"עיירה ללא מוצא": כולם פסיכים על כל הראש
איש שירות חשאי מתעורר חבול ופצוע בעיירה שתושביה מטורפים. הוא מגלה שתפיסת הזמן שלהם מעורערת ונזכר בנסיבות החשודות שהביאו אותו לשם. פרק הבכורה של "עיירה ללא מוצא" מצליח להעביר יפה אווירה הזויה ומסוייטת, אבל אל תצפו ליצירת מופת
היו זמנים שמ. נייט שאמאלאן היה אחד השמות החמים בהוליווד, אבל מצד שני, היו גם זמנים שבהם פחדנו נורא מבאג 2000. גם הזמנים האלה חלפו, ובערך באותה תקופה.עוד כותרות ב-nrg:
• אכזבה: "פיץ פרפקט 2" מזייפת
• "6 אמהות" עושה כבוד לערוץ 2
• חינוך מגיל 0: תהיי מזכירה ותשתקי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האיש שהביא לנו את "החוש השישי" ו"בלתי שביר" ייצר מאז כמות מעוררת השתאות של פלופים. ועדיין, כשאתה מביא לעולם סדרה חדשה ומפחידה, השם "שאמאלן" הוא שם שלא מזיק לעטר בו את הקרדיטים שלה.
שאמאלן נמנה עם מפיקיה של "עיירה ללא מוצא", סדרה חדשה של רשת "פוקס" שעלתה אמש גם ב-yes, וגם ביים את פרק הבכורה. מכירים את הקטע הנורא מקורי הזה, שדווקא עיירות קטנות ושלוות לכאורה, הן קרקע פורייה לקווי עלילה סהרוריים? אז זה המצב גם בווייוורד פיינס, עיירה פיקטיבית במדינת איידהו. איש השירות החשאי בעל השם העברי למראה איתן ברק (שנות השמונים התקשרו, הן מבקשות את מאט דילון בחזרה) מוצא עצמו חבול ופצוע בעיירה הנ"ל. בעודו מאושפז בבית החולים תחת השגחתה של האחות הקריפית עלי אדמות (מליסה ליאו המצוינת), הוא נזכר בנסיבות שהובילו אותו לשם: נסיעה עם סוכן נוסף, במטרה לחקור את היעלמותם המסתורית של שני סוכנים, הסתיימה בתאונת דרכים קטלנית.
חרף מחאותיה של האחות הוא עושה צ'ק-אאוט, מתיידד עם מלצרית טובת לב (ג'ולייט לואיס) שמציידת אותו במידע על החקירה שלשמה התכנסנו כאן. מהר מאוד הוא מגלה שהתואר "משונה" קטן על מקום מגוריו החדש: אנשים נעלמים, השריף מגלה אדישות מפתיעה, דמות מעברו מתגלה במפתיע, ותפיסת הזמן של האנשים שהוא פוגש מעוררת סימני שאלה מדאיגים. והכי חמור: את אשתו הדואגת הוא פשוט לא מצליח לתפוס.
פרק הבכורה של "עיירה ללא מוצא" מצליח להעביר יפה את האווירה ההזויה והמסויטת של העיירה הקטנה. באמצעות צוות השחקנים הטוב והבימוי המיומן של שאמאלן המושמץ, הסדרה משרטטת את הסיטואציה שכולנו מהרהרים בה לפעמים בחרדה: מה יקרה אם ניקלע לעיירה זרה ומוזרה, ונגלה שכולם סביבנו פסיכים על כל הראש וג'ולייט לואיס היא המלצרית בדיינר המקומי. הפרק עובר לכל אורכו בין סצנות המתרחשות בהווה ובעבר, בלי ללכת יותר מדי לאיבוד, ומזכיר לפרקים גרסה אפלה של "המופע של טרומן": הנה לפנינו גיבור מתוסכל, שמבין שהכול סביבו זה בלוף אחד גדול, ומנסה לרדת לחקר האמת כשכולם מערימים עליו קשיים.
ושלא ייווצר חלילה הרושם ש"עיירה" היא יצירת מופת. היא לא, או בכל אופן, עדיין לא. הדיאלוגים שלה הם לא ממש מלאכת מחשבת של כתיבה יצירתית, ומאט דילון הצרוד הוא לא בדיוק פצצת כריזמה בתפקיד הראשי. אבל כפי שלימד אותנו האדמו"ר דיוויד לינץ', לעיירות נידחות יש סיפורים מעניינים לספר. אז אפשר בהחלט לבדוק מה קורה בווייוורד פיינס גם בשבוע הבא. ושמישהו יביא למאט דילון סטרפסילס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם