"קידם" של סירק דה סוליי: החיים זה לא קרקס
בבואכם למופע החדש של סירק דה סוליי, כדאי שתשכחו מכל מה שחשבתם על קרקס. האקרובטים, הלוליינים ואפילו הליצנים ישאירו אתכם עם פיות פעורים, אבל אלו מהווים רק חלק מהחוויה האמנותית, המוזרה והמפתיעה של "קידם"
מי שיצא לו כבר להיות במופע קרקס מודרני, יודע פחות או יותר למה לצפות. סיפור מסגרת כלשהו, הצגת האנסמבל, בדרך כלל בהומור, ורצף של הופעות סולו, אחת אחרי השנייה, של האקרובטים, הליצנים, הלוליינים וכיוצא בזה.עוד כותרות ב-nrg:
• ארז לב ארי מפנים שכל זה באמת קורה
• פני האפליה: 5,000 יהודים מופקרים באתיופיה
• ואלס עם רגב: סרטים שהשרה לא הייתה מממנת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המופע "קידם" של סירק דה סוליי עומד בכל הקריטריונים שנמנו לעיל, ובכל זאת, פורץ מהמסגרת, ולא רק בגלל ההשקעה העצומה במופע, השקעה שמתבטאת גם בלהקה שמנגנת מוזיקה חיה לאורך רוב הערב, במה מרשימה, תלבושות ותחפושות מוקפדות ואווירה שמערבבת סיוט עם הומור, סלידה ופליאה, ריגוש ותמיהה, בנוגע למה בדיוק עבר לבמאי בראש כשהגה את צירוף הסיטואציות ההזויות האלה בסצנה אחת.
ההופעה מתחילה עם כרוז נחמד שמפציע מדלת שהוצבה על הבמה, במה שנדמה כקטע שהומחז במיוחד לקהל הישראלי, שחי בממד זמן משל עצמו. הוא יורד מהבמה, מסמן על ידו את השעה בעצבנות, מזרז את האנשים לשבת, כמה מאחרים אפילו מקבלים בעיטה בישבן.
אחרי אילוץ של למעלה מעשר דקות איחור, מתחיל המופע עצמו בהמולה קקופונית. סיפור המסגרת כולל ילדה סקרנית והורים שמתעניינים יותר בעיתון ובבהייה בקירות. הילדה פותחת את הצוהר לעולם הדמיון ובאותו רגע הוריה עולים לשמיים ישובים בכסאותיהם, רקדנים באים והולכים, שחקנים בבגדי עבודה לבנים מפציעים ונעלמים, הבמה מסתובבת, דלת נפתחת, דלת נסגרת, אורות נדלקים וכבים והלהקה משפריצה ג'אז תיאטרלי כמתבקש לבלגן הבלתי מובן.
הקשקוש האמנותי הזה, הוא שמייחד את "קידם" ממופעים אחרים, לצד ההשקעה העצומה והפרפקציוניזם הלא ייאמן של כל העוסקים במלאכה. גם בזמן שאחד האקרובטים עומד במרכז הבמה ומבצע תרגילים מאלפים בדיוק מעורר צמרמורות, אדם לבוש יריעה לבנה מכף רגל ועד ראש וכובע אדום, כמו ילד שהתחפש לשד, אבל עם סטייל, עומד בצד ולא נע, ולעומתו רקדנית לבושה תחפושת מתנפנפת סובבת על צירה במשך דקות ארוכות בצד השני של הבמה. למה? מה זה אומר? למה זה תורם? אלוהים יודע. אבל זה שם, כל הזמן, בדרכים שונות ומשונות.
באחת הסצנות המרשימות ביותר במופע, בעוד גבר ואישה בלבוש מינימלי שוברים את חוקי הפיזיקה כשהם מתאזנים זה על זה באחד הביטויים הכי אלגנטיים ואקרובטיים שאפשר לדמיין לעשיית אהבה, מפציעות לפתע מלמעלה שלוש דמויות לבושות קרעי סמרטוטים ארוכים שמגיעים כמעט עד לרצפה, מעיני אחת מהן זולגים חוטים אדומים ארוכים כדמעות של דם ואחרת מפריחה פיסות דקות המדמות עש ואבק. זה מרתק כשם שזה מפחיד, הזוי, תיאטרלי, ועוצר נשימה.
אגב, אמנם מוגדר כמופע לכל המשפחה, אך הורים מסוימים לילדים מסוימים צריכים לחשוב פעמיים אם להביא את הזאטוטים למופע הזה. לצד האקרובטיקה, המוזיקה והפעלולים המרשימים, ישנם לא מעט ביטויים מוצנעים ומפורשים כאחת של מוות, סקס, כאב, אובדן, מוזיקה שמזכירה סרט שואה, רוחות רפאים קריפיות, גבר שרירי בחצאית טוטו רוקד כמו בלרינה על אסיד, וכהנה דברים שילדים סקרנים ישאלו אתכם מה לעזאזל הם ראו עכשיו, במקרה הטוב, או יפתחו ביללות באמצע המופע, במקרה הרע. כן, זה קרה במופע בו נכחתי. לא, זה לחלוטין בלתי נסבל. אז למען שפיותכם ומתוך התחשבות בקהל ששילם ממיטב כספו הנאה כדי ליהנות מהמופע הפסיכי הזה, תשאירו את הילדים בבית. במיוחד אם הם כאלה, מסוימים, מה שנקרא.
אי אפשר לעמוד בביקורת אחת על כל הפלאות והחזיונות במופע הזה, שנמשך קרוב לשעתיים. הלהקה מתזזת בין רוק אתני למוזיקה תיאטרלית סטייל טום ווייטס, שלל האקרובטים מפעימים ביכולותיהם הלא אנושיות, ליצנים מזמינים מתנדבים מהקהל ומספקים להם חוויה מביכה עד דמעות עבורם ומצחיקה עד דמעות לקהל, השחקנים מפציעים, הולכים ובאים בערבוביה מתוכננת היטב שקשה לעמוד על טיבה, התחפושות מרתקות, סיפור המסגרת נחמד, הביצוע חסר רבב ולא חסו על מילימטר אחד של אמצעים אמנותיים, ביזאריים ופנטסטיים ככל שיהיו. מי שיצא לו כבר להיות במופע של קרקס מודרני, שישכח מהכל. מדובר בחוויה אמנותית חזקה ועוצמתית, ורחוק מאוד מלהיות פשוט עוד קרקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם