השדון שיודע לעוף: 20 שנה ל-POST של ביורק

גלי אלון, מיקה שדה, סיון טלמור, איה זהבי ורז שמואלי יעלו מופע מיוחד לחגיגות 20 שנה לאלבום המופת POST. לרגל האירוע מסבירות הישראליות מה מהרוח האיסלנדית מנשבת עד היום ביצירתן ואיך התאהבו בפלא שנקרא ביורק

20 שנה ל-POST עטיפת האלבום

אני התאהבתי באלבום פוסט דרך השיר הייפרבאלאד. כשקראתי את המילים שלו בפעם הראשונה, הרגשתי אותן על בשרי, הזדהיתי ברמה מטרידה והרגשתי שהוא צועק בצורה ישירה ולא מתנצלת את מה  שבא לי לצעוק.

היה לי ברור שאני חייבת לבצע אותו. ביורק תמיד זורקת אותך ליקום מקביל, למחוזות של דמיון ורגש שקשה לפעמים להכיל מרוב שהם עוצמתיים וברוטליים אבל היא גם מצליחה לשאוב אותך פנימה בצורה כנה ונאיבית, כמו להתאהב.

השילוב בין הטקסטים החזקים והמטרידים שלה לבין הההפקה המוזיקלית והעיבודים המטורפים שלא כפופים לשום דבר ולא דומים לשום דבר אחר, זה כמו כישוף. האלבום הזה מרגיש לי כמו תהליך התבגרות והתפכחות, שמתעמת עם פחדים, חרדות, אופל ובדידות, מיישיר אליהם מבט ולא מסתייג. העבודה על המחווה ל"פוסט" מאתגרת בטירוף והיא בעיקר טריפ. אני מאוהבת.

 

גלי אלון צילום: מיכאל טופיול

כשראיתי בפעם הראשונה את הקליפ של "איטס או סו קווייט" ב-95, קצת אחרי שהתחילו הכבלים אבל כבר עמוק עמוק בתוך ההתמכרות שלי ל-MTV, הייתי בת 8, זאת אומרת מספיק גדולה בשביל להבין שאין שדונים בעולם ושאנשים לא יכולים לעוף אבל גם לא מספיק גדולה והקליפ הזה בילבל אותי רצח.

איך עושים שהיא תעוף בסוף? איך היא מצליחה לצרוח ככה? למה היא נראית מוזר? איפה זה איסלנד בעולם? בת כמה היא? היא ילדה או אישה? מה זה השם הזה ביורק? השמלה הכתומה יפה או מכוערת? איך היא עושה את הסלטה הזאת על הקיר המאונך?! והפליק-לאק לאחור?!

טולי הסבירה לי שזו לא באמת היא עושה את הסלטות האלו, אלא כפילה שממש ממש דומה לה והלבישו אותה בדיוק כמו ביורק וצילמו מרחוק כדי שלא נשים לב שהחליפו ביניהן. מה???!? איך יש שני אנשים כלכך דומים בעולם באותו הגובה עם אותה תסרוקת עם אותם בגדים ושבמקרה גם האישה הזאת שדומה ככה כלכך לביורק במקרה היא גם יודעת לעשות את הסלטה הזאת ולתפס על הקיר ואפשר להשתמש בה לקליפ איך??!? איזה עולם מוזר וענק שיש בו כנראה אינסוף של אנשים וארצות רחוקות ומשונות כמו איסלנד.

הרבה אחרי גיל 8 ביורק עדיין נשארה בעיני השדון שיודע לעוף.

 

איה זהבי פייגלין צילום: מיכאל טופיול

זה היה רגע בודד בגיל 16, בתקופה הזאת בה הסקרנות מותחת שריר ומנגד המחשבה שאת יודעת ומכירה את הכל כבר פועמת בך בביטחון.

גרתי בזכרון יעקב וחנות הדיסקים הכי קרובה הייתה בגן שמואל. אחרי סיבוב קצר בחנות תפסה אותי העטיפה של Volta. כשחזרתי הביתה ושמעתי את האלבום, חשבתי שבאים לאסוף אותי חייזרים. כמו ילד שמגלה משהו בפעם הראשונה ונוגע בו עם הידיים. 

בלי לדעת אז יותר מידי על ביורק הרגשתי שמדובר בחוצפה אינטליגנטית אבל בעיקר מרגשת. את האלבום Post הכרתי זמן לא מאוד ארוך אחרי, החייזרים עוד לא הגיעו ואני עדיין מהופנטת.

בהופעה אבצע את Enjoy, השיר החמישי באלבום ואני כל כך שמחה ומצפה לערב הזה שכולו ביורק.

 

רז שמואלי צילום: זוהר רון

לרוב, בגלל שביורק והמוסיקה שלה כל כך צבעוניות ומלאות, והשירה וההפקה כל כך אקסצנטריות, קשה להגיע מבעד לכל זה גם לטקסטים היפים, הכנים והמרגשים שלה.

בשיר I miss you היא מדברת על משהו שכל כך התחברתי אליו - על התחושה של יצירת מערכת יחסים שלמה, עם מישהו שבכלל עוד לא פגשת... משהו שלא פעם עולם הדמיון שלי, לקח אותי אליו.

 

סיון טלמור צילום: אלה אוזן

ביורק היא דמות מסתורית וכך גם השיר Isobel שמספר על דמות מסתורית של בחורה שגרה ביער, אגדה, כמו שרק ביורק יודעת לספר. השיר הזה מלא בדידות ועצב, שיגעון ודרמה וקוטביות שנעה בין הגיון לרגש.

 

מיקה שדה צילום: גל חרמוני