העתיד אצל הנוער, והוא הרבה יותר גרוע
הפרק התשיעי של "משחקי הכס" עסק בילדים, כלומר בנערות, כלומר בתהליכי ההתבגרות המינית של צדפות. ככה זה - כשמשעמם, מוסיפים יוצרי הסדרה סטייה חדשה לפנתיאון. והפעם בתכניתנו – שריפת קטינות והפיכתן לשפחות מין
צדפות מעוררות חשק מיני – והן גם נראות בדיוק כמו איבר המין הנשי – שתי עובדות שמצוינות בפרק 9 של "משחקי הכס" ומלמדות אותנו מה היה החלק החשוב בסצנה עם אריה: העובדה שהיא עומדת להפוך מילדה לנערה. בפרק הבא היא תזנח ככל הנראה את קריירת ה"אויסטרס, שמינקלס ופקלס" שלה, ותנסה להתנקש בסר מרין טרנט (איאן ביטי) הסוטה והאכזר.עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• לא לנשים בלבד: תנו צ'אנס לליטל שוורץ
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רק דבר אחד לא ברור: כמה משמעויות שונות יש לביטוי ואלאר מרגוליס ("שלום וברכה, "שתה מהמים המורעלים", "גם אני חושב שמדכא פה"), ומה דעתו של ג'אקן על כל הסיפור הזה (שתי אפשרויות – אין לו מושג והוא הולך לכעוס כשהוא יגלה את זה, או שהוא יודע הכל ויציל את אריה בשניה האחרונה. תהמרו על השניה).
מי שעדיין נותרה ילדה תמה היא בת הפראים הקטנה אותה מחבק טורמונד ברגע של נשיות מתפרצת (הוא עוד יצטער על זה אחרי זה כשיצא עם החבר'ה שלו לשתות משהו), כשהוא מחכה ביחד עם ג'ון סנואו שסר אליסטר יפתח את השערים.
ילד נוסף שמופיע בסצינה הוא אולי הזועף שמצליח לגרום לג'ון סנואו להזעיף פנים, קצת אחרי שנתקל בפניו הזועפות של סר אליסטר. חייבים סדנת צחוק בטירת שחור. לכך מצטרפת העובדה שבפרק הקודם, במהלך הקרב בהארדהום, נרצחה אחת ממנהיגות הפראים על ידי חבורת ילדים, וביניהם, בנותיה (זה אולי הנשק החזק ביותר של המהלכים הלבנים, היכולת להפוך ילדים למכונות מלחמה).
עוד בבלוג משחקי הכס:
פרק 1: ספוילרים ותאוות נקם
פרק 2: נערה עם פרצוף דרקון
פרק 3: תחיית המתים של נד סטארק
פרק 4: סיכום ביניים: נא לפהק בהתאם
פרק 5: בואו נעשה משהו מטומטם באמת
וגם...
סוף סוף משחקי הכס התעוררה
מה סוד המשיכה של משחקי הכס?
אולי לפחות יזכה לראות את החורף מגיע, אבל שירין לא. האמת שעד היום אל האור, בניגוד לעצים עם העלים האדומים של וינטרפל, נשמע לי אופציה דתית הגיונית. כשליידי מליסנדרה דיברה על מלחמת החיים במתים ועל תפקידו של אל האור במאבק, יש רגעים שאתה תופס את עצמך בוהה בגפרורים דולקים. אבל עם כל הכבוד, אני לא מכיר שום אל שידרוש להקריב את הבן שלו כאות לאמונה (חוץ מהזה של הנצרות והזה שלנו שבסוף ויתר על האקט, אבל זה רק שתיים מתוך שלוש הדתות המונותיאיסטיות, השלישית הרבה יותר שפויה). ואם כבר אנחנו מדברים פתוח, אל האור, למה לא יכולת להראות למליסנדרה את הפלישה קצת יותר מ-5 שניות לפני שהיא קרתה? מה החוכמה בלדעת את העתיד כשאין יכולת למנוע אותו?
משחקי הכס נחשפה בפרק הזה במלוא הפאגניות העתיקה שלה – השימוש בילדים לריטואלים דתיים ומיניים היה תופעה מוכרת בעולם העתיק וכעת הוא חוזר למסך (לא במקרה העונה הנוכחית נפתחה בדמותה של סרסיי כנערה). כמעט בכל משפחה ובית מלוכה בסדרה אנחנו עדים לחילופי הדורות: ג'יימי, טיריון וסרסי במקום טיווין, ג'ון סנואו וסאנסה במקום נד סטארק, טריסטיין מקבל סמכות לפסוק בעניינו של ברון, אריה היא המוציאה לפועל של מסדר השחור והלבן, שירין מוקרבת כדי להציל את הצבא, רמזי מקבל את המושכות מאביו וג'ורה עדיין לא התחתן.
העיסוק המקיף בהורים וילדיהם, ובכלל בעצי משפחה, דומיננטי מאוד בקרב משפחות האצולה – תזכורת נוספת לכך שמרבית גיבורי הסדרה משתייכים לאלפיון העליון, ומתעניינים פחות בפשוטי העם. מרבית הילדים בסדרה מבקשים לנקום את כבוד המתים ולשמר את עוצמת בית המשפחה שלהם – מה שמעיד שהם לא הפיקו לקח ממעשי אבותיהם. חוץ מג'ון סנואו ודאינאריז, אף אחד מהם לא שובר את הרצף הגנטי אליו הוא שייך (וכזכור מוצא הכרומוזומים של מפקד משמר הלילה עדיין לא נחשף).
אחת מאותן משפחות אצולה, שמוזכרת שוב ושוב במהלך העונה היא משפחת טארגאריין. והפעם – במסגרת הוראת הקורס "יחסיות ופוסטמודרניזם בסוגיית גילוי העריות". מסתבר (האלו שקראו את זה בספרים יגידו לכם "מה, זה כבר ידוע מזמן!" אבל זה בגלל שאין להם חברים), שבבית המלוכה של הטארגאריינים היה נהוג שאחים ואחיות יתחתנו זה עם זו. "זה כל הזמן משתנה, את מי אנחנו אמורים לאהוב ואת מי לא", אמרה יפה אליריה חול, יועצת זוגיות שעומדת בראש צבא של ארבע נשים. בהקשר זה, אנחנו נזכרים שג'ון סנואו עשוי להיות קרוב משפחתה של דאינאריז טארגאריין – עובדה שיכולה דווקא לחזק את הקשר הפוטנציאלי ביניהם.
משפחת טאגראריין מוזכרת פעם נוספת: לפני שהיא מועלה על המוקד בהוראת אביה "אני מצטער, אני אוהב אותך, אני לא תכננתי את זה, אני מתחיל כל משפט באני כי אני אגוצנטרי", סטאניס באראתיאון, מספיקה שירין לשתף אותנו באגדה קצרה על שני אחים לבית טארגאריין, ריינריה ואאגון, אחייניה של דאינאריז, שנישאו/לחמו/מה ההבדל זה בזו על השליטה בממלכה החדשה שנכבשה על ידם - ווסטרוז. המסר ברור – מלחמת אחים זה לא טוב. הרמז ברור אף הוא – אבא, לא היית צריך לבחור צד.
העובדה שכולם מזכירים את שם הבית של דאינאריז, נועדה להכשיר את הקרקע לבואה לווסטרוז – אירוע שיקרה ככל הנראה רק בעונה הבאה. אלא שאם "ילידת הסערה" רוצה אי פעם לשבת על כס הברזל, היא תהיה חייבת לספק ביצועים טובים יותר מאלו שראינו העונה: חוסר החלטיות, דיסאוריינטציה, ובעיקר – שעמום. הז'אן דארק בעלת הדרקונים מסוגלת להרבה יותר מאשר רק לעוף עליהם.
גם יוצרי הסדרה יצטרכו לחשוב שוב על מיתוגה של דאינאריז כמלכה האולטימטיבית. לא מספיק שכולם אומרים את זה, היא צריכה להוכיח את זה, כפי שעשתה בעבר. בתור התחלה, אני מציע להחליף את ראש מערך האבטחה שלה. איך אנחנו אמורים להאמין שמאות זהובי פנים נכנסו לאצטדיון חמושים? אולי זה היה נראה ככה:
מאבטח "לא טמא": "למה יש לך מסכה?"
בן הארפי: "יש לי רגישות מיוחדת לקרינה".
מאבטח "לא טמא": למה יש לך פיגיון?
בן הארפי: "כדי לפתוח צדפות".
מאבטח "לא טמא": "תיכנס. מותר להתחיל ברציחות רק אחרי הקרב השני".
לאם הדרקונים יש צבא של כ-8,000 לוחמים עשויים ללא חת. לא יכול להיות שאנחנו כל פעם נראה רק עשרה מהם בזמן שהשאר מקשיבים לקלטות שירי ערש של חווה אלברשטיין. לבנות סיפור לא אמין רק בשביל שדרוגון יואיל בטובו להגיע בסוף ולהציל את אמא – זה מאכזב. סוגייה מטרידה נוספת היא קשקשי הדרקון – במרבית המיתולוגיות שיריון הדרקון אינו חדיר ללהבדים וחניתות מלבד נקודה מסויימת לא מוגנת על הגחון שלו. בהוביט למשל, הדרקון סמאוג יורה להבות בזמן שחיצים ניתזים ממנו, עד שלוחם אמיץ ללא חת פוגע בו בול בפוני.
עוד פחות משבוע ישודר הפרק האחרון בעונה: ככל הנראה הוא יתמקד בעלילות סרסיי במעלה המלך ובקרב הצפוי בין בית בולטון לסטאניס. הפרק התשיעי היה פרק מאכזב – הוא היה צפוי בחלקים גדולים שלו, ולא המשיך את המומנטום מהשבוע שעבר. מלבד סצינת העקידה המזעזעת של שירין זה היה עוד פרק עמוס בקטעים שהצופים כבר הבינו בכוחות עצמם. אפשר לקוות שיוצרי הסדרה החליטו הפעם לפנק אותנו עם פרק סיום שלא נשכח במהרה, לפחות עד לעונה הבאה.
הערה לסיום - בפרק הקודם נחשפנו לכוחו של הקרח המקפיא של המהלכים הלבנים, ובפרק הזה נחשפנו ללהביור הלא מכוונן של דרוגון. בקרב הסופי ביניהם, אני הייתי בוחר דווקא בסקנדינביים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם