סוף שנות ה-60: ביי ביי, בירדי
פרק הסיום של "מד מן" לא עמד בציפיות שלנו, וטוב שכך. במקום לסיים בקווי עלילה שיותירו אותנו בפה פעור, כל הקצוות נסגרו עם אמירה עוצמתית, כראוי לסדרה ששיחקה לכל אורכה על הקו בין סימבוליות לממשות באמצעות עומק פסיכולוגי חסר תקדים
כאשר פתיח הסדרה מופיע על גבי המסך, מגיעה הציפיה, שהלכה ונבנתה לאורך העונה, לשיאה. אמנם כבר נפרדנו לאורך השנים ממאות דמויות טלוויזיוניות אהובות, חלקן איקוניות ובלתי נשכחות, אך הפעם, התחושה שונה.עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• מה דפק את ההופעה של פורטיסחרוף?
• מקס הזועם: בשביל זה הומצא הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אנו משתוקקים כל כך לגלות מה יעלה בגורלם של דון דרייפר ושל הדמויות האחרות שנכנסו בסערה אל סלון ביתנו ואל לבנו לפני כשמונה שנים, משום שיש כאן יותר מאשר קווי עלילה שנכתבו עבור סיומה של עוד סדרת דרמה. 'מד מן', על שלל רגעיה הסימבוליים והפילוסופיים, היא מראה של החברה, ובאופן בו תגיע הסדרה לסיומה טמונה אמירה על החברה שבה אנו חיים. כן, גם היום.
פרק הסיום עוסק בכמה וכמה מן הסוגיות המרכזיות שנדונו בשבע עונותיה של 'מד מן', ובכישרון רב, הצליח מת'יו ויינר, יוצר וכותב הסדרה, לבנות את העלילה כך שהדיון בכל אחת מהן שזור באחרת. כך, במשך קרוב לשעה, שכל אחת מדקותיה נגמעת בשקיקה, אנו נחבטים יחד עם הדמויות בשאלות כמו מהי פשרה, באילו רגעים מוטב כי נרפה מאחיזתנו ונאפשר לעצמנו לאבד שליטה, מה קרה לדגם המשפחתי הקלאסי, מהן פניה השונות של עוצמה נשית, והאם חיפוש עצמי בהכרח מוביל ללידה מחודשת.
אך מעל לכל אלו, יש שאלה אחת הזוכה להתייחסות מרכזית בפרק, והיא זו הקושרת את כל מרכיביו יחד – היכן נמצא ביתו של אדם – במקום בו דרים אהוביו, או במקום בו שוכן לבו? לאורך הפרק כולו, נדרשות הדמויות להכריע בין קריירה ובין משפחה או זוגיות – ג'ואן מחליטה להקים חברת הפקות הנושאת את שמה ומוותרת על ריצ'ארד, שאינו מרוצה מכך שזמנה, שהוא סבור כי נמצא ברשותו, מופנה לעיסוקים אחרים, פיט עמל על שיקום יחסיו עם רעייתו ובתו, ודון מנסה למצוא לו בית בשתי המשפחות אליהן הוא סבור כי הוא משתייך – לצד בטי וילדיהם המשותפים, ובמחיצתה של סטפני.
נדמה כי המקום היחיד אליו שייך דון באמת הוא חיקו של עולם הפרסום. בעוד שבטי אומרת לו כי היעדרו מן הבית ומחיי הילדים הינו חלק מהשגרה שברצונה לשמור עליה לאחר מותה הקרב, וסטפני מטיחה בו שהוא כלל אינו חלק מהמשפחה, פגי, המייצגת עבורו את חייו המקצועיים, דואגת לו, מגלה כלפיו אכפתיות ואומרת לו 'אתה יכול לחזור הביתה'. המשפט הכמעט-קלישאתי הזה, שלעיתים נאמר כלאחר יד, הוא אחד החשובים בפרק ואולי אף בעונה כולה.
הסחרור הרגשי שחווה דון בסמינר מוביל אותנו לסצנת הסיום, המישירה מבט מפוכח מאין כמותו אל עיניהם של הצופים. המסרים והערכים האציליים העולים מן הסמינר, כמו חופש, שלווה, הרמוניה ואהבה, שנושאים עמם משמעות של ממש עבור רבים באותם ימים, ראשית שנות השבעים, ומהווים בעיניהם שאיפה או אידיאל, מוצגים כלא יותר מאשר כלי שיווקי בידי הפרסומאים, שעושים בהם שימוש ציני לשם הגדלת היקף המכירות של משקה קל.
בלתי אפשרי שלא להעריך את האומץ הגלום במהלכי הסיום שהגה וכתב ויינר. דרושה תעוזה על מנת לסיים את הסדרה באמירה מפוכחת על הקפיטליזם ויחסו לערכים, ולצד זאת להציג תמונה שלא מקדשת את ערכי המשפחה ואת הדגם המשפחתי הקלאסי של אם ואב הנשואים זו לזה וחיים בבית אחד עם ילדיהם המשותפים, ומציגה את סביבת העבודה כמעין משפחה חלופית.
לאורך הפרק, הדמויות עוברות התפכחות של ממש, בין אם כסופו של תהליך ממושך שצפינו בו מתרחש לאיטו לאורך העונות ובין אם כתפנית חדה. רוג'ר מבין כי כבר אינו צעיר הולל, ועתיד להינשא לאמה של מייגן, ג'ואן מגיעה למסקנה שהיא מסוגלת להסתדר בעולם ללא שותפים רומנטיים או מקצועיים, בטי משלימה עם עובדת מותה הקרב ועורכת את הסידורים הדרושים על מנת לדאוג לילדיה, ופגי, שאמירה חסרת טאקט של פיט עוזרת לה להבין שעוד דרך ארוכה לפניה בטרם תקצור את פירות עמלה, מפנה מקום בליבה, השמור בדרך כלל לענייני עבודה, גם לאהבה.
ודון? נדמה שהצליח להסיר מעליו את החספוס הדרייפרי ולהצליח לגעת במקומות הכואבים בנפשו. האם ירפה מן הצורך בבית של ממש ויסתפק בעולם הפרסום, שבמובן מסוים מקבל אותו כפי שהוא ואינו מצפה ממנו להשיל מעליו את המסכות הרבות שהוא עוטה, ויראה בו בית? את זאת לא נוכל לדעת, אך בתום הפרק, עת מחשיך המסך ועולים הקרדיטים, השולפים אותנו באחת מן הבדיון הטלוויזיוני אל עולמנו, אנו נותרים עם המחשבה שאנו, ולא ויינר, נידרש למצוא לה מענה – האם אנחנו היינו יכולים להסתפק בכך?
נפרדים משנות ה-60:
• שבעת מדורי הגיהנום של בטי דרייפר-פרנסיס
• דרייפר היה מתמוטט: פרסומאים בוחנים את מד מן
• מי היו הגברים האמיתיים ב"מד מן"?
• נפרדנו בדמעות גם מהנשים האמיתיות של "מד מן"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם