי, ועוד אינספור דמויות נשיות בתפקידי משנה, כל אחת מהן, אפילו השוליות, אפילו המאהבות, אפילו המזכירות – והציגה אותן כאנשים, בשר ודם ואופי, על כל המשתמע מכך.

לפתע הן לא אולצו להסתפק בהזדהות עם הגברים שלצדן, יתרון חשוב במקרה של "מד מן" לאור העובדה שרוב הגברים בסדרה הם דושבגים מוחלטים. אנושיים גם הם, זה נכון, אבל דושבגים. במקום זאת היו להן שלל דמויות נשיות שמציגות מגוון של חוויות אנושיות, מגוון דרכי חיים, נקודות מבט, תקוות. מגוון פגמים, שזה גם בסדר, כי זה אמיתי. הן אולי לא לימדו אותנו שאפשר לבחור אחרת ולחיות אחרת, הרי שיש לקוות שכולנו יודעות זאת בשלב זה של חיינו, אבל הן כן הראו לנו מה עלול לקרות אחרי החלק של "אפשר אחרת". את הטוב ואת הרע ואת המחיר שאנו משלמות על הבחירות שלנו. אפילו שלמרבה הצער זה עד היום כולל גם לפעמים לגלות שבעצם אי אפשר אחרת אחרי הכל.

שחקניות גדולות מהחיים. נשות ''מד מן'' גטי אימג'ס

בסופו של יום, "מד מן" הייתה אחת החלוצות בטלוויזיה כשזה מגיע לנשים, אחת הסדרות שהפכו את סיפוריהן של הנשים שלהן למרכזיים לא פחות, חשובים לא פחות, מעוררי השראה לא פחות, מעניינים לא פחות (ולעיתים אף יותר) מסיפוריהם של הגברים.

כן, לגברים אולי תמיד יהיה את האליל לובש החליפות, שותה הוויסקי בעשר בבוקר ומפתה הנשים האלמותי, דון דרייפר. הם ימשיכו להעריץ את קליפת האדם העצובה הזו שעשתה כל דבר בשביל לברוח מהחיים של עצמה ולא למדה כלום מהטעויות שלה במשך 7 עונות שלמות. ולצופות, להן תהיינה נשים שמלהיות המטפלות, המזכירות, דמויות האם של הגברים החזקים הללו, הפכו לעצמאיות, חזקות, בעלות רצונות משלהן ובעלות האומץ לנסות להפוך אותם למציאות. נשים ששינו את גורלן למרות הפחד המשתק שכולנו – נשים וגברים – מרגישים. במובן זה, "מד מן" הינה ללא ספק אחת הסדרות המעצימות ביותר שבהן זכינו לצפות.