מומחה לטרור: תכירו את שי גליק, ה-BDS הציוני
הוא לא ראה את "הזמן המקביל" אבל נלחם נגדה. קוראים לו 'השטאזי' ו'הצנזור', אבל לא אכפת לו. הוא עובד כמו ארגון ה-BDS ולא רואה בזה כל פסול. "הם מלח הארץ", אמר על שמאלנית שהצילה את חייו. אז מה משאיר את שי שמאי גליק חדור אמונה?
אם תלכו לנקודת ההתחלה של כל מאבקי התרבות האחרונים - תמצאו אותו שם, פעיל הימין שמעדיף שיכנו אותו 'פעיל נגד טרור' - שי שמאי גליק, צעיר דתי ירושלמי בן 27, נשוי ואב לשניים, חמוש במקלדת ופלפון, מזניק שערוריות שמסתיימות לרוב בניצחונו ובהשגת מטרתו.עוד כותרות ב-nrg:
• משה פרץ שוביניסט? איזו הפתעה!
• אמנים שאתם חייבים להכיר, והם מעדיפים שלא
• מותר להיות שמאלני: תעזבו את אחינועם ניני בשקט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא מטלפן לשרים, ראשי ערים ואישי ציבור ועיתונאים ומגייס תמיכה למאבקו התורן בהצגה הסוררת הבאה. אם זה מזכיר לכם אופן פעולה כלשהו, לא טעיתם – גליק פועל ממש כמו ה-BDS, רק ציוני.
יש שמכנים אותו 'השטאזי'. אמני ישראל ואישי ציבור חסמו אותו בפייסבוק והוא לא מתרגש כשמאשימים אותו שהוא לא צופה ביצירות בהן הוא נלחם. במתינות ובדבקות הוא אומר לי "חכה", כשאני שואל איך זה שהוא שותק כשמתקיפים אותו. "אני הרי יודע שאני צודק ובסוף אני אנצח".
בראיון מקיף ראשון אחרי ההצלחה האחרונה שלו בביטול הקרנת הסרט הדוקומנטרי "רעד בעזה" בשדרות ובבאר שבע, הוא מנסה לשבור את הדימוי של הצנזור חסר הרחמים, מדגיש שהוא מאמין בכוחה של האמנות ולכן נאבק ביצירות משחיטות, ומעודד את האמנים לצנזורה עצמית. מצד שני, הוא מספר לראשונה על האנרכיסטית השמאלנית הקיצונית שהצילה את חייו בשייח ג'ראח.
המאבק הראשון שלו היה נגד זכייתו של יצחק לאור לפני כשנה, משם עבר שי שמאי גליק למופע המחול של ארקדי זיידס שהועלה בתחילה במסגרת תערוכה בבית יד לבנים בפתח תקווה. אחרי שטרטר את כל חברי מועצת העיר התפנה לטפל בהופעתו הקרובה של זיידס בפריז.
"זיידס עשה באותה השנה רק ארבעה מופעים בישראל ו-45 הופעות בחו"ל. הקהילה היהודית פנתה לראש עיריית פריז וטענה בפניו כי שכשמוצגים מופעים כאלה מהסוג של זיידס, עם סרטוני 'בצלם', אחר כך נותנים מכות ליהודים. זה מעודד אנטישמיות, ואת זה לא אני אומר, את זה אומרים יהודי אירופה".
ברור שסגנון הומניסטי וליברלי יצליח יותר בחו"ל, לעומת "הוא הלך בשדות" של משה שמיר.
"אני יודע שמשה שמיר לא ילך בחו"ל, מעניין אותם לראות שאנחנו שונאים את עצמנו ואמירות נגד חיילי צה"ל הכובשים. זו האנטישמיות ואסור שנספק להם את הדלק".
חשבת על הפגיעה בפרנסה של אמנים כמו זיידס?
"אכן חשבתי על כך. אני נגד פגיעה בפרנסה של אנשים אך מי שפוגע בחיילי צה"ל – אני אלחם נגדו, נקודה. זה לא יקרה אם יציגו הצגות ציוניות. מלבד זאת, עד היום המאבקים שלי דווקא סייעו לאמנים מבחינת החשיפה ליצירות שלהם".
מהמחול והשירה גליק המשיך לתחומי האמנות הפלסטית, עד שהגיע לאל מידאן החיפאי ולהצגה "הזמן המקביל" ומכאן היה לאחד ממחוללי סערת התרבות מהגדולות במדינה.
לאחר ביטול הקרנת הסרט הדוקומנטרי "רעד בעזה" בעקבות מאמציו, ארגון אמנסטי ומפיקי ההקרנות השיבו מלחמה וגייסו את ארגון התסריטאים, יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון ועוד, כדי להשפיע על ראשי הערים להפוך את החלטתם. כמובן שכל פרשה כזו גוררת אחריה עשרות פרסומים בכלי התקשורת, שלא תמיד מפרגנים לאקטיביסט הימני החרוץ.
בפרשת אל מידאן לדוגמה, נתגלעו חילוקי דעות בנוגע לקרדיט על המאבק בהצגה בינו ובין משפחת תמם, ששכלה את משה תמם ז"ל שנחטף ונרצח על ידי המחבל וליד דקה, גיבור "הזמן המקביל". הם הפגינו ופעלו בדרכים המקובלות, כפי שידוע לכולם, הוא העדיף לפעול בדרכו שלו, הפחות שגרתית.
"לפני כחודשיים, לפני ההצגה הראשונה בחיפה, פניתי לארגון אלמגור התומך במשפחות שכולות, אולי הם מכירים יותר ממני את סיפורו של וליד דקה. במקביל עיתונאי פנה למשפחת תמם ושאל אותם על ההצגה הזאת ובכך הם בעצם נכנסו לתמונה והחלו במאבקם". גליק טוען שהוא זה שפנה לכל חברי מועצת העיר חיפה ובראשם לראש העיר יונה יהב, ולמעשה הביא לפתיחת החזית המקומית נגד מימון אל מידאן, מה שהתרחב אחר כך למשרדי החינוך והתרבות. הוא פנה בנושא, בשיטה שמאוחר יותר תהפוך לדפוס קבוע, לשרת התרבות והספורט היוצאת דאז, לימור לבנת, ולנוכחית - מירי רגב. יונה יהב כמובן חסם אותו בפייסבוק. גם אורטל תמם.
פגשת את השרה מירי רגב?
"פגשתי אותה לאחרונה אצל דודי, הרב יהודה גליק, עוד לפני שהתמנתה לשרה. מאז דיברתי איתה בטלפון כמה פעמים וחיזקתי אותה בפעולותיה. היא אישה מאוד אמיצה וחזקה. דברתי איתה גם אחרי שחטפה קריאות באיזה אירוע, והיא אמרה לי - 'אני לוחמת, לא אוותר ואעמוד על האמת שלי'. היא אישה אמיתית, לא כמו לימור לבנת שברחה מכל ההחלטות האלה. יש למאבקים האלה גם תמיכה מכיוון השמאל - אם זה חבר מפלגת העבודה בחיפה, דוד מגן, הח"כים איציק שמולי ואיתן כבל, ראשי הערים - רוביק דנילוביץ' מבאר שבע, יונה יהב מחיפה, ראש עיריית פתח תקווה. גם בשמאל לאט לאט מבינים שזו מלחמה על החיים ועל המוות".
זה כמעט בלתי נתפס שאזרח מן השורה צובר כל כך הרבה כוח, מה צריך לעשות בשביל זה?
"אני יכול להגיד לך שאם הייתי נלחם בעד לגליזציה של קנאביס זה לא היה מצליח באותה המידה. אני לא מחדש שום דבר, כולם אומרים לי שאני עושה את הדבר הכי נכון והכי צודק. יש גם את הדבר ההפוך שארגוני זכויות אדם עושים קמפיין נגדי, מפרסמים את תמונתי ופותחים עמוד ממומן למאבק בי. ארגון אמנסטי שווה כ-30 מליון ליש"ט, חלק מזה מושקע בקמפיין נגד בן אדם אחד - גליק".
אז מה עוד דרוש כדי לבנות קריירה של צנזור לאומי? הרבה מאוד נחישות, כנראה. גליק מספר על ההתחלות, שהן תמיד קשות. "כשאני התחלתי, אף כתב לא רצה לכתוב על זה. פניתי לכתב מוניציפלי בחיפה הוא אמר לי שזה לא מעניין אותו בכלל", הוא נזכר בתחילתו של מה שיהפוך להיות הפרשייה התקשורתית הכי גדולה בתחום התרבות בישראל, פרשת אל מידאן.
אתה לא צפית ב"הזמן המקביל".
"לא".
בהקשר של ארקדי זיידס אמרת שזה מאוד חשוב לצפות בעבודה עצמה כדי ללמוד על תוכנה וקשרי המימון שלה. במקרה "הזמן המקביל" נרדמת בשמירה?
"אני לא אסע במיוחד לחיפה כדי לצפות בהצגה שמעודדת טרור. אם מנכ"ל התיאטרון יתכבד ויפרסם לציבור את נוסח המחזה, כדי שכולם יוכלו להתרשם, אדרבה, אני בקשתי זאת מספר פעמים, אז מדוע הם מסתירים?".
מבחינת ועדות סל תרבות והמדור לתיאטרון במינהל, מדובר בהצגה 'כשרה' לחלוטין.
"אני מאמין שתרבות היא כלי מאוד חשוב במדינה, ולכן אני נלחם בדברים האלה, כי אני מבין את ההשפעה העצומה".
בתפריט התרבותי שלך לא מופיע לא תיאטרון, לא מחול, או קולנוע. אתה לא מתיימר להגיד שיש לך שנים של ניסיון, הבנה, היכרות, עשייה בתחום אומניות הבמה או הקולנוע. זה לא מפריע לך לנהל נגד היצירות קמפיינים?
"זה לא נכון, ראיתי מספר הצגות וסרטים, אני מקבל כרטיסים בחינם מחבר. הייתי בהצגה על מתנחלים ב'הבימה', שאני לא זוכר את שמה אבל הרגשתי מאוד לא בנוח, הייתי ב'כנר על הגג' (הקאמרי) ועוד. אני מאוד מעריך תרבות ואמנות, הרב קוק היה אומר שתרבות ואמנות זה הדבר הכי גבוה בעולם, שמנגינה היא מעולם התשובה. ולכן אני סבור שיש ליצירות האלה כוח ומכאן אני משוכנע שצפייה בהצגה על מחבל רוצח מעודדת את הצופים לרצוח".
זה לא כמו שיבוא מחר אזרח נטול ידע מקצועי אך עם תובנות כלשהן משלו על ארסנל הנשק והחימוש הישראלי, וילחץ על השרים והמועצה לביטחון לאומי לרכוש נשק כזה ולא אחר?
"חשוב לי להדגיש שאני לא מתמחה בתרבות, אני מתמחה בטרור, זו ההתמחות שלי. קראתי הרבה מאוד בנושא והשיטה היום של הטרור היא מימון דרך עמותות קש והסתה.
"כשארגון כמו אמנסטי משיק קמפיין בינ"ל להעמדת ישראל לדין והוא משתמש בסרט דקומנטרי ומודה בזה, זה רק מראה עד כמה התרבות הפכה להיות כלי מגויס. גם טרור משתמש בתרבות, כשילד יוצא מהצגה על רוצח הוא רוצה גם להיות רוצח, שאהיד, וזה לא מוביל לדו קיום, להיפך, וזה עוד לפני השלום עם הפלסטינים, זה בינינו לערביי ישראל שאנחנו חיים איתם. ולכן, אני חושב שצריך להפנות את המימון להצגות שהן בעד שלום, ויש כאלה. למשל תיאטרון אלמג'ד, תיאטרון ערבי ישראלי עשה הצגה מיוחדת שנקראת 'אחי' על ישמעאל ויצחק, וזו הצגה שאינה נתמכת ואותה יש לעודד ולשים אותה בסל תרבות במקום הצגות על מחבלים, לערבים וליהודים. אני בעד שיהודים ילמדו ערבית, אני בעצמי קצת דובר ערבית, ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכול בשביל דו הקיום".
אפשר גם לטעון שלאמנות יש חוקיות משלה, וכדי שהיא תשגשג ותגיע גם להישגים בינ"ל, בהכרח היא חייבת להישאר חופשית לחלוטין מפיקוח תכני, אלא איכותי בלבד, שמה שקורה לאחרונה הוא חצייה של קווים אדומים, הסלמה ושבירת הסטטוס קוו שנהוג כאן שנים. מה הלאה? למדוד בברומטר עד כמה ההצגה היא שמאלנית או ימנית?
"אנחנו בעולם חדש, מוקפים בטרור, אפילו יו טיוב חוסם היום סרטונים של דעא"ש. גם פייסבוק חוסמת דפים של דעא"ש, כי אנחנו מבינים שהגענו למצב שאנחנו נלחמים מול טרור קיצוני שמשתמש בכלים של התרבות המערבית, אם זה טוויטר ופייסבוק, ואם זה סרטים והצגות. הסטטוס קוו, ממש כמו בנושא הדת ומדינה, משתנה. הדברים דינמיים, אפילו ההלכה היהודית משתנה. עד לפני שלוש שנים נשות הכותל היו לא חוקיות, היום זה חוקי.
"כשהדירו את האמנים הימניים כמו עמיר בניון או אריאל זילבר, הגברדייה התיאטרונית שתקה. ירון לונדון לא עשה על זה אייטם. זו צביעות. אני לא אתן יד לממן או לארח יצירות שמשמיצות את צה"ל בצורה קיצונית, זה לא אומר שאני חושב שאין צורך בביקורת על חיילי צה"ל, יש בעיות בצה"ל וצריך לבקר אותן, וחיילים שהואשמו בביזה או חמור מכך צריכים להיות בכלא, במפורש, השאלה היא העיתוי ומי צריך לעמוד לדין על פשעי מלחמה. אבל כשהם (אמנסטי) מממנים קמפיין נגד ישראל ולא נגד החמאס זה מראה שהם תופסים צד, כלומר ארגון פוליטי".
מה תשיב לטענה שהאיומים על מימון מותנה בתכנים, "חופש המימון" כדברי השרה, גורר תופעת לוואי מדאיגה בפני עצמה של צנזורה עצמית אצל האמנים?
"זה טוב מאוד! הצלחת התרבות הישראלית בעיני היא לא שאמן ישראלי יעלה הצגה על כיבוש בחו"ל וכולם ימחאו לו כפיים ואחר כך בגלל זה מעמידים את חיילי צה"ל לדין ובגלל זה כובלים את ידיהם בלחימה ובגלל זה אנחנו מאבדים חיילים. אני הייתי רוצה שיפעילו צנזורה עצמית ושיבינו שלא משמיצים את חיילי צה"ל, אני אהיה בהחלט שמח על כך".
הצגות של חנוך לוין ויהושע סובול המשיכו להציג בהצלחה רבה למרות מחאה ציבורית סוערת. היום היו חושבים פעמיים אם להעלות הצגות של לוין המנוח ומי יודע מה היו עושים לו אם היה מנסה להעלות מחזה דוגמת "מלכת האמבט" בימינו. אולי אתה משתיק את הקול החשוב הבא?
"אני נגד אלימות, נגד זריקת חפצים או עגבניות או אפילו קיום הפגנות מול הצגות שנויות במחלוקת".
"תראה", הוא מתעקש להבהיר, "אין לי שום דבר נגד הצגות שמגנות את הכיבוש. פנו אלי לגבי עשרות הצגות ואמרתי לכולם שאני לא פועל בעניין. זו ביקורת לגיטימית, למרות שאני לא רואה בזה כיבוש".
תן דוגמה.
"היו כמה הצגות בתיאטרון תמונע, יש את 'יהוא' בהבימה, יש הרבה הצגות על הכיבוש וזה לגיטימי ובסדר גמור, אין לי עם זה שום בעיה. יותר מזה, אני בעד תרבות ערבית ותרבות דרוזית וצ'רקסית. אני הייתי בין הראשונים להגיב לגל הגזענות האחרון בבריכת השחייה לאחרונה, ופניתי בנושא ליועץ המשפטי לממשלה. אני לא אתן שיגבו מחירים שונים לערבים ויהודים, זה הדבר הכי חמור בעיני.
"אחת ההצגות שנלחמתי בהן, 'חירות', בכלל לא מדברת על פיגועים נגד יהודים. בכלל היה מדובר על פיגוע נגד צ'רקסים. אז זה לא עניין של ימין ושמאל, זו השאלה האם תרבות תעודד טרור או שהיא תעודד דו קיום. לא מפריע שיעלו הצגה שיש בה ביקורת על הכיבוש, אבל להשוות את חיילי צה"ל לנאצים - זה הקו האדום".
במאבקו האחרון, כאמור, הוא הצליח להביא לביטולן של שתי הקרנות של הסרט ההולנדי "רעד בעזה", שאורגנו על ידי אמנסטי בשדרות, ולאחר מכן בבאר שבע. גם כאן פעלה אותה השיטה, אך גליק העלה הילוך - הפעם הוא פרסם את מספרי הטלפון של ראשי הרשויות האלה בקרב תומכי הימין בפייסבוק כדי שישלחו סמסים לבקש את ראש העירייה לפעול לביטול ההקרנה. באמנסטי לא היו ערוכים למהלך הזה, וכך, הקרנה אחר הקרנה שתוכננה - בוטלה בעקבות אותו לחץ ציבורי, שגליק היה ממנהיגו.
אם היו מפרסמים את הטלפון של דודך הרב גליק, נניח, למען מחאה ציבורית, כיצד היית חש?
"אני חייב להודות שכשפרסמתי את מספר הטלפון של ראש העיר, מאוד התלבטתי, אך לקחתי בחשבון שאני מפיץ את זה כאדם פרטי אז מידת הנזק לא תהיה גבוהה מדי. אבל כשארגון ציבורי לזכויות אדם כמו אמנסטי, מחקים אותי ובתגובה מפרסמים גם הם את מספרי הטלפון של ראשי הערים, אז הנזק כבר גדול הרבה יותר, וזה לא יאה לארגון מסוג כזה לפעול בדרכים כאלו".
אתה מוצא את הקשר בין הפעילות שלך לאופי הפעילות של ארגוני ה-BDS בחו"ל?
"יש כמה הבדלים. קודם כל ה- BDS קוראים להחרים את ישראל, ואני בעד ישראל, כמובן. דבר נוסף - הם חותרים להחרמת כל פעילות עם ישראל ולי אין שום בעיה עם ההצגות האלה, אני לא קורא להחרים אותן רק שלא יהיו במימון המדינה".
ובכל זאת, מדובר על אותן הפרקטיקות בדיוק - שולחים מכתבים ומטרידים בסמסים וטלפונים אמנים, פוליטיקאים, ראשי עיריות.
"אני לא הייתי רוצה להוביל לסגירת תיאטרונים ואני לא חושב שהפעולות שלי יובילו לכך, לעומת תנועות הבויקאט (החרמה) שמעוניינות לפגוע בישראל, כלכלית ותרבותית. כשארגון עשיר כמו אמנסטי מתעקש דווקא להציג באולמות עירוניים, ציבוריים, בשעה שבקלות הם יכלו לשכור אולם בשדרות או בבאר שבע, זה מראה שהנושא הוא לא כספי, אלא עקרוני. וכך גם אצלי, המאבק שלי, להבדיל מפעולת החרם, הוא יותר ערכי מאשר כספי".
נניח ואנחנו רוצים ללכת יחד לאיזה מופע איכותי ומעורר שאלות, כדי להבין את הבדלי התפישות לגבי מהי תרבות.
"האמת היא שהייתי שמח ללכת לראות את 'קוראים לי רייצ'ל קורי', כי זו הצגה עם סיפור עצוב. מדובר בבחורה יהודיה שבאה לכאן להתנדב ולעזור לפלסטינים, ואני מעריך אותה על כך, במפורש. וזה רק מראה כמה אנחנו רחמנים כיהודים".
כן, אם מתעלמים מהניסיונות החוזרים והנשנים לקבור את ההצגה הזאת.
"אני לא חושב כמו אחרים שהיא אנרכיסטית וכו', היא פשוט לא הייתה ערה מספיק לעובדות, לצערי. אני מכיר אנרכיסטים. אני חייב לספר לך סיפור - גרתי באיזו תקופה בשייח ג'ארח, ערבים חשבו שאני שרפתי את האוהל מחאה של השמאלנים הקיצוניים ובאו לתת לי מכות וניסו להרוג אותי ואנרכיסטית שמאלנית קיצונית הצילה את חיי, ממש הצילה אותי בגופה. אז האנרכיסטים השמאלנים הם בעיני מלח הארץ במובן מסוים, הם באמת רוצים לעשות טוב, אבל עושים רע בסופו של דבר. לכן מעניין אותי לראות את ההצגה, כי יש שם סיפור אנושי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם