"אמנות וגאונות ביחד": דודו אהרון עף על עצמו
דודו אהרון לא מתלונן על קיפוח, להפך. השירים שלו, הוא אומר, הם נכסי צאן ברזל, והמטרה שלו היא להיכנס לפנתיאון של הגדולים - לצד אריק איינשטיין, למשל. בראיון לקראת צאת אלבומו השביעי הוא מספר איך יצא מהתקופה הקשה בחייו, שלוותה בהתקפי חרדה ובנשירת שיער, ואיך פגש את האישה שגרמה לו להרגיש מאושר
במשך יותר משעתיים הרקיד דודו אהרון את אלפי המעריצים שבאו לצפות בו בקיסריה. בתום ההופעה התפזר הקהל אל תוך הפקקים, אבל אהרון עלה לרכב שהמתין לו כדי לקחת אותו משם בדרך מילוט שהוכנה מראש: היתה לו עוד חתונה באותו ערב. בשעה 1:30 בלילה הכריז הדי.ג'יי באירוע על הזמר שכולם חיכו לו, ובתוך שניות כבר קיפץ אהרון עם החתן והכלה על הבמה והעניק צילומי סלפי לאורחים הנרגשים. כשהוא ירד מהבמה, הוא התמוטט.
עוד כותרות ב-nrg:
• מולי שגב: "היינו עדינים מדי עם בוז'י"
• די לאפליה: חגית יאסו חוזרת לאתיופיה
• אפוקליפסה עכשיו: משחקי הכס התעוררה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הגעתי למצב שעוד שנייה מד"א היו צריכים לבוא ולהנשים אותי. בערב הזה בקיץ 2012 הכל התחיל לחלחל, הבנתי שלא אוכל להמשיך ככה. הגעתי למצב שאחרי הופעות אני מבקר קבוע במיון ועובר בדיקות לב. הרופאים בעצמם אמרו לי, 'דודו, מה קורה לך'? "אחרי שנה אמרתי, די, אני לא מעמיס יותר. ולא כי אני לא נהנה, אלא כי הבריאות שלי קודמת להכל".
מה באמת קרה לך?
"היה עלי עומס נפשי עצום. הייתי בסוג של חרדות, שלא הייתי מודע להן. אם, למשל, היית נכנס אלי הביתה, היית חושב שהכל טוב. אבל אם היית פותח את התריסים, הייתי אומר לך לסגור אותם מיד, כי לא יכולתי לראות אור חייתי בחושך. הגעתי למצב שרוב הזמן אני בחושך, ולא הבנתי את הבעיה.
"בכל מקום שנכנסתי אליו הייתי בוחן את כל האנשים. לא רגוע. מתחיל להזיע מלחץ. הגעתי למצב שהייתי מתעורר בבוקר והיו לי כמו קרחות באמצע הראש. זה נגרם ממצב נפשי. הייתי מתעורר ומייד רץ למראה לבדוק את כל הראש. התחלתי לטייל בין פרופסורים ולקבל זריקות בראש, שיצמיחו את השיער בחזרה. בהתחלה נלחצתי רצח. בהופעות הייתי שואל את זמרת הליווי שלי, שעומדת מאחוריי, אם רואים את הבור".
מישהו לחץ עליך להמשיך בקצב החיים הזה?
"לא, אני הלחצתי את עצמי. כל הזמן רציתי עוד ועוד הופעתי בקיסריה, אבל זה לא היה מספיק. אז אחר כך נוקיה, ומשם לטקס הזה ולאולפן ההוא, והכי גרוע זה שאתה לא יכול לעצור את זה. כמו שתגיד למסי, אתה תגיע לחצי הגמר, אבל לא תגיע לגמר".
הלכת לטיפול פסיכולוגי?
"רציתי, אבל התביישתי. חשבתי שבזה בעצם אני מודה שמשהו איתי לא בסדר. היום אני כבר לא נרתע מזה. דווקא בא לי רוצה להיכנס לחדר, לסגור את הדלת ולהתחיל לדבר.
"היום אני גם נהנה מהשמש ומצטער על כל השנים שבהן חייתי בחושך. אני יושב בדירה שלי בגבעתיים, שהיא מלאה אור, ולא סוגר את התריסים עד שמחשיך. אני אומר לעצמי, איך פיספסת את ההנאה הקטנה הזאת".
אחרי תקופה לא פשוטה של שקט יחסי, "מבחירה," נדמה שקרני השמש זורחות שוב לכיוונו של דודו אהרון (30). קחו את להיט הקיץ "טרמינל 3", למשל: הוא כבר הגיע כמעט לשבעה מיליון הקלקות ביו-טיוב והשתלט מיידית על כל פלייליסט אפשרי בכל תחנה. שם השיר, איך לא, יהיה גם שם האלבום החדש של אהרון וילווה את סיבוב ההופעות החדש, שייצא לדרך ב-25 ביוני במתחם "אמקס מיוזיק ארנה" במרכז הירידים שבתל אביב (ואחר כך ב-30 ביולי באמפי בית שאן, וב-1 בספטמבר בקיסריה).
הוא פרץ לתודעה הציבורית לפני יותר משבע שנים. עד היום הוציא שבעה אלבומים, ובהם להיטים דוגמת "הכל זה מלמעלה", "תגידו לה", "אמא יקרה" ועוד. אבל בשנתיים האחרונות החליט לעצור הכל ולחזור בכוחות מחודשים, עם אהבה חדשה והרבה מאוד ביטחון עצמי.
"הרשיתי לעצמי לקחת פסק זמן בחיים שלי, לסדר אותם ואז לחזור", הוא אומר. "הגעתי למצב שאפילו אני לא הבנתי מה עברתי. הייתי עושה גוגל על השם שלי ורואה את עצמי בגיל 24 אומר 'ערב טוב קיסריה', ובכלל לא זכרתי את הרגעים האלה. אני זוכר שהמנהל שלי היה מתקשר אלי ואומר לי, 'יש לנו ככה וככה הופעות', ובשלב מסוים אמרתי לו, 'תעצור, אני צריך חופש. אני חייב את זה לעצמי, לנשמה שלי'.
"החלטתי לעצור, לטפל בעצמי ולעכל. רק השנה עיכלתי את מה שעבר עלי, וזו אחת הסיבות שהאלבום הזה התעכב".
תשים לי את האצבע על הנקודה שבה אתה אומר לעצמך, "זהו, אני עוצר".
"אחרי שיצא האלבום הקודם, 'ימים טובים', הייתי לקראת סיבוב הופעות. אמרתי לעצמי, ברגע שזה נגמר, אני חוזר צעד אחורה ומתחיל לעשות סדר בחיים שלי. רק אחרי שארגיש שאני נקי, אני חוזר לעבוד על האלבום הבא".
לא פחדת שמעיין היצירה ייבש?
"לא, כי כשאני מתחיל לכתוב, אני יורה שירים, אי אפשר לעצור אותי. בורכתי. יעקב למאי (המעבד של האלבום החדש; ע"ס) התקשר אלי יום אחד ואמר לי, 'יש לך יותר מדי שירים טובים, מה נעשה?'. התכנון המקורי היה להכניס לאלבום עשרה שירים, ובסוף הכנסנו ,16 כי לא ידענו על מה לוותר.
"אני אוהב לשבור מוסכמות. אם יתחשק לי להוציא עוד אלבום בעוד חצי שנה, אני אוציא".
בז'אנר הים-תיכוני התחושה היא שתמיד חייב לקרות איתך משהו, שאסור אף פעם לעצור.
"אני מבין על מה אתה מדבר, אבל אני לא רודף אחרי זה, כי אני מאוד מאמין במה שאני עושה. פעם הייתי מתרגש מזה שכל הזמן 'צריך להיות בעניינים', זה היה מלחיץ אותי. חשבתי שאם אני מוציא אלבום והוא מצליח, אז צריך לעשות מהר עוד אחד, לא פחות טוב. היום אני לא במקום הזה. זה לא נכון לי לדעתי.
"הבנתי שיש לי את המשבצת שלי, שהשגתי ביזע רב ובעבודה קשה, והיום אני בטוח במקום שלי. אם אני צריך לחלק ציון לקריירה שלי, אז אני נותן לעצמי 10, עם סמיילי ליד. זמרים גדולים באים אלי ואומרים לי, 'דודו, מה שאתה עשית בשבע שנים זה קריירה של 25 שנה. שינית את כל חוקי המשחק'.
"מאז שהייתי קטן כולם ידעו שכשאגדל אהיה זמר. הייתי עומד מול המראה וצועק 'ערב טוב קיסריה', בלי לדעת בכלל איפה זה קיסריה. חשבתי שזה בחו"ל. ההורים שלי פחדו שיש להם ילד משובש, מה הוא צועק 'ערב טוב קיסריה'. אבל אני ידעתי שאגיע לשם. לא משחצנות, פשוט ידעתי שיבוא יום ואהיה מהמובילים במוסיקה הישראלית. הרגשתי את זה. אמרתי לעצמי, זה עניין של זמן - ארבע שנים, חמש שנים, עשר שנים - אבל זה יקרה".
בטח יש הרבה צעירים שאומרים מול המראה "ערב טוב קיסריה," רובם לא מגיעים לשם.
"כשהייתי בן 18, אנונימי לחלוטין, הייתי מופיע ב'אדום 6', ולכל מי שעלה לפניי הייתי אומר, בלי להתבייש, 'אני יותר טוב ממך'. לא היה דבר כזה שעליתי לבמה ואנשים לא אהבו.
"ערב אחד, כשהייתי חייל בלהקת משמר הגבול, היתה לי הופעה פרטית במועדון בתל אביב וסגרתי איתם על 300 שקל. הופעתי עם עופר לוי, והקהל לא התחבר. אחר כך אמרתי לבעלת המועדון, 'מה עם הכסף?' והיא אמרה לי, 'הקהל לא אהב, אני לא משלמת'. אפילו כסף לנסיעות היא לא נתנה לי.
"יצאתי משם ומצאתי את עצמי בלי שקל, עוצר טרמפים. החלפתי למדים של מג"ב, ואחרי הרבה זמן עצרו לי, והתחננתי למישהו שיוריד אותי בדרך. הוא הוריד אותי ברחובות, ומשם הלכתי עוד חצי שעה עד עקרון, וכל הדרך אני אומר לעצמי, 'כיף שקיבלתי עכשיו את הברקס הזה, זה רק ידחף אותי יותר. בנקודה הזאת ראיתי בדיוק איך הולכת להיות הקריירה שלי. היום, כשאני עובר ליד המועדון ברחוב המסגר, אני מחייך".
בשום שלב לא חלפה לך בראש המחשבה שאולי אתה במקצוע הלא נכון?
"לא. הרגשתי שאלוהים נתן לי מתנה שהוא לא נתן לאף אחד. גם את כישרון היצירה שלי גיליתי בנסיעות בגיל 18. הייתי הולך לקחת שירים מיוסי גיספן ואחרים ובסוף לא לקחתי, כי לא הרגשתי שהם טובים לי. הרגשתי שאת הטובים באמת אני שומר לגדולים.
"אני זוכר שהלכתי לתמיר צור, שהפיק לי שירים, ואמרתי לו, 'אני הולך לכתוב ואני לא מוציא אלבום עד שאני לא מסיים, גם אם ייקח לי עוד חמש שנים.' כשחזרתי אליו אחרי הרבה זמן, השמעתי לו את 'הכל זה מלמעלה'.
"המטרה שלי היא לעשות מוסיקה שתישאר פה גם אחרי שאעזוב את העולם. להיות כמו חיים משה, אבנר גדסי, ואני לא מתבייש להגיד גם אריק איינשטיין".
הוא לא מתרגש מהביקורת על הז'אנר הים תיכוני. "בתקשורת בארץ זה נחשב לזול, ומי שמוציא להיטים הוא כסיל וטיפש. לך לאמריקה ותראה איך מתייחסים לבריטני ספירס כאילו זו גאונות. וזו באמת גאונות. זה שכל ילד, ילדה ומבוגר מכירים את השירים שלה - זו גאונות.
"כשהוצאתי את 'תגידו לה' זו היתה אמנות? לא, זו היתה גאונות. אני זוכר שכששלחתי את השיר לעופר (מנחם, איש יחסי הציבור של אהרון; ע"ס), הוא אמר לי, 'נחמד, לא נפלתי'. כשהשיר נבחר להיות שיר השנה, עלינו במדרגות של ערוץ 24 ואמרתי לו, 'שיר נחמד, לא?'. יש אמנות ויש גאונות, וזו גאונות. "גם 'אמא יקרה' ו'הכל זה מלמעלה' הם נכסי צאן ברזל. יהיו שיגידו שזה זבל, אבל זו גאונות. עד היום אתה תשמע את השירים האלה ואתה תרקוד".
אז בוא נעשה סדר. על פי דודו אהרון, הסולם הוא: להיט, אמנות וגאונות.
"אני לא משתמש במילה להיט. גאונות ואמנות יכולות לבוא ביחד. השיר 'אמא יקרה', למשל, הוא גאונות ואמנות ביחד".
"טרמינל 3"?
"אמנות פלוס גאונות, ואם הוא ייצא באמריקה, הוא יצליח גם שם. עכשיו מדברים גם עם להקות ספרדיות שיוציאו אותו".
"טרמינל 3" טוב יותר מ"תגידו לה"?
"אי אפשר להחליט. זה כמו שתגיד מסי או רונאלדו. 'תגידו לה' הביא אותי אל לב המיינסטרים וקידמת הבמה. היו לי אלבומים לפני כן והופעתי בהיכל התרבות גם בלי 'תגידו לה'. יש שירים שהם 'game changers', משנים את כללי המשחק, ו'טרמינל 3' הוא כזה. הוא סחב אחריו עוד הרבה שירים שדומים לו".
גם "דרך השלום" היה game changer?
"לגמרי, וכרגע חובת ההוכחה היא על פאר. אחרי 'תגידו לה' אמרתי, מה אני אביא עכשיו? ואז הבאתי את 'אמא יקרה', שזה השיר הכי גדול שלי. אביהו מדינה אמר לי שזה שיר מהמשפחה של 'שבחי ירושלים'. זה שיר שילווה כל בן אדם כל החיים.
"אני לא מתבייש להגיד את זה שהתוויתי דרך, הרבה מוסיקאים יעידו על זה. להיות מועמד לתואר מלחין השנה לצד שלמה ארצי זה לא דבר של מה בכך, ורק היום אני מעכל את זה. אני גם הכנסתי את מוסיקת הרטרו, עוד לפני 'הפרויקט של רביבו'. אמרו לי, 'אתה משוגע? מי ינגן ברדיו סולו גיטרה של דקה שלמה?'. אמרתי להם, 'מי שלא רוצה, שלא ינגן'".
מה דעתך על פאר טסי?
"אני מפרגן לו מאוד. היה איזה דיבור עם מישהו מהתעשייה שאמר בטון שלילי משהו בסגנון, 'מה עכשיו הוא בא עם הלהיט הזה?'. אבל אני חושב שזה עשה רק טוב. להיט גדול רק משרת את האחרים. כל אחד עוזר לשני".
אבל כל אחד היה רוצה את הלהיט הזה לעצמו.
"אם הייתי בתחילת הקריירה, יכול להיות שהייתי אומר דבר כזה. אבל אני לא בתחילת הקריירה. אני אחרי שבעה אלבומים עם שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, אז אני מרשה לעצמי להגיד את זה".
קרה שוויתרת על שיר ופתאום ראית שהוא מצליח אצל זמר אחר?
"יש כמה שירים שהתפספסו לי, ופתאום ראיתי אותם אצל אמן אחר ואמרתי, איך לא זיהיתי את זה. אני חושב שהרבה תלוי במצב הרוח שבו אתה נמצא כשאתה מקבל את השיר. דנה לפידות כתבה לי את 'יש בך', ואז בדיוק הוצאתי את 'לא דומה לאף אחד' והרגשתי שזה גדול עלי להגיש את 'יש בך'. אין לי בעיה גם להודות בזה. השיר הזה ברח לי מהידיים והגיע לשלומי שבת".
מצטער?
"לא, זה של שלומי".
מה היחס שלך לזמרים בתחילת דרכם?
"לפעמים אני הולך להופעות, רואה זמרים צעירים ומפרגן להם. אני יושב בקהל ורואה את ההוויה שלי על הבמה, ואני מבסוט. גם אני למדתי מחיים משה, זוהר ארגוב ואייל גולן. רבים מהם פונים אלי ושואלים אותי איזו מוסיקה אני הולך לעשות. אומרים לי, 'אם תחליט לעשות סגנון דרום־אמריקני, כולם ילכו אחריך'. זה מחמיא לי".
נותנים לך להקשיב לשירים שלהם לפני שהם מוציאים אותם לרדיו?
"ברור. אומרים לי, 'דודו על פיך יישק דבר'".
ומה אתה עונה להם?
"שלפני הכל הם חייבים להאמין במה שהם עושים, אחרת זה פֶייק".
אם זמר צעיר מבקש שתכתוב לו, אתה נענה?
"הפסקתי לתת שירים לאחרים, כי זה עשה לי קצת בעיות. הייתי כותב שיר למישהו, ואם הוא הצליח פחות משיר שכתבתי למישהו אחר, היה בא אלי הזמר ואומר לי, 'אה, לי אתה לא כותב כאלה? עשיתי לך משהו?'. ואני בן אדם מאוד מצפוני. אז החלטתי עקרונית שאני לא נותן. וחבל, כי יש כמה שירים טובים ששוכבים אצלי".
אתה מאלה שמתקשרים בכל רבע שעה ליחצן כדי לדעת אם השיר שלך נכנס לפלייליסט?
"לא, בחיים לא התקשרתי".
ואם השיר לא נכנס?
"לא מזיז לי. הניצחון שלי היום הוא כשאני מופיע עם שירים שאתה אולי לא מכיר, אבל כל הקהל שלי מכיר".
אתה מרגיש שיש לך קהל שהולך רק אחריך, או שזה הקהל של הז'אנר, שאוהב גם אותך, בין היתר?
"הרבה אנשים אמרו לי שהקהל שלי זה לא הקהל שמאפיין זמרים בז'אנר שלנו. אני שונא לקטלג, אבל יש לי הכל מהכל. יש לי ילדים ויש בני 60-50. לפעמים אני נתקל במיילים ממישהי בת 65, ואני אומר, וואלה, אני לא זמר מהדור שלה".
מה היחס שלך לביקורות?
"כשמבקר אוהב את האלבום שלי, אני גונז את האלבום למחרת. זה משהו שלמדתי מחיים משה. הוא אמר לי פעם, 'אם מבקר יאהב את האלבום שלך, תדאג'. היום אני מבין על מה הוא מדבר".
תסכים איתי שלצד הלהיטים יש בז'אנר גם שירים פחות טובים.
"ברור. יש גם זבל של שירים, תסלח לי על הביטוי. ככה זה גם ברוק הישראלי. קרוב לעשור, אולי אפילו עשרים שנה, אין להקה שמשחזרת את ההצלחה של 'משינה', כי כנראה לא עושים שם מוסיקה מספיק טובה. עידן רייכל בא והפך את המדינה עם הפרויקט שלו, עד היום. דברים טובים נשארים".
אתה לא חושב שלהקות רוק יכולות להצליח היום בארץ?
"אני חושב שמתישהו תגיע איזו להקה שתיתן לכולם סטירה, וכשזה יקרה, אני אהיה הכי בעד זה".
אתה לא מפחד שזה יהיה על חשבונך?
"לא, כי בסופו של דבר, אם רוצים אותך - יביאו אותך בכל מחיר, ולא משנה אם יש לך או אין לך להיט בחוץ".
אביב גפן מאוד זילזל ב"אמא יקרה" כשאחד המתמודדים ב"דה וויס" שר אותו. מה חשבת על זה?
"פגשתי אותו לא מזמן וניגשתי אליו מאחור והבהלתי אותו. זאת פעם ראשונה שאמרתי לעצמי, אני משחק את המשחק, נראה איך זה מרגיש. הוא הבין מהר מאוד שהפליטה הלא חכמה שלו הביאה למצוד נגדו מצד כל הקהל במדינה. לפעמים הוא יושב שם על הכיסא ומרגיש אלוהים, אבל אלוהים הוא לא. אלוהים לא פוסל יצירות, אז מי אתה שתפסול?".
הוא התנצל?
"בחדרי חדרים. אבל אני לא צריך שהוא יתנצל".
מה הרגשת כשצפית בזה?
"ישבתי וצחקתי. ריחמתי עליו, כי ידעתי שגם בלי התגובה שלי יהיה נגדו מחול שדים. הוא נגע בשיר שחיילים שלחו לאמא שלהם לפני שהם נפלו בצוק איתן, וכשהוא ניסה לחזור בו, הוא הבין שהוא לא יכול. שוב: אתה יכול לאהוב ואתה יכול לא לאהוב, זה עניין שלך, אבל אל תפסול. גם אני לא גדלתי על המוסיקה שלו".
אתה מכיר את המוסיקה שלו?
"היה לי דוד שאהב אותו, אני פחות הכרתי אותה. אבל יש פה עובדות, והבן אדם בתקופת פסטיבל ערד ריסק את המדינה, ועם זה אתה לא יכול להתווכח. אני לא יכול להגיד משפט בסגנון, 'מי זה אביב גפן', כי יש לו את הקהל שלו".
הוא נולד לפני 30 שנה בקריית עקרון בשם דוד הרוּן. בן הזקונים של ציפורה ומשה, אחרי שתי אחיות גדולות, עינב ודפנה. את דרכו המוסיקלית החל כבר בילדותו בבית הכנסת שבמועצה המקומית. בצבא שירת בלהקת משמר הגבול. ב־2007, שנתיים לאחר שחרורו, הוציא את אלבומו הראשון, "אהבה ראשונה", שבו כתב את רוב השירים.
ביולי 2009 הוציא את האלבום השני, "הכל זה מלמעלה", שהפך עד מהרה לאלבום זהב. מאז הוציא אלבומים בכל שנה, למעט בשנה שעברה, שבה שיחרר את הסינגלים הראשונים מהאלבום החדש. עד היום מכר מאות אלפי עותקים של אלבומיו.
בשנת 2010 זכה בתואר זמר השנה של ערוץ 24 ורשת ג', והשיר "תגידו לה" נבחר לשיר השנה. שנה לאחר מכן זכה בתואר מלחין השנה מטעם אקו"ם. בין לבין הוא הופיע בקיסריה ובהיכל התרבות, וגם השתתף בתוכניות הריאליטי "אייל גולן קורא לך" (כשופט), "חי בלה לה לנד" ו"הרווק", שנתפרה למידותיו.
בשמונת החודשים האחרונים יש לו בת זוג צמודה העונה לשם שיר רוזנבלום (26). היא זאת שהוציאה אותו מהקן שבו גדל בקריית עקרון אל ביתם המשותף שבגבעתיים.
"באחד הימים נכנסתי לאינסטגרם וראיתי תמונות של שלוש בנות. הסתכלתי עליה ואמרתי, איזה עיניים טובות יש לה. בדיעבד גיליתי שזה משהו שגם היא אמרה עלי.
"אני אף פעם לא מבקש חברות, אבל הפעם אמרתי, הלוואי שיש תיוג שלה. ברגע שראיתי שהיא מתויגת, ביקשתי ממנה חברות. היא היתה באמסטרדם ואיך שהצעתי לה, היא אישרה אותי. כתבתי לה, 'את יותר מהירה מ־012', אז היא כתבה לי, 'הכל זה מלמעלה'.
"יומיים אחרי זה נפגשנו, ומאז אנחנו ביחד. הכל התחבר לי כמו לגו. לפני שנתיים רציתי לעבור מקריית עקרון וזה לא יצא. אחרי חצי שנה שהיינו ביחד אמרתי לה, 'נעשה את זה ביחד'. עד אז היא גרה עם ההורים.
"אני מאוד אוהב את גבעתיים, אני מרגיש שאני פורח. אפילו חברים שלי אומרים לי שאני נראה מאושר. היו לי חמש שנים של הצלחה קודם, אבל לא הייתי מאושר".
הראיון שלנו לא מתחיל לפני שהיא נותנת לו את ברכת הדרך. "אהבה גדולה, בהצלחה, אוהבת אותך", היא שולחת לו ווטסאפ. "זאת שיר שלי", הוא מחייך בהנאה ועונה מיד. תמונת הרקע בסלולרי שלו, למקרה שתהיתם, היא תמונה שלו לבד בשחור־לבן.
איך הזוגיות שלכם?
"מדהימה. היא החברה הכי טובה שלי, וזה משהו שלא היה לי בעבר. אני לא זוכר את עצמי מאושר ככה. הבסיס שלנו טוב, לה יש את העולם שלה, היא עובדת כקניינית בתחום האופנה, ולי את העולם שלי, וביחד אנחנו מגשימים את עצמנו. אם אני קצת יורד למטה, היא מרימה אותי. זאת אהבה בשבילי".
איך היא עם העבודה שלך? עם שעות העבודה?
"ברור שזה לא קל. בהתחלה היא היתה נשארת ערה ומחכה לי שאחזור, אבל עם הזמן מתרגלים".
היא לא באה איתך להופעות?
"לא, היא אומרת לי, 'מה, אני לוקחת אותך איתי לעבודה שלי?" .
אתה מרגיש בשל לחתונה?
"לגמרי".
ולילדים?
"כרגע אנחנו נהנים מהזוגיות שלנו".
בעוד שנה מהיום כבר תהיה מאורס?
"בעזרת השם. מאמין שזה הכיוון. בוא נגיד שאף פעם לא הרגשתי ככה. לפעמים אנחנו מדברים ואומרים, 'זה אמיתי?'. אלוהים כנראה אמר, 'דודו אתה לא תקבל את העוגה שלמה. אנחנו נעביר אותך דרך'. אחרי שהביא לי את המוסיקה והגשים לי את החלומות, הביא לי גם את שיר.
"במקרה אתמול התקשרו לעופר מהמערכת של גיא פינס ואמרו לו, 'שמענו שדודו ושיר נפרדו'. עופר התקשר אלי, וצחקתי לו בפנים. היא בסך הכל נסעה למסיבת רווקות עם חברות שלה ביוון ויצאה עם מזוודה מהבית, אז כבר חשבו שנפרדנו".
לפני שנתיים השתתף אהרון בריאליטי "הרווק" בערוץ 10. הקונספט: חבורת בנות שמנסות לכבוש את ליבו של הזמר הרגיש. מיותר לציין שאהבה גדולה לא יצאה משם, וגם לתדמית שלו זה בטח לא הוסיף. למרות זאת, גם היום הוא לא מצטער על ההחלטה.
"היו קולות שאמרו לי, דודו אל תעשה את זה, זה לא בשבילך. גם עופר לא היה בעד. אבל הייתי בתקופה שבא לי לעשות את זה, ואמרתי, יאללה. בסופו של דבר, אני לא חושב שזה עשה לי רע. זה גם הוסיף לי קהלים שלא הייתי כוס התה שלהם. הם אהבו את הדמות שראו על המסך, ואז גם התאהבו במוסיקה".
היו שמועות שהרווחת מיליון שקלים על ההשתתפות.
"בוא נגיד שלא הגעתי לשם בחינם. מן הסתם נאלצתי גם לבטל הופעות, למרות שקצת התגמשו איתי. ישנתי בסיטי טאוור, התעוררתי בארבע בבוקר וחזרתי מאוחר בלילה".
יצא לך לצפות בפרקים?
"אי אפשר לברוח מזה, כבר שנתיים שזה בשידורים חוזרים. אני מסתכל על זה ואומר, וואו, דיברתי כמו ילד וחשבתי כמו ילד. הכל. היום אני צוחק על זה".
פגשת מישהי מהמשתתפות מאז התוכנית?
"לא, אבל אני בקשר של כבוד עם נועה, דיברנו בפייסבוק. נטע (המשתתפת שזכתה בתוכנית, ע"ס) מסמסת לי על השירים שיוצאים לי, 'אין עליך ולא יהיה על השירים שלך'".
אחרי התוכניות היא האשימה אותך שהיתה לך מישהי גם בזמן הצילומים.
"זאת לא היתה היא, אלא אנשים שנכנסו לה למוח ואמרו לה, תגידי ככה וככה. אבל דיברנו על הכל ויישרנו את ההדורים בצורה הכי יפה שיש. אני מאחל לה רק טוב"
מה שיר חשבה על התוכנית?
"היא היתה צופה בזה לפני שהכרנו ואמרה לעצמה, איזה עיניים, איזה בן אדם. עם כל הגלאם והזוהר שסביבו הוא בן אדם פשוט בגובה העיניים, ויש בו קסם שגורם לאנשים להתאהב בו. הוא נכנס למקום וכולם מתאהבים בו".
אם היו מציעים לך היום להשתתף בתוכנית כזאת, היית חוזר על זה?
"לא. אני מקבל הרבה הצעות להשתתף בריאליטי, אבל כרגע אני מתעסק רק במוסיקה. בתקופה שהייתי בתוכנית ניסיתי ליצור כל הזמן, אבל לא הייתי שם במאה אחוז. מי שאומר לך שהוא גם בטלוויזיה וגם נותן מאה אחוז במוסיקה משקר שקר גס, כי אין באמת זמן למוסיקה".
מה עם ריאליטי מוסיקליים למיניהם?
"זה כן. אלה דברים שמפרים אותי. קיבלתי הצעות, אבל אני עדיין לא יכול לדבר על זה כרגע. להרבה אמנים בראש נדמה שאם הם לא בטלוויזיה הם לא קיימים, וזה לא נכון. עידן רייכל הוא סוג של מטאור, והוא לא עשה טלוויזיה. הוא מתמקד רק במוסיקה, וכל ההופעות שלו סולד אאוט. אני חושב שאם תביא אלבום טוב, זה מספיק טוב".
אהרון לא היה מעורב באינספור הפרשיות שבהן הסתבכו זמרים ים־תיכוניים בשנים האחרונות. "הגיליון שלי נקי", הוא מחייך.
איך זה?
"זה החינוך והערכים שקיבלתי בבית. אני שומר על עצמי, והאנשים סביבי שומרים עלי. הבפנים שלי הוא מוסיקה, זה קודש הקודשים, וכל מה שמעבר לכך הוא בונוס. אני חי בשביל אהבת הקהל. בילויים ובחורות יכולים להחמיא לי, אבל לא יותר מזה. וזה היה ככה גם לפני שהייתי בזוגיות".
וכשאתה עומד בצד ומסתכל על כולם אתה אומר לעצמך, תראה אותם ותזכור מה לא לעשות?
"לא, כי אני מאוד בטוח בדרך שלי ובגישה שלי. חוץ מקול יש לי אינטואיציה טובה, ואם בן אדם בא להזיק לי, אני מזהה את זה בשנייה ובורח ממנו".
ובכל זאת, עם ג'ולייטה קצת הסתבכת. היא טענה שהוחתמה ל־25 שנים וביקשה להשתחרר מהחוזה אחרי שלא היתה מרוצה מהתוצאות.
"התחברנו ב'לה לה לנד', ועד היום אני מכבד אותה. היה דואט שעשינו ביחד, ומן הסתם אני לא עושה דואטים כל כך מהר, והשקענו כסף באלבום ושילמנו למעבדים, אבל היה לנו קשה, כי הקרקע בארץ לא היתה מוכנה לזמרת. הכל התפקשש שם. לא כי אנחנו לא רצינו או כי היא לא רצתה, אלא פשוט כי זה לא עבד. עד היום קשה לזמרות בז'אנר".
ובכל זאת, להחתים זמרת ל־25 שנים זה קצת מוגזם.
"אני לא בטוח שזה נכון".
לכמה שנים אתה חתום?
"מבחינת הקירבה, אני והמנהל שלי, אייל מלכא, זה כמו שרית חדד ואבי גואטה. אין פה עניין של מה שאני חתום".
אתה יכול לקום עכשיו ולעזוב?
"אני לא אעשה את זה. אני לא יורק לבאר ששתיתי ממנה, ואייל ואני זה הרבה מעבר לכסף ועסקים. הוא כמו בן זוג שלי".
אם אתה רואה את ג'ולייטה עכשיו במסעדה, אתה אומר לה שלום?
"בטח. אני מאוד אוהב אותה, ואני מאמין שאם תשאל אותה, גם היא תגיד לך שהיא אוהבת אותי".
מה חשבת על כל פרשת אייל גולן?
"עוד מעט יחול על זה חוק ההתיישנות. אני חושב שאם מישהו אחר היה עובר את מה שהוא עבר, אני לא בטוח שהוא היה היום בין החיים. דיברו עליו במושגים של התרסקות, ואני שואל, איך אתם אומרים התרסקות כשהבן אדם מילא קיסריות ובלומפילד יותר מכל אחד אחר?
"ברור שזה לא מצב נעים. על אחת כמה וכמה כשזה קורה לחבר שלך. אבל אני חושב שהוא יצא מזה. זה אייל".
באופן כללי התחושה היא שהפופולריות של המוסיקה המזרחית קצת דעכה.
"לפני שנתיים אמרתי שזה מה שיקרה, כי בהתחלה זה אפילו נגד את חוקי הטבע. הגל הזה שהציף אז את המדינה, הדור החדש של משה פרץ ושלי, שעשינו פתאום מוסיקה שהיא מיינסטרים בכל בית. בתקשורת אכלו את זה חמש שנים, וכמה אתה יכול לאכול את אותו אוכל? לפעמים זה גם נשמע לך אותו דבר. אז מן הסתם, תקופת הרגיעה הזאת היתה צפויה. למרות זאת כולם המשיכו לעבוד, זה לא שהיומן היה ריק. אני חושב שהבינו שצריכים לעשות פה מוסיקה. עכשיו, ב־4-3 החודשים האחרונים אני מרגיש שיש המראה רצינית".
אחרי ההתמוטטות שעברת, אתה מגביל את עצמך בכמות ההופעות?
"כן, הורדתי בכמות. נגיד, אני דואג שיום לפני הופעה בביתן 2 מול 5,000 איש תהיה לי רק הופעה אחת, כי אני רוצה להגיע מוכן ורגוע. פעם הייתי עושה שלוש הופעות יום לפני קיסריה. זה דבר מפגר".
יכול להיות שזה מכיוון שהיום אתה מרוויח יותר לכל הופעה?
"ברור שאני מתוגמל על מה שאני עושה. לפעמים חברים שלי זורקים לי בצחוק, 'אתה בא ל־40 דקות ומרוויח יותר מאיתנו, איזה כיף לך'. אני תמיד עונה להם ש־40 הדקות האלה שאני על הבמה זה כמו שאתם עובדים שבוע. זה מאוד קשה. אני בא לחתונה, רואה זוג שחסך ושילם הרבה כסף כדי שאני אשמח אותם ביום הכי חשוב להם, ואני חייב לבוא עם אנרגיות חיוביות, שלא יראו בטעות שאני מבואס. כשאני עולה לבמה, כל משבר זז הצידה".
בקיץ הזה יש כל מיני מופעים משותפים של זמרים. אתה לא חברת לאף אחד.
"הקהל שלי אומר לי, אנחנו לא רוצים חיבור. אנחנו רוצים רק אותך, אנחנו באים לשמוע רק אותך ולא אף אחד אחר".
מה אתה חושב על החיבור של משה פרץ לעומר אדם?
"אני ומשה צמחנו ביחד, אני מפרגן לו באהבה וחושב שזה חיבור מדהים. שניהם עושים אחלה מוסיקה. אני ומשה תמיד אומרים שנתחבר רק בפנסיה שלנו. אני חושב שזה יהיה יותר מקסים כשלו תהיה משפחה ולי תהיה משפחה, והם יישבו בשורה הראשונה, וזו תהיה הופעה של ארבע שעות. שווה ערך לשלמה ארצי ושלום חנוך".
מדברים היום הרבה על גזענות ואפליה. אתה נתקלת בתופעות האלו?
"כשהייתי בן 11, אבא שלי שאל אותי אם אני יודע מה זה גזענות. אמרתי לו ששמעתי קצת בבית ספר. הוא אמר לי, 'יופי. אתה לא הולך לסחוב את זה על הגב שלך. אין דבר כזה, אשכנזי או מזרחי, הכל תלוי בך. תהיה טוב - יהיה לך מקום'.
"אני לא שוכח את השיחה הזאת עד היום. ברור שיש גזענות ואפליה, אבל אם תטחן את זה בראש, תיפול לתוך זה. אני לא בא לתקן את העולם.
"פעם, לפני שהייתי מפורסם, לא הכניסו אותי למועדון של מוסיקה מזרחית. באתי עם חבר שלי ואמרו לנו שהרשימה סגורה. חבר שלי התעצבן ואמר להם, 'אל תדאגו, בעוד כמה שנים אתה תשלמו הרבה כסף שהוא יופיע פה ותארחו אותנו כמו מלכים'. אחרי ארבע שנים הגעתי למשרד של המועדון, אחרי שהזמינו אותי. היו שם מזטים ואלכוהול, וכל שנייה שאלו אותי, 'דודו, מה תרצה?' ואז סיפרתי להם את הסיפור. אני לוקח את זה למקום מצחיק, לא לפעולת נקם".
יש מחשבות לפרוץ גם בחו"ל?
"אני אשמע הזוי אם אגיד לך אמריקה, אבל ברור שזה יכול לקרות במקומות כמו יוון, וכבר היו כל מיני פניות והצעות לשיתופי פעולה. כרגע זה לא יקרה, כי אני לא פנוי לזה ולא מתרגש מזה. אולי בעוד עשר שנים".
אם היו מציעים לך ללכת לאירוויזיון?
"היתה לי הצעה כזאת אחרי שהוצאתי את 'תגידו לה', אבל אני לא חושב שאני במקום הזה".
מה חשבת על ההופעה של נדב גדג'?
"הוא הימם אותי. הוא עשה את זה מושלם. ולא תשמע ממני מהר את המילה מושלם. הוא היה הכי טוב בתחרות, והוא היה צריך לזכות. התחרות הזאת כבר לא לגיטימית בעיניי. אם היא היתה לגיטימית הייתי הולך, וגם הייתי זוכה. אני מזכיר לך שכל מי שזכה היה תימני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם