שלוש תוכניות ריאליטי דרעק במחיר אחת
נירו קודח, מוטי כושל, סתיו וסטלה ביצ'יות מהגיהנום ואיציק מומחה בלהתעמל ולישון בו זמנית. המסקנה ברורה – מושיק צריך לזכות בעונת ה-VIP של "האח הגדול", רק שלא ייתן את האוטו לאיציק
זה היה פרק ארוך. כל-כך ארוך, אלוהים אדירים. איזה מזל שאנחנו כבר לא בשנות ה-90, כשהממירים המקליטים עוד היו חלום רחוק, והצופה האומלל היה חייב לצלוח 58 דקות של פרסומות במצטבר. מצד שני, גם היו דברים יפים בשנות ה-90: מקדונלדס הגיעו ארצה, מייקל ג'קסון הגיע ארצה. נטלי עטיה התמקדה בקולנוע ואיציק זוהר בכדורגל, במקום להתעלל זה בזה ובדרך גם בצופי ערוץ 2. אה, ועוד דבר נהדר בניינטיז: לא היה "האח הגדול". אח, היו זמנים.עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• לא לנשים בלבד: תנו צ'אנס לליטל שוורץ
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ופלא שהפרק היה ארוך כל-כך? הרי באדיבות משימת האודישנים שהוצנחה על הדיירים, קיבלנו שלוש תכניות ריאליטי במקום תכנית אחת: השבוע זללו בבית כריכי חרקים, ממש כמו ב"הישרדות", שרו שירים גרוע כמו ב"כוכב נולד", ואיכשהו נדמה גם שחלק גדול מהדיירים היו משתלבים יפה גם ב"הצילו, אני לא יודע לבשל". כפי שאבחנו מושיק ורתם, מוטי היה חדור מוטיבציה להתנער מהכישלון של משימת הרכיבה, ואכל בחדווה רבה את כל הדרעק שההפקה העמיסה עליו. נירו, לעומת זאת, נראה כאילו הוא חזר מטיול אחרי הצבא עם מקרה חמור במיוחד של קדחת דנגי. היה נחמד אם מישהו לפחות היה נותן לו מגבון.
והייתה כמובן גם משימת הדיבוב, שנתנה לצמד הביצ'יות סתיו וסטלה הזדמנות להפיח רוח חיים בסצנה הקלאסית של אריאנה מלמד ("על הפאטה שלי") ושל "קופסת האיפור", ומנגד נתנה להפקה הזדמנות להוסיף קצת אש למדורה: לתת לשיר ולאיציק לדבב את סתיו וסטלה מרכלים עליה? רעיון מצוין, למה לא. היא הרי עדיין לא התאוששה מזובור הווסת של הפרק הקודם, והוא כמובן מיד מתנדב לפרוש איתה לאות מחאה, כדי להמשיך את השנ"צ התמידי שלו. להראות למושיק את הקטע שבו נירו פותח עליו ג'ורה? ברור שכן! ומושיק, תמים וטוב לב כמו ילד, מסביר לרתם שזה בסדר, כי זה היה פעם ועכשיו הוא ונירו כבר חברים. איזה נשמה אתה, מושיק. אם יש צדק בעולם, אתה מנצח את העונה הזאת. ואתה משאיר את האוטו אצלך ולא נותן אותו לאיציק, אתה שומע?
• נירו מפחד מדגים והצופים אוכלים לקרדה
• על הרגע הבלתי נשכח של שיר אלמליח
• נטלי לא קוראת את הכתובת על הקיר
וכידוע, נטלי איננה. איציק ממאן להתנחם לדקה וחצי, ואז חוזר לנמנם. אם תשאלו כמה מדיירי הבית, הבריון הרגיש לא מסוגל להזיל אפילו דמעה אחת על לכתה, שזה באמת נורא מוזר כי הייתה ביניהם אהבה כמו בסרטים. "מיזרי", למשל. אבל כשמחליפים לו את מילות השיר והוא צריך לשיר על הבת הקטנה שלו - אוהו, כמה שהוא מתייפח. הוא יוצא בהפגנתיות מחדר האודישנים, וגורם לנירו ללעוג לחוסן הנפשי שלו. וכך מתחיל להתגלגל לו כדור השלג לעבר רגע השיא של הפרק, שאת המשכו הובטח שנקבל בשבוע הבא:
בפינה הימנית, במשקל תת תזונה ושיער מדובלל, נירו "השחקן בעל אלף הדמויות שכולן הן חפר" לוי. בפינה השמאלית, במשקל יותר קילוגרמים וזקנקן מטופח, איציק "מה זאת אומרת לא אינטליגנט? אבל יש לי משקפיים!" זוהר. סוף-סוף, שני זכרי האלפא של הבית הסירו את הכפפות והתחילו להחליף מהלומות מילוליות. אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם. בעצם, שייגמר ביום שלישי הבא. אבל עד אז, תמשיכו ככה, חבריה. בבקשה תמשיכו ככה.
"איציק, חוץ מלהסריח פה, לא עשה שום דבר בנוכחות שלו" (נירו מאוהב, חלק א')
"חתיכת גורילה מגודלת, לא יותר מזה, עם מוח כזה קטן" (נירו מאוהב, חלק ב')
"זה נשימות, אני עושה התעמלות" (איציק נוחר? מה פתאום)
"תפוח האדמה הזה יותר מדי מורכב בשבילי, אני לא מצליחה להבין איך לחתוך אותו" (סתיו מנצל את משימת הדיבוב כדי לתת עוד דריכה קטנה על שיר)
"מה, אתה חושב שזה מה שיוצא ממני? מישהי שכל היום מתעסקת בעצמה?" (כן, שיר. לשאלה הבאה)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם