היו שלום ותודה על הספות: סיכום עונה אדירה
את כולם עניינה עונת ה-VIP של התוכנית ההיא מנוה אילן, אבל אותנו עניינו הרבה יותר האח"מים שגלשו על ספות ברחבי העולם. סלבס או לא, מדובר היה בעונה יוצאת מן הכלל שמצליחה לבדר ולרגש בו זמנית, ועל כן גם ראויה ביותר לטקס פרסי ספות מיוחד
מארח שמקבל את פנייך בעירום מלא (מה זאת אומרת למה? בגלל שהוא נודיסט ומשתייך לקהילת הדובים. דה!), מארח שמנסה להסביר לך שגואל רצון צדק (הוא פשוט יכנה את זה בתור "פוליגמיה"), מארחת לסבית שמתגוררת לבד בחווה מרוחקת (ומספרת על הפעם ההיא בה היא ינקה עטינים של 25 העיזים בחווה כי ידיה כאבו) ומארחת בת 70 שתספר על הסלב הישראלי איתו יצאה בצעירותה (אבי טולדנו, אלא מה)... אח, מה לא היה לנו העונה.עוד כותרות ב-nrg:
• "עולם היורה": סרט מטומטם ומרתק
• ניצול וזלזול: אסור לצפות ב"אקס פקטור"
• אוהבים נקניקיות? הסטנד אפ הקווירי כובש במות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל עם כל הכבוד למארחים ההזויים, בכל זאת מדובר בעונת VIPשל "גולשי ספות", ככה שצריך לדבר על הגולשים שתיבלו את הספות הצבעוניות עליהן נחתו ברחבי העולם. כל כך נהנינו מהעונה – שהחלטנו להכתיר את הרגעים והאנשים שעשו אותה לכל כך מוצלחת.
איתמר פוליאוקוב (אח של יעל), שנלווה אליה למסע והצטייר כאדם מקסים, גבר שבגברים, טיפוס חביב, חברותי וסקרן. כזה שהייתם רוצים שיגור בדירה מולכם.
נכון, היו כמה רגעים בו נחשפנו לאיבריו המוצנעים של איתמר (אנחנו ספרנו 2 חשיפות ישבן ואיבר נוסף אחד – כמובן בהקשר של מקלחות), אבל זה היופי באיתמר – השלווה שלו שגורמת לו לא להיות מוטרד שמא לא יורידו את הקטע הזה בעריכה או לפחות יטשטשו אותו כליל. הצורה שבה הצליח איתמר להתחבר לכל מארח, מההזוי עד לזה עם הסיפור הקשה ביותר, הייתה פשוט מעוררת השראה. בקיצור, עזוב אותך קבלן בנייה, בוא לפריים טיים.
משפט לחיים: "זה קילו עגבניות!" (ההסבר הבלתי נשכח שלו ליעל על כך שהיא מבזבזת כספים על החיים הטובים ומחלקות ראשונות, תוך הדימוי החביב של קילו ירקות).
אפרת גוש נשמעת על הנייר כמו הדבר הכי פרוע שיש, כמו מישהי שתגיד את הדבר הכי בוטה בדיוק ברגע הכי לא מתאים. אבל בפועל, היא ממש לא. אולי זה ההיריון שהתיש אותה וגרם לה להיות כה מחושבת, מלאכותית לפרקים וכל כך בטוחה בעצמה עד כדי כמעט אפס ניסיון להתחבב. אז למרות ששמתי עליה את כל הז'יטונים והייתי בטוחה שיהיה מדובר בדמות העונה, בסופו של דבר קיבלנו ש"גלישת ספות לאשה בהריון זה כמו ספורט אתגרי" (כמילותיה).
משפט לחיים: "איפה זה זאגרב?" (ההיגוי הבלתי נשכח של העונה, דפנטאלי).
גאיה שליטא-כץ, גם את היית פה? זה לא שיש משהו רע להגיד על גאיה, היא פשוט לא עניינה יותר מדי. היא דיברה כל הזמן על חיפוש עצמי והרצון לעשות אמנות כמו שממש הייתה רוצה, אבל בפועל קיבלנו כמה חיוכים מרוחקים ושלוות נפש שגובלת בנמנמת של ממש. מה שכן, סחתיין על כך שגם באחד מהפרקים האחרונים, שהזדמן לה לצאת עם מארח שהיה ריאן גוסלינג אנושי (לא פחות מכך) היא הגיעה בפוטר גדול ושיער אסוף. נכון, זה אולי גרם לריאן גוסלינג האנושי לשאול אותה אם כל הנשים בישראל מתלבשות ככה – אבל עדין, סחתיין.
משפט לחיים: אממ... תנו לנו לחזור אליכם לגבי זה.
אבי אטינגר. קחו את כל הרתיעה שהייתה לכם מאטינגר טרום התוכנית – וקבלו איש אחר לגמרי. היה מעניין במיוחד לצפות במארח הראשון שלו, גרמני מבוגר שחי לבד עם הכלב שלו, שקצת הזכיר לאטינגר את עצמו (וכמובן הרגע בו המארח ביקש ממנו להתלוות אליו למרתף כדי להביא מיטה נפתחת. "אז איפה אתה שומר את המזכרות מהקורבנות שלך?", שאל אבי).
אטינגר היה דווקא נעים, מצחיק והכי דמות מתפתחת. פעם אחת הוא מצא את עצמו בפגישה עם זקן אמיד בן 80 שדרבן אותו להתחיל עם נשים מסביב לשעון (ואני עדינה), פעם אחרת התחילה איתו אישה יפה במועדון מפוקפק, ובפעם נוספת הוא השתולל עם ערמת ילדים של צמד הורים שדוגלים בחיים אורגניים. אבי, למרבה הפלא, תמיד זרם. נכון, "זרם" במונחים שלו (שכוללים בקשה קבועה מזרים שיסחבו לו את המזוודות כי הוא אחרי ניתוח) – אבל עדיין. כמעט ולא שעמם איתו לרגע. שבר שגרה כפי שרצה.
משפט לחיים: "הסוכן שלי אמר לי אתה גמור, לך על זה. תהיה ספה" (הוא מסביר למה הגיע לתוכנית)
מרסל מוסרי. סופרת צעירה שבנתה את עצמה באמצעות פרסום סיפורים קצרים בפייסבוק, הייתה תמיד חייכנית, מקסימה וזורמת. כשהסבתות הזקנות ריכלו שהיא צריכה להוריד במשקל, היא לא חששה לדבר איתן על כך למחרת (לדבר, ולא להתעמת – כי היא מוכיחה שיש דרך ביניים).
מרסל הייתה כנה. היא דיברה על כמיהה לאהבה (ובכלל קצת יצאה "מתאהבת סדרתית"), והוכיחה שלא צריך להיות הכי VIP כדי להיות מעניינת. לפעמים כנות מעניינת יותר מכל טייטל אחר.
משפט לחיים: "באים אליך אורחים, תלבש משהו בן אדם!" (מרסל מתייחסת למארח הנודיסט שפתח לה את הדלת).
אורי גוטליב וירון ברובינסקי. נכון, הם נראו בהתחלה כמו צמד מעצבנים מפוצצים באהבה עצמית שתופסת את כל המקום בחדר – אבל מהר מאוד התרגלנו, או שהם פשוט נרגעו. אורי וירון חיו ספות משוגעות, עם חואן דל מאר הבלתי נשכח בקולומביה (שמישהו כבר יתן לבן אדם הזה סדרת דוקו), עם המארחים העניים שהגיעו אחריו (בחייאת, לברוח להם ככה ישר על הבוקר? לא יפה), ומשם התגלגלו לשאר סיטואציות – בניהן מעצר ולקיחת הג'יפ שהושאל מחואן על ידי המשטרה המקומית (היי, העיקר שנשארתם בחיים) וגם טקס אינדיאני מסורתי של כמה שעות שבו מתנקים מהפחדים. לא ברור איך הסדרה הייתה נראית בלעדיהם, ומעניין אם הם קיבלו תובנות מדוע הם נמנעים ממערכת יחסים (אולי כי אתם מנהלים את מערכת היחסים הכי גדולה שיש?).
משפט לחיים: או נכון יותר: מילה – "חרונימו" (ירון מציג את עצמו למקומיים)
יעל פוליאקוב הייתה הכי יעל פוליאקוב, עם כל העצבים ולא אכפת לי ואני לא שמה *** על אף אחד. לפעמים זה התאים יותר, לפעמים פחות – רוב הזמן זה היה די צפוי ומשעמם. בכל אופן שאפו שהייתה מוכנה להגיע בהריון לתוכנית כזאת, ועוד לדרום אפריקה. מה גם שהמטרה המוצהרת, שיפור יחסים עם האח איתמר (שנסדקו מאז מות האב האהוב פולי), הצליחה במידה מסוימת - אז מה טוב.
משפט לחיים: "זה קילו עגבניות, זה קילו מלפפונים, זה קילו קישואים" (יעל מחזירה לאיתמר על "נאום העגבניות" כשהוא אומר לה שהוא רוצה להזמין מסאג').
"גולשי ספות", עונה 2, זמין לצפייה ב-HOT VOD
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם