לידיעת השרה רגב: המספרים האמיתיים של התיאטראות בפריפריה
קריטריונים קיימים של משרד התרבות מתגמלים על פעילות בפריפריה. בית לסין הציג כ-880 פעמים מחוץ לתל אביב, גילה אלמגור הופיעה מעל ל-80 הצגות בפריפריה בעונה האחרונה בלבד, שחקן מופיע בממוצע כשליש מהפעמים מחוץ לתיאטרון הבית. סמנכ"ל הבימה: "מופיעים בכל מקום, כולל אריאל ובקעת הירדן"
קריאותיה של השחקנית גילה אלמגור, לעבר שרת התרבות בטקס פרסי התיאטרון בשישי האחרון, יצרו מהומה ברשת ואף זכו לגינוי על ידי השרה עצמה.עוד כותרות ב-nrg:
• חשיפה: ההצגה הבאה על הכוונת של רגב
• נעים במבוך: מגורשי גוש קטיף מחפשים בית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כזכור, בתגובה לדברי השרה שטענה כי קומץ האמנים מנותק מהפריפריה ולא זועק את זעקת החלשים, התפרצה לעברה אלמגור: 'שנים אנחנו מכתתים רגלינו בפריפריה ועושים פה מה שאפשר... פשוט תגידי שאין לך מושג ממה שאנחנו עושים פה", אמרה, ועזבה בהפגנתיות את האולם.
אלמגור, כלת פרס ישראל, אשר זכתה עשרות פעמים בתארים ובפרסים שונים, משחקת בתיאטרון הלאומי הבימה כ-20 שנה. בירור מטעם nrg העלה כי עשרות ההצגות שבהן כיכבה יצאו מחוץ לתל אביב והועלו מאות פעמים בכל רחבי הארץ.
רק בשנה האחרונה, ההצגה בה היא מגלמת את התפקיד הראשי, "מירל'ה אפרת" התארחה בעכו, אשדוד, אשקלון, בת ים, אריאל, רחובות, חדרה, מודיעין, קריית מוצקין, מ.א. בני שמעון, פתח תקווה, קיבוץ יפעת, קיבוץ עין גדי, קריית חיים, ירושלים וחיפה. 3 עד 10 הצגות בכל יישוב, ערב אחר ערב ובנוסף - אין מחליפה בהצגות שלה, כך מסר לנו סמנכ"ל תיאטרון הבימה, בני צרפתי.
עוד על המאבק התרבותי:
• במאי "הזמן המקביל" דורש מרגב התנצלות ופיצוי
• "ערבוש נאצי": איומים מפורשים על חיי שחקנים
• משרד התרבות: לגרוס עלונים עם לוגו 'בצלם'
התמונה המלאה מראה שאין זה מן המקרה. מבחני התמיכה של משרד התרבות לתיאטראות, מה שמכונה ה'קריטריונים', הם שמתגמלים באופן ניכר את התיאטראות בניקוד על פעילותם מחוץ לאולמות הבית, לפי מספר ההרצות בפריפריה וגם לפי המרחק הגיאוגרפי מהמרכז לפי המפתח של- רחוק יותר שווה הרבה יותר.
לפי תקנה תקציבית 31-03-46, אחת מהמטרות המרכזיות לתמיכה הממשלתית היא "לפעול ברחבי הארץ ולהופיע לפני מגוון רחב ככל האפשר של קהלים". על פי התקנה משתני מיקום ההרצות וכמות ההרצות זוכים לחלק יחסי בגובה של כשליש מהתמיכה כולה למוסד תיאטרון. מיקום ההרצות מקבל ניקוד על פי עיקרון של כעומקה הגיאוגרפי של ההרצה - כן עולה הניקוד עליה, מנקודה אחת להרצת הצגות במרחק של עד 30- 59 ק"מ מתל אביב, ועד 3 נקודות להרצות ביישובים המרוחקים למעלה מ-100 ק"מ מתל אביב. כמו כן, התיאטראות זוכים לניקוד נוסף, מזערי יחסית, לסיווג הסוציו-אקונומי של היישוב ובהתאם גם תיאטראות יוצרים בפריפריה זוכים לניקוד על מיקומם הגיאוגרפי.
בתקופת השר ג'אלב מג'אדלה ב-2009, הותקנו תקנות מיוחדות לפעילות בפריפריה, מעבר לתגמול המבני במבחני התמיכה. תקנה זו מעניקה לתיאטרון היוצר נקודה על כל רשות מקומית בה הוא מופיע, 10 נקודות על כל הרצה, נקודה על נוסע מהפריפריה שהביאו לראות הצגה בתיאטרון הבית בתל אביב ונקודה על כרטיס שנמכר להצגה בפריפריה שהתיאטרון היוצר סייע בהפקתה. ובכלל- 5 נק' בעבור כל אחוז שהתיאטרון מקצה מתקציבו לפעילות בפריפרייה.
התיאטרון הישראלי הוא תיאטרון נודד - תופעה נדירה בעולם. התיאטראות הציבוריים בישראל מופיעים בפני עשרות סדרות מנויים בהיכלי התרבות ברחבי המדינה, בסבסוד משרד התרבות ו'תרבות לישראל' (אמנות לעם לשעבר). לא רק אלמגור, גם יתר שחקני התיאטראות הגדולים בתל אביב מופיעים מחוץ לעיר כשליש מסך כל הפעמים (על פי נתוני דו"ח פילת מ- 2014, בהתייחס לשנה קודם לכן).
על פי דיווחי התיאטראות, מוביל טבלת ההרצות בפריפריה הוא תיאטרון בית לסין, מיד אחריו הקאמרי והמקום השלישי להבימה. כך גם על פי דו"ח פילת ב- 2013.
מנהל השיווק של תיאטרון בית לסין, מיכה וייסנברג, מספר כי בעונה האחרונה בית ליסין הופיע כ-880 פעמים מחוץ לתל אביב. "אין לנו הצגה שעלתה בתל אביב ולא הציגה מחוץ לעיר. בית ליסין מוביל בשנים האחרונות במספר ההרצות בפריפריה". בשנה האחרונה הגיע התיאטרון לאילת, אופקים, בית שאן, בקעת הירדן, דימונה, קריית שמונה ואפילו ל קריית ארבע ולאילת, וזוהי רק רשימה חלקית.
"אני אפתיע ואומר שאם פעם מנהלי ההיכלים היו סוג של עדר, שמעתיקים רפרטואר אחד מהשני, בשנתיים האחרונות אנחנו רואים שיש דווקא גיוון רב במגוון ההצגות שהם לוקחים", מוסיף וייסנברג. "אם לפני שלוש שנים היה מדובר על שלושה שלאגרים שחוצים את כל מפעלי המינויים במדינה, השנה יש מגוון מאוד רחב. כמובן שכולם מעדיפים את ההצגות היותר קלילות. במובהק הם מעדיפים הרבה יותר את המחזאות הישראלית שמדברת עלינו, זה הרבה יותר מעניין אותם".
אתם מופיעים בחוץ כל כך הרבה ממניעים שיווקים וכלכליים - לזכות בניקוד הגבוה בתמיכות.
"וישנם עוד שיקולים. אם יש יישובים בפריפריה שקשה להם להביא הצגות גדולות אנחנו הרבה מאוד פעמים מתחשבים ומקבלים החלטות שהן על גבול הכדאיות הכלכלית כדי לאפשר שיופיעו בפריפריה.
"בפריפריה מאוד אוהבים לקנות הצגות שיש בהן כוכבים, הם אומרים שזה מההזדמנויות הבודדות שלהן להביא את הכוכבים הגדולים של הטלוויזיה והתיאטרון אצלם בבית, וזה לא שונה גם ממה שהקהל התל אביבי מחפש. דווקא בשנתיים האחרונות יש לנו כמה הפקות נטולות כוכבים, כמו 'משאלה אחת ימינה', 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה' (זוכת פרס השחקן) או 'המוגבלים' (זוכת פרסי הקומדיה והמחזה), וגם הן מגיעות לפריפריה".
דפנה הררי, מנהלת השיווק של תיאטרון הקאמרי מוסרת כי הקאמרי מופיע כ-650-700 הצגות מחוץ לתל אביב בעונה האחרונה מדן ועד אילת. "אנחנו מופיעים בכל מקום בארץ, ללא כל הסתייגות, אם ישנה איזו בעיה עם מי מהשחקנים להופיע למשל מעבר לקו הירוק, אנחנו פותחים את זה ומדברים על זה ובמקרה הצורך דואגים למחליפים".
את מכירה את מנהלי היכלי התרבות, איך היית מגדירה את הטעם הרפרטוארי שלהם?
"אין ספק שלמחזאות ישראלית ישנה עדיפות ראשונה בגלל רמת ההזדהות עם עלילות ודמויות מכאן, אבל למשל 'כולם היו בניי' (קלאסיקה על פי ארתור מילר) רץ בכל הארץ".
על פי דו"ח פילת, ההצגה שהופיעה מספר פעמים הגדול ביותר היא המחזמר "קזבלן" של הקאמרי בבימוי צדי צרפתי. אבל לא כל יישוב מרוחק יכול ליהנות ממיוזיקל.
"עם מחזות הזמר הגדולים, כמו 'שיער' אנחנו יוצאים רק לאולמות מתאימים וליישובים גדולים, כי אלו הן הפקות יקרות שמחייבות הרצה של מספר פעמים, כך יוצא שהמיוזיקל'ס הגדולים לא יוכלו להגיע לנקודות יישוב בפריפריה העמוקה, שם הם לא יכולים לקחת יותר מכמה הרצות בודדות, עם כל הסבסוד של 'תרבות לישראל'. במקרים האלה אנחנו דואגים להביא אותם אלינו בהסעות".
זה עושה טוב לאגו הלוקלי כשמגיעים הכוכבים שראו בטלוויזיה לבקר ביישוב שלהם?
"מפעלי המנויים בפריפריה לא יחזיקו מעמד ללא הצגות מתל אביב ולכן גם כל ניסיון של משרד התרבות ולהחליט לעשות תיאטראות מקומיים הוא ניסיון לא נכון".
התיאטרון הלאומי הבימה, שממשלת ישראל היא בעליו, מדווח על כ-600 הצגות חוץ ברחבי הארץ. בני צרפתי, סמנכ"ל הבימה: "התיאטרון הופיע עם מיטב ההצגות שלו באולמות חוץ, הצגות כגון "גברתי הנאווה", "הכיתה שלנו" זוכת פרס הצגת השנה, ע.ד), "הקמצן" ועוד. בין השאר, הועלו הצגות התיאטרון הלאומי הבימה ביישובים הבאים: אור עקיבא, אילת, אשדוד, אשקלון, בקעת הירדן, דימונה, אריאל, זיכרון יעקב, חצור הגלילית, טבריה, מגדל העמק, עפולה, קריית שמונה, רמלה ועוד. כתיאטרון לאומי עושים את כל המאמצים להגיע לכל מקום, ללא קשר לקריטריונים ולתגמול הכספי, אלא מתוך תחושת שליחות ערכית גרידא".
על המפגש בין שחקני הצגות הבימה לקהל בפריפריה צרפתי מספר: "כשהתיאטרון הלאומי הבימה מגיע ליישובים מרוחקים ישנה התרגשות והתלהבות וכל היישוב או העיר מקושטים לכבודנו. התחושות הללו הן הדדיות. גם השחקנים מתרגשים מהמעמד ומתייחסים אליו כזכות גדולה שנפלה בחלקם. לרוב, הם אף נשארים ומשוחחים עם הקהל על ההצגה ובכלל".
גם בהבימה, כמו בקאמרי, צופים מהפריפריה מגיעים באוטובוסים, "לא רק להצגות", מספר צרפתי, "אלא גם לסיורים, לסדנאות ולאירועים מיוחדים והקהל הוא מגוון: תלמידים, גמלאים, דרוזים, ערבים-ישראלים ועוד.
חשוב לציין, כי מלבד ההצגות שיוצאות לפריפריה, התיאטרון הלאומי הבימה משתתף ויוזם פרויקטים שונים כגון: "חוצה ישראל "- פרויקט בכל הארץ שכלל תערוכות, שיחות עם שחקנים וכו'; פרויקט בעיר שדרות עם הבמאי והיוצר מאור זגורי, פרויקט בשיתוף תיאטרון מ.ר.א.ה מקריית שמונה, תיאטרון דימונה ועוד פרויקטים בתיאטרון הבית לקידום בעלי לקויי למידה".
שאלנו את שרת התרבות והספורט גב' מירי רגב, אם בעת שנשאה את הנאום בטקס פרסי התיאטרון הישראלי, בהתייחס לנתק בין האמנים לפריפריה, האם הייתה מודעת לכך שעל פי מבחני התמיכה של משרד התרבות כשליש מהתמיכה לתיאטראות תלוי בהרצות בפריפריה, בכמות ובמרחק, ועל כן השחקנים מופיעים עשרות ויותר פעמים במהלך השנה בפני קהלים מגוונים בפריפריה העמוקה. זוהי תגובתה:
"בימים אלה אני מקדישה את מרצי וזמני ללמידה מעמיקה של פעילות המשרד, לרבות תהליכי קבלת התמיכות והאופן בו פועל המשרד בתחום פיתוח התרבות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדנית ישראל. משרד התרבות והספורט שם לעצמו כמטרה עליונה את נושא הנגשת התרבות לפריפריה, מתוך אמונה מוחלטת בכוחה של התרבות להוות גשר המחבר בין תרבויות ומגזרים, נושא הנמצא בראש סדר העדיפות של הממשלה בשנים האחרונות.
שמחתי לגלות כי המשרד תומך בעשרות פרויקטים, בכל תחומי האמנות והתרבות, בעלות כוללת של מיליוני שקלים. ראויה לציון באופן מיוחד תקנת הפריפריה – תמיכה נפרדת בסך 5 מיליון ש"ח אשר נועדה לתת העדפה מתקנת למוסדות התרבות בפריפריה.
ובנוסף, על מנת לייצר מעבר דו כיווני של אמנות ותרבות מהפריפריה למרכז, וכדי לעודד פריחה ביצירה התרבותית המגיעה מהפריפריה, מצא המשרד לנכון כבר מזה שנים, לעגן במבחני התמיכה ניקוד המתייחס למשתנה המיקום הגיאוגרפי של מרכז הפעילות של הגוף המבקש תמיכה. באופן זה זוכים גופים המרוחקים מהמרכז לתמיכה גבוהה יותר. נקודות זכות נוספות, מועברות לגופים בהתאם להרצות המופעים ברחבי הארץ, וזאת על מנת ליצור אמנות הטרוגנית הזוכה לחשיפה בכל חלקי המדינה.
על הפעילות המבורכת שנעשתה עד כה במשרד, לא אוכל אלא לברך, ובאותה נשימה אף להוסיף כי החלטתי לבחון מחדש את נושא הקריטריונים ותנאי הסף לקבלת תמיכה, וזאת על מנת להעמיק אף יותר את תמיכת המשרד בעידוד היצירה בפריפריה ולתת מענה אמיתי לצמצום הפערים, חיזוק המוסדות הקיימים וסיוע ביוזמות חדשות שיביאו לידי ביטוי יצירה מקומית. רק כך, אני מאמינה, נוכל לתת ביטוי אמתי לעושר התרבותי הקיים במדינתנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם