המנהל האמנותי של פסט' עכו: אשאר נאמן לבחירותי האמנותיות
מי שנחשב ל'ילד הרע של התיאטרון' ומזוהה עם תכנים העוסקים בכיבוש ודיכוי, הוא המנהל האמנותי המיועד של פסטיבל עכו. ההצגה הבאה שיעלה תעסוק בפליטים ופלסטינים: "חופש הביטוי הוא ערך נעלה, אי אפשר להתייחס לשום אדם כאל סרטן"
עבודה חדשה של הבמאי אבי גיבסון בר-אל (39), מי שהתבשר לאחרונה על מינויו לתפקיד הבכיר של מנהל אמנותי לפסטיבל עכו 2016 בשנה הבאה, היא אירוע פרינג' חד פעמי. בשבוע הבא הוא יעלה בדירה תל אביבית את "המשרתים" לפי ז'אן ז'נה, רק שבעיבוד שלו - את המשרתות מחליפים העובדים הזרים, הפליטים והפלסטינים, ובחילופי מגדרים.עוד כותרות ב-nrg:
• "אטלנטיקה": סקס, סמים ועבודות שירות
• "חירות": הצגה נוספת על מחבל בסל התרבות
• משה פרץ: אישה צריכה להבין את המקום הטבעי שלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסצנת התיאטרון מברכים מכל כיוון על מינויו האמיץ, ויש מי שיגיד-הצהרתי, של מי שנחשב ל"ילד הרע" של התיאטרון הישראלי. מה שבטוח, זו לא תהיה תחנתו האחרונה.
בגיל ארבע התייתם מאביו שהיה כבאי ומדריך כבאים שנהרג בתרגיל. לאחר האסון, הפכה אמו לחרדית ועד גיל 15 היה גיבסון ילד דתי הפוחד פחד מוות מהבורא. בגיל 15 מרד, חזר בשאלה והלך ללמוד במגמת תיאטרון. אמרו עליו שהוא "יוצר אקסהיביציוניסט", תלמידו של אמיר אוריין המעמיד את השחקן במרכז המעשה התיאטרוני. לבד מהצלחותיו על במות הפרינג' הישראלי- "אסקוריאל" עטורת הפרסים, "נו אקזיט" לפי סארטר, "היטלר" ועוד, מילא גיבסון שורה של תפקידים כמנהל אמנותי בפסטיבלים ותיאטרוני פרינג'. כיום הוא מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לילד.
דיכוי האזרח ע"י השלטון, גזענות, תרבות של פחד מביקורת חברתית, הכול נחשף בדירה תל אביבית רגילה, כשהקהל מציץ לסלון וכך עד להתרחשויות. "המשרתים" בהפקת תיאטרון אורתו-דה בניהולו האמנותי של ינון צפריר ובבימויו של אבי גיבסון בר-אל, עולה בשבוע הבא ומעוררת עניין רב הן בגלל הסגנון האמנותי הבלתי צפוי, "הקהל חש את השחקנים הבל פה להבל פה" כך מספר לי גיבסון, והן בגלל בחירתו כמנהל האמנותי הבא של פסטיבל התיאטרון הגדול והחשוב בישראל.
איך הופכים משרתות למהגרי עבודה?
"באחד הקטעים השחקן (המגלם את קלייר) פתאום אומר שנמאס לו לעשות תיאטרון ש'מרחיק את העדות', שמדבר על מה שקרה שם ולא מתייחס לחברה שבה אנחנו חיים. הוא מוריד את בגדי המשרתות, עוטה על עצמו דמות של עובד זר ומחליט למרוד במחזה, למרוד בהצגה, ומדבר כגבר, עובד זר בתחנה המרכזית. מכאן מתחיל מתח - אחותו סולאנג' מדברת אליו כאישה בעוד הוא נראה כגבר, והוא מדבר אליה כגבר בעוד היא לבושה כמו אישה. בעיבוד ישנו מתח בין הטקסט שמדבר על צרפת בשנות ה- 40' לבין המציאות של היום עם מצוקת מהגרי העבודה בישראל, גם ברמה המדינית- פוליטית וגם ברמה החברתית- כלכלית".
למשל?
"במקום לדבר על עליית הגג הם מדברים על החדר המעופש שלהם בתחנה המרכזית, המאדאם מהמחזה בהצגה הזאת הופכת לבוס, קבלן כ"א שרק לבוש בבגדי אישה עדכניים. בסוף, בסצנה שבה המאדאם נכנסת, הם קושרים אותה ומשאירים אותה כך בזמן שהם ממשיכים לגלגל את העלילה בזמן שהיא/ הוא צופה. בהמשך מגיע תורה של סולאנג' לפשוט את בגדיה ולעטות דמות של נכבש פלסטיני שמדבר טקסט שכתב הסופר והמחזאי סאלמן נאטור אחרי מלחמת צוק איתן ומדבר על מצוקות הפלסטינים במלחמה האחרונה, מסה כואבת על האזרח הפלסטיני במלחמת צוק איתן".
ההצגה מתרחשת בסלון אמיתי של בית מגורים רגיל במרכז תל אביב.
"יש פה מתח בין המציאות האמיתית של הבית ברח' יוסף הנשיא 5, תיאטרון החדר, לבין סיפור המחזה. יש פה אלמנט של 'סייט ספסיפיק' אמיתי (אמנות תלוית מקום), ישנם אזורים שונים של הקהל וההתרחשות הבימתית ולעיתים השחקן עובר את הקהל אל חדר האיפור שמאחוריהם, באמירה על עולם התיאטרון היום, שמציג דברים שמרוחקים מאיתנו, והתפישה שלי היא שככל שנקרב את העדות כך המתח הדרמטי יהיה יותר אותנטי".
ז'אן ז'נה בעצמו היה חתרני בתקופתו ולא תמיד נהנה מחיבוק הציבור.
"נכון, ואני חושב אם הוא היה חי היום הוא היה מסכים עם התפישה הבימתית שלנו את המחזה, לא סתם היצירה של ז'נה היא יצירת נצחית מכיוון שהוא נגע בבסיסם של חומרים שעוסקים בדיכוי, בזהות, ואלה נושאים שעד היום מעסיקים אותנו לצערי. תפקידו של התיאטרון זה לתקן, לערער, לאתגר את הסדר הקיים, להציב שאלות כדי שיוצר שיח, כי ברגע שייווצר שיח אנחנו בודקים מחדש את תפישת העולם ושואלים מה קורה? להתייחס לקהל כאינטליגנטי שיש לו אפשרות להכיל אמירות חתרניות או שעוברות את גבול ה'טעם הטוב' במקום שנישאר במקום הרדום והבועתי. זה תפקידנו בעולם הזה".
המינוי של גיבסון בר-אל לתפקיד המנהל האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר יכנס לתוקף בינואר 2016, מיד כשהמנהל הנוכחי, גיל אלון, יסיים את תפקידו ואת הפסטיבל השלישי בניהולו באוקטובר הקרוב. את פסטיבל עכו הוא מכיר מקרוב אחרי שהיה חבר בוועדה האמנותית של הפסטיבל שלוש שנים בשלוש השנים האחרונות. ההודעה על מינויו עוררה תגובות נרגשות בקרב אמנים ועיתונאים, בין היתר מבקר התיאטרון צבי גורן שכתב בעמוד הפייסבוק: "ברכות ואיחולי הצלחה לאבי גיבסון בר-אל... מחכים לבשורות". "כבוד גדול על המינוי, הפסטיבל יחזור להיות מה שהיה, אין לי ספק בכך", כתב אודי בצלאל מערוץ 1 וגם איגוד במאי התיאטרון בירך: "אנחנו מאוד גאים בחבר הועד המנהל שלנו ומאחלים לו בהצלחה".
יחד עם זאת, עם התאמתו לתפקיד שאינה מוטלת בספק, קשה שלא לתהות האם בעצם מינויו של 'הילד הרע של התיאטרון' הידוע בעבודותיו בעלות ההקשרים הפוליטיים טומן בחובו אמירה פוליטית ברוח ימי הסערה התרבותית. רק לאחרונה, טרם עליית "המשרתים", שעשויה לחולל רעש לא קטן בעצמה, ביים גיבסון הצגה שירדה לפני מספר ימים עם בוגרי הסטודיו למשחק בחולון בשם "מלחמה", לפי מחזה שוודי על משפחה פלסטינית תחת כיבוש ודיכוי, כשאב המשפחה שב ממעצר מנהלי אל ביתו ההרוס.
אתה ידוע כיוצר בועט שנוגע בתכנים חברתיים, כיצד זה יבוא לידי ביטוי בבחירות האמנותיות שלך לפסטיבל עכו?
"אני מאמין שתפקידה של היצירה, כמו בהצגה 'המשרתים', הוא לעורר דיון ומחשבה ולהוות לפיד בוער הקורא אתגר על שאלות הקיום שלנו. כמו שנשארתי נאמן לתפיסת עולמי כיוצר, אשאף להישאר נאמן לבחירותיי האמנותיות. חופש הביטוי הוא ערך נעלה ביותר, ובחברה מתוקנת אפשר להטיל ספק ולמתוח ביקורת מתוך מטרה להפוך לחברה טובה יותר, ברגע שאנחנו נאבד את זה אנחנו נהיה בסכנה. שייקספיר אמר שהתפקיד של התיאטרון הוא להציג ראי לחברה בו הוא פועל".
שרת התרבות אמרה שהמסתננים הם כמו סרטן, והנה אתה מעלה את ההצגה "משרתים" שמציגה את פניהם האנושיות.
"אנחנו כחברה לא יכולים להתייחס לשום אדם כאל סרטן. בני האדם שווים במהותם ואם כבר נמצאים כאן בני אדם מנסיבות כאלה או אחרות, צריך לתת להם את הכבוד הראוי לחיות חיי אדם כי ערך החיים הוא נעלה וקדוש יותר מכל דבר אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם