"הרצוג": עם טוב לב לא הולכים לקלפי
הסרט המלווה את מסע הבחירות של יצחק בוז'י הרצוג מגלה לנו אדם שקל מאוד לאהוב, אך קשה לראות בו מנהיג. על אף שאינו תמיד נשמע להוראותיו של צוות הקמפיין, נדמה כי נוח לו להיות מנוהל
יצחק (בוז'י) הרצוג האדם משדר כנות רבה, טוב לב ורגישות, ומצטייר כאחד שקל לו מאוד להתחבב על הבריות ולהקסים אותם בישירות ובפשטות האופייניים לו. ואכן, להוציא כמה אנשים הדואגים לומר לו מדוע לא יצביעו עבורו, הוא מתקבל באהבה רבה בשלל הישובים אליהם הוא מגיע כחלק ממסע הבחירות. את התושבים, כך נראה, הוא מנסה להרשים לא באמצעות נאומים חוצבי להבות, כי אם ע"י שימוש מודע בכלי העומד לרשותו – חביבותו.עוד כותרות ב-nrg:
• מקס הזועם: בשביל זה הומצא הקולנוע
• מבקר המוזיקה נרדם בהופעה של הבקסטריט בויז
• והמעריצה ההיסטרית תלשה שערות באותה הופעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
'חבר'ה, התחלנו את השיירה היום בבית שאן', אומר הרצוג לקומץ התושבים המגיע לפגוש אותו, וזוכה לתשואות משל היה מוסיקאי העולה על בימת גני יהושע. 'בית שאן, את סמל ומופת", הוא קורא ומוסיף להמטיר אי אילו מחמאות על העיר ותושביה, ובקהל נרשמת התלהבות המזכירה את זו הגואה כאשר המוסיקאי צועק: "אתם קהל נפלא, תל אביב!".
כן, אין ספק שהרצוג האדם הוא כזה שקל מאוד לאהוב. אך כזכור, לפני כחודשיים הסתיים המרוץ שניהל - לא לתואר האדם החביב והכן שהיינו רוצים להיות חברים שלו, כי אם לכיסאו של ראש הממשלה. וכמנהיג, לא רק שהתכונות שבחר להבליט אינן מספיקות, כך גילינו במבחן המציאות, על מנת להשיג לו את התפקיד המיוחל, אלא שחלקן אף היו לו לרועץ.
• "הרצוג": כרוניקה של מוות ידוע מראש
"זה שאני מקרין חביבות, לא אומר שאני לא יודע מה צריכים לעשות", אומר הרצוג לענת גורן, במאית הסרט הנושא את שמו, שהתלוותה אליו בכמה וכמה מן התחנות שביקר בהן לאורך מסע הבחירות ואף זכתה להיכנס אל חדרי הישיבות. זהו משפט מפתח בסרט, מאחר ואיש אינו מצפה ממועמד לראשות הממשלה רק לדעת מה צריך לעשות, אלא לקבוע מה צריך לעשות, להכתיב ולהוביל את העשייה.
אך בטרם יוכל להתחיל בעשייה הפוליטית, עליו לצלוח את אתגר הקמפיין. הרבה לפני שיוכל לעסוק בנושאים כמו מדיניות חוץ וביטחון, הוספת סייעת בגני הילדים ופתרון בעיית העוני, עליו למצוא את הזווית המדויקת בה נופל עליו האור באופן המחמיא ביותר, על מנת שהתמונה בה יביט אל עבר האופק תשדר את כל מה שאישיותו אינה משדרת.
'זוז לכאן', 'זוז לשם', 'תגיד כמה מילים', מנחים אותו יועציו בהתנהלות מול המצלמה ומול המצביעים, ונדמה שעל אף שלא בכל פעם הוא משתף עמם פעולה, נוח לו עם הידיעה כי אדם אחר אוחז במושכות. כשהרצוג מתלונן באוזניה של גורן, טרם כניסתו של הפרסומאי והאסטרטג ראובן אדלר לתמונה, על כך שאף אחד אינו אומר לו מה לעשות ואיך לנהוג וכי חסר מישהו שינהל את הקמפיין, נדמה כי נוח לו להיות במקום המנוהל.
ברגישות ובחוש מקצועי, ידעה גורן היכן להכניס את עצמה אל תוך ההתרחשות ולהציג בפני הרצוג שאלות ענייניות ורלוונטיות, בחלקן מתריסות, והיכן להניח להתרחשות להתנהל מאליה, או לכל הפחות ליצור תחושה כי זוהי התרחשות טבעית, שלא נועדה לעיני מצלמתה.
מעטים הרגעים בהם נשמעת קריינות הרקע של גורן, ובאמת שאין בה צורך, מאחר וההתרחשויות המוצגות כה טעונות משמעות, עד שהן מדברות בשם עצמן. הדבר ניכר בעיקר בקטעים המציגים את התנהלותו של הרצוג לנוכח הוראותיהם של אנשי הצוות ובהקבלה, הערוכה היטב, בין נאומו של הרצוג בעוטף עזה אל מול נאומו של נתניהו באו"ם.
חלקו הראשון של הסרט בהחלט מעורר ציפייה לחלק השני. איננו עוצרים נשימתנו לקראת סופו ומצפים לטוויסט מפתיע, מאחר ואנו יודעים, הרי, כיצד מסע הבחירות של הרצוג הסתיים, אך מסקרן לעקוב אחר התחנות שבדרך, להתחקות אחר הצעדים האסטרטגיים שהוא וצוות הקמפיין עשו ולאמוד את משקלם בפסק הדין הפוליטי שהתקבל לפני כחודשיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם