מה מציל את "מאסטר שף" מתהומות השעמום?
העונה הנוכחית של מאסטר שף משעממת ועמוסת פרסומות ובכל זאת הרייטינג שלה בשמיים. כנראה בזכות הקסם אוהב האדם שעדיין שם, והמטאפורות ההזויות של אייל שני
העונה של "מאסטר שף" כבר התחילה די מזמן וכלום לא השתנה. הפורמט נשאר כשהיה, פרקי האודישנים מתנהלים על מי מנוחות, אודישן וקצת לכל מקבץ פרסומות. השופטים נשארו באותם התפקידים. אייל שני פייטן עולם הירק; חיים כהן, אחינו, גיסנו, האיש עם לב הזהב והעיניים הלחות; מיכל אנסקי, הבחורה שבחבורה, וצר שאין משהו יותר מאפיין פרט למגדר שלה; ויונתן רושפלד, המקצוען קר הרוח, הביקורתי ללא רחם.
עוד כותרות ב-nrg:
• "אטלנטיקה": סקס, סמים ועבודות שירות
• "חירות": הצגה נוספת על מחבל בסל התרבות
• משה פרץ: אישה צריכה להבין את המקום הטבעי שלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סתם פרק לדוגמה התחיל באודישן "אוי אוי אוי ואל תצלמו ששמתי אבקת מרק". ואחריו רצף של כל מה שהכרנו ואהבנו בארבע העונות הקודמות. אפס הפתעות. גם המתמודדים שלכאורה מביאים איתם סיפורים חדשים, נשמעים כמו גרסאות על הסיפורים הישנים. בחורה אוהבת ישראל שעלתה מאנגליה וחיים כהן מזכיר לה את אבא שלה שנפטר באותה השנה עם אח שלה (בבית היד נשלחה אל הטישו), חסיד ברסלב שהכין את "אורז הגאולה", ומתמודד שהודיע לפני האודישן "אני כאן כדי לנצח" וקיבל את עונשו על ההיבריס מאלוהי המאסטר שף, ולא עבר לשלב הבא.
אחרי כל ביס איל שני מרים את המשקפיים, מיכל אנסקי מחייכת חיוך קטן וכומס סוד, רושפלד חתום פנים וחיים כהן נועץ עיניים. היושבים בבית מסתכלים בעיני עגל על השופטים ואין להם מושג אם הסוכריות רביולי באמת טעימות או שהשופטים פשוט אהבו את המתמודד. אין שום ערך מוסף או חידוש אמיתי ב"אודישן עד הבית", על הרעננות אחראי שוב אייל שני עם מעיין בלתי נדלה של מטאפורות. הפעם ראויה לציון ההערה: "הביצה מתה, תפוח האדמה מת, והדיאלוג הוא בין שתי גוויות".
מה שעבד בעונות הקודמות עובד גם עכשיו, המינון בין סיפורים מרגשים, אורז ואייל שני. אבל את האמת חייבים לומר, קצת משעמם כאן. הרבה חוזר על עצמו. זה לא לגמרי רע, פיצה טעימה גם בפעם האלפיים, אבל היא לא מנת גורמה טלוויזיונית שמסעירה את החושים ועושה כבוד למגדלי העגבניות בערבה.
בשיחת מסדרון מרובת משתתפים הסתבר שכל אחד זוכר רגע בו מאסטר שף הייתה שם בשבילו. בשביל אחת מאסטר שף היא הסדרה של התקופה בה אמא שלה חלתה, אחר התנחם במאסטר שף בערבים ארוכים ורעבים בדירת הסטודנטים שלו, בה הייתה קופסת טונה בלבד, בלי פותחן. בשבילי מאסטר שף היא הסדרה שהעבירה לי שעתיים של שהות מורטת עצבים בחדר הלידה. ממש כמו אוכל, גם מאסטר שף מצליחה להיות מנחמת, אפשר להתכרבל מולה ואיתה.
"מאסטר שף" לא מחפשת קונפליקטים, מאבקים, דרמות או ממורמרות, היא מחפשת את המרגש, הטוב באדם, היא חמה ונעימה, ומסתבר שאנחנו אוהבים את זה. לא בכדי ב"אח הגדול" זכה האיש הטוב, זה שבנה לכולם את המיטות ולא לכלך על אף אחד. למרות מה שחושבים אנשי הדעה בעולם הטלוויזיה, מסתבר שזוהמה, אינטריגה והרע שבאדם הם לא הדבר היחיד שמעניין את הצופים. הנה, תראו איזה רייטינג פסיכי יש לתוכנית שהשיא שלה הוא איש מכין מג'דרה.
אז נכון, העונה לא מחזיקה את הצופה מתוח ונלהב, לא קורה כלום אם מפסידים פרק אחד, או שלושה. אבל אם כבר יושבים מול הטלוויזיה בערב, אם כבר החדשות המדכאות והמטרידות מאחורינו, אז לא רע להתמסר לחום המנחם של תכנית הבישול. עם מאסטר שף המוכרת, הקצת מרדימה אך טובת הלב, לפחות מסיימים את היום בתקווה עדינה שאולי עוד יהיה כאן טעים.
הכתבה פורסמה במגזין מוצש של מקור ראשון
בואו לבקר בדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם