האח הגדול: נירו מפחד מדגים והצופים אוכלים לקרדה
נירו אמנם ראוי לתואר שחקן השנה בזכות סצנת הדגים בכיכובו, אבל הפרס החשוב יותר מגיע להפקת התוכנית – השעמומון הגדול ביותר שנראה לאחרונה בטלוויזיה. איילת קליין כהן מסבירה למה עדיף לבהות במסך כבוי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנוהבטיחו לי הומור, דמויות ססגוניות, דיאלוגים חריפים ומערכות יחסים מורכבות – כל מה שצריך כדי לשכנע מבקרת ספרות לכתוב על מלכת הטראש הבלתי מעורערת של תכניות הריאליטי. אז הבטיחו. אבל למה לדבר לא יפה ולכנות את מפגן ההזיות שריצד אמש על המרקע 'תכנית ריאליטי', כשאפשר לקטלג אותו תחת כל כך הרבה ז'אנרים שונים?
עוד כותרות ב-nrg:
הקרב של משחקי הכס: ממזרים נגד מגלי עריות
לא מצחיק: ג'וני דפ עשוי לרצות 10 שנות מאסר
תשובה לשאלה הנצחית: מה עדיף, ספר או סרט?
לאור סצנת הדגים סטייל היצ'קוק, תיאוריית הקופיפים של נירו, הדיון המרתק אודות פרפרים ונחשים בינו ובין איציק והקריאות 'איציק, תיזהר, נטלי נחש' הבוקעות מבעד למגפון אי שם מחוץ לכותלי הבית, נראה כי מדובר בכלל בתכנית טבע. או שמא בטלנובלה עסקינן? הרי משולש האהבה איציק-נטלי-נירו יכול לעמוד במרכזה של עלילה פתלתלה וסבוכה ולספק לצופים שעות של... ובכן, שעות.
אבל ציניות בצד, בואו נדבר רגע ברצינות - כל קשר בין מציאות וריאליטי מקרי בהחלט, על אף הרמז הקל שבקלים המוסתר בשם הז'אנר. ההגדרה הפסאודו-אקדמית 'ניסוי חברתי' היא לא יותר מאשר ניסיון מגוחך ומביך למצוא צידוק ליצירת פלטפורמה שכל תכליתה לספק את מה שנדמה ליוצריה שהצופים אוהבים – תככים, עלבונות, סקס והכפשות הדדיות. הדגש הוא על 'נדמה', משום שהתכנית היא זלזול בוטה בצופים, שללא ספק, מגיע להם יותר.
אז במקום להצביע בנייד למי מדיירי הבית, על מנת לחלצו מהגורל הכה אכזר של יציאה מגוב האריות (תכנית טבע כבר אמרנו?) ושיבה לשפיות היחסית של היומיום, כדאי שנצביע בשלט. יש כמה חלופות לא רעות בכלל בשעה תשע בערב, כמו בהייה במסך טלוויזיה כבוי.
אין כל רע בקצת בידור קליל ונטול משקעים, ולכולנו מתחשק מדי פעם לצרוך תכנים שלא בדיוק עונים על ההגדרה של סוגה עילית, אך על גבי המסך שלנו ניתן למצוא שלל תכניות קלילות שהן גם מצחיקות, מרגשות, מפתיעות וכייפיות, בשעה ש'האח הגדול' פשוט משמימה. היא משמימה גם כאשר לא מתרחש בה דבר הראוי לציון, והיא משמימה גם כאשר מוצגים בה פלרטוטים, סצנות קנאה והיאבקויות בוץ מילוליות. אפילו ארז טל נראה משועמם לאורך הפרידה מקטיה, המודחת השנייה מן הבית. אולי בעונותיה הראשונות עוד היה ל'האח הגדול' ניצוץ מסוים, אך כעת היא פשוט הדבר הזה שממלא את הזמן שבין הפרסומות.
נחמד, באמת נחמד האופן בו הסתיים הפרק, כאשר נירו עטה על עצמו גלימה והוכתר ע"י ההפקה למלך. הרי המלך האמיתי הוא יוצר הסדרה, מפעיל המריונטות, המחזאי של הדרמה שדמויותיו יודעות ליצור ולחולל בהצלחה כה רבה. הוא הממליך והוא המוריד מלכים מכיסאם, הוא הזומם משימות הנעות על הרצף שבין מניפולציה רגשית זולה לפרובוקציה לסתם טמטום, והוא המשנה את חוקי המשחק על פי ראות עיניו ובכפוף לגחמותיו. ומי שחושב שנתיניו של אותו מלך מסתכמים בדיירי הבית, כדאי שיחשוב שוב – אנו נתיניו של אותו לימון רייטינג שנסחט עד הסוף, כמעט באותה המידה.
נירו הוא ללא ספק הרבה יותר מהמלך החדש של בית האח הגדול – הוא גם מלך הציטוטים של הפרק:
"נטלי היא קופה לא חכמה במיוחד, איציק הוא קוף האלפא שמתעניין רק במה שבחלציו, ורתם היא קופיפה מרוכזת בעצמה, חסרת מודעות לסביבה, תל אביבית קלאסית" – נירו מדמה את המשתתפים לקופים בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק.
"שיחקתי אותה שחקן" – נירו חולק לעצמו שבחים בתום משימתו הסודית, כאשר מתגלה (זהירות, ספוילר) כי אינו באמת סובל מפוביה מדגים.
"את לא עושה עליי פוזה של אינטלקטואלית, כי את לא. כבר לפני 20 שנה הבנתי שאת לא מתאימה לי, ועכשיו איציק נפל לבריכה הזאת. אני אגיד לך מה? את תתעוררי מהחלום הזה" – ושוב נירו, הפעם בדבריו לנטלי, נוטף חן וקסם אישי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם