ראשי » תרבות » מוזיקה

אלבום שלישי לגיא ויהל: ההבדל הוא בביצוע

אפשר להגיד הרבה דברים על גיא ויהל – להזכיר שהם יוצאי ריאליטי, להשוות אותם לכל הלהקות אותן הם מחקים ולטעון שהם לא מחדשים כלום במסגרת המיינסטרים הכי מרכזי שיש. אבל גם אם כל זה נכון, איכויות ההפקה והביצוע משאירות את המאזין עם טעם של עוד

עד איזה שלב בקריירה של זמר יוצא ריאליטי זה נכון לציין שהוא, ובכן, יוצא ריאליטי? עד מתי אנחנו, המאזינים, נזכור לו את זה? עזבו, אל תתאמצו, אלה לא שאלות שאין להן תשובות נכונות מכיוון שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו.

עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• לא לנשים בלבד: תנו צ'אנס לליטל שוורץ
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
• הנה הרגע המצחיק ביותר ב"אח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

במקרה של גיא ויהל, הצמד שפרץ לתודעה בעונה הראשונה של "דה ווייס", נראה שעוד קצת ונשכח לחלוטין שהם השתתפו בריאליטי. עם אלבום חדש בידם, השני מאז הפריצה והשלישי בסך הכל, הם מוכיחים שייתכן וזה עומד לקרות מכל הסיבות הנכונות.
 
שמונה שירים בלבד כולל האלבום החדש של השניים, כ-28 דקות בלבד של מוסיקה שבזמן כה קצר מצליחה לעשות את שלה ולהשאיר רושם די גדול. נכון, גיא ויהל לא ממציאים כאן שום דבר חדש והם אפילו לא מנסים להסתיר זאת – כששומעים אותם שומעים קצת מקולדפליי, קצת מהקילרז, קצת וקצת וקצת. כל הקצת הזה מתחבר לכדי אלבום שהוא רחוק משלמות ובכל זאת משאיר אחריו טעם של עוד. שיר הנושא ו"בא לי לדבר" שהפכו כבר ללהיטים הם רק שתי דוגמאות לקו המוסיקלי של האלבום, כולו שירי פופ-רוק מיינסטרימיים לחלוטין, אך עשויים ומבוצעים כל כך טוב שצריך ממש להתאמץ כדי לא ליהנות מהם.

קריאה מהירה של הטקסטים שבאלבום (והאמת שגם באלבומיהם הקודמים) מובילה להבנה שהצמד עוסק בעיקר בנושאים של בדידות ובצורך לא להישאר לבד, תחושה שייתכן ומכוננת בהם מאז צעירותם בפנימיית "הדסים" שם הכירו. הטקסטים שלהם די מדוכדכים ("וככה נשארתי אני, לבד במדבר בלילה שקט/ ניסיתי בכוחות עצמי, ולא היה לי עם מי לדבר" הם שרים ב"בצד הטוב של הכוכב") אך עם זאת הם עדיין משאירים לעצמם פתח לתקווה ("תאמין שהכול עובר, אני פה להישאר איתך/ תגיד את זה לעצמך" מ"תאמין"). אפילו את "סוס עץ", החידוש החביב שלהם לקלאסיקה של אריק איינשטיין ז"ל, הם הצליחו לקשר לתמה של האלבום.

 

עם זאת, ולמרות כל השבחים שמגיעים לשניים על העשייה המוצלחת, האלבום עדיין לא מצליח לעשות דבר מרכזי וחשוב שפוגם בו מאוד – הוא לא מצליח לרגש. הטקסטים הבנאליים וההגשה הלא אחידה יוצרים תחושה של פספוס. הפוטנציאל שם, הוא קיים, שומעים אותו ומרגישים אותו לאורך כל הדרך, אבל הוא לא מתפרץ.

אם גיא ויהל מעוניינים להגיע לפסגה הם צריכים להתאמץ קצת יותר, לחדד את הטקסטים, לאמץ גישה טיפה שונה לשירים ולהעז. הדברים שהשניים יצרו עד היום (לעצמם ולאחרים) מעולם לא אכזבו, גם "שמים בוערים", בסופו של דבר מוצלח. אבל רק אם יצא הצמד מאזור הנוחות שלו יהיה בכוחו לממש את הפוטנציאל ולהעניק לעולם יצירה שלמה, מלאה ומשמעותית באמת, וברגע שזה יקרה זה ישתלם לכולנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...