רושם עז וכאב ראש: אופרה בגרוש עם איתי טיראן
תפקיד מקי סכינאי משמש ככפפה ליד עבור איתי טיראן, גדי יגיל ועירית קפלן נפלאים, והפקת המחזה "אופרה בגרוש" מותירה רושם רב על הצופה ומחשבות נוקבות, על אף הטיפול הגרנדיוזי עד כאב בטקסט של ברטולט ברכט
''אופרה בגרוש'', הקאמרי
עוד כותרות ב-nrg:
• משה פרץ שוביניסט? איזו הפתעה!
• אמנים שאתם חייבים להכיר, והם מעדיפים שלא
• מותר להיות שמאלני: תעזבו את אחינועם ניני בשקט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ברטולט ברכט רקח מ"אופרת הקבצנים" שכתב ג'ון גיי (1728) את "אופרה בגרוש", עיבוד מודרני ומסואב על חייהם השוליים של חברי עולם הפשע הלונדוני. לכך הצטרפה מוזיקה מסעירה מאת קורט וייל, העלילה קיבלה מרוח המחזאי שאינה משאירה מקום לרגש והכל נהיה נמרץ ומנוכר יותר, מצחיק, עצוב ומעורר דאגה.
תפור על טיראן. ''אופרה בגרוש''
צילום: דניאל קמינסקי
מקי סכינאי, הנבל המושלם, הוא האנטי גיבור שהמחזה נע סביבו, עבריין מתוחכם, מלוכלך וענייני, שמצליח להתחמק מהחוק פעם אחר פעם בזכות קשריו הענפים. יש לו חברים בריונים שעושים בשבילו את העבודה הקשה ואפס נקיפות מצפון, וכך כוכבו הבעייתי עדיין ממשיך לזהור.
הוא מתחתן עם פולי ההגונה והפתיה, בתו של מר פיצ'ם הממולח, מנהל "יד לפושט יד", עסק שמאפשר לו להרוויח מהצד מחיי הקבצנות. בתווך נחשפות שלל נשיםבחייו של מקי, נרקמות עסקאות מפוקפקות ובעיקר ניבטת מצוקתם של עלובי החיים מול חיי בעלי הממון, בבחינת "צדיק ורע לו".
הבמאי גלעד קמחי מתמודד בגבורה עם החומר הקשה לפיצוח, ועושה זאת בתצוגת תכלית מרהיבה רווית רעש וצלצולים. הכל נארג להצגה מושקעת ומוקפדת בטירוף מהמסד עד הטפחות, אבל בשלב מסוים המופע המסחרר הזה - למרות היותו מפואר, יוצא דופן וחודר אל הלב - הפסיק להפעיל מקסמו עליי.
מתאורה ועד תלבושות - הכל מוקפד ומסוגנן למופת. ''אופרה בגרוש''
צילום: דניאל קמינסקי
לא שהשואו עומד כאן במרכז אלא הסיפור המפותל והמשקע הרגשי שהוא אמור לעורר, אבל אי אפשר להתחמק מהפער המוזר שבין הטקסט לטיפול הגרנדיוזי שנעשה בו וייתכן מאוד שהפקה צנועה ומצומצמת הייתה מתגברת בקלות יחסית על כשלים כאלה.
מה שקורה על הבמה יפה כשלעצמו – מהתפאורה המתפרקת והמדויקת (ערן עצמון), לניהול המוזיקלי (אמיר לקנר), תזמורת הסימפונית חיפה בניצוח רועי אופנהיים, תלבושות מוקפדות (אולה שבצוב) ועד לתאורה היפהפייה שעיצב אבי יונה בואנו (במבי) – תענוג לצפות ביוצרים מיומנים ומבינים כל כך בתחומם.
תפאורה מתפרקת ומדויקת. ''אופרה בגרוש''
צילום: דניאל קמינסקי
שני אלמנטים קצת מוגזמים גורעים מהחוויה: האחד, התרגום המתנצח שהתקין דורי פרנס. הנוסח המתפייט ששובר צורות לשוניות מקובלות מאבד גובה ושלא כמו ב"סיראנו דה ברז'ראק", שם עבודתו הגיעה לשיא אמיתי, מתקשה לייצר עולם מילולי מבריק. השני, הכוריאוגרפיה (קמחי ונדב צלנר) משרה לעתים אווירה צעקנית ונוצצת מדי.
תפקיד מקי סכינאי משמש ככפפה ליד עבור איתי טיראן. הוא דקדנטי להחריד, מתוחכם וסרקסטי ברמות מדהימות של אירוניה עצמית. גונבים את ההצגה גדי יגיל הנפלא כפיצ'ם, עירית קפלן כאשתו, כנרת לימוני כפולי ויוסי גרבר המעולה כמעין מספר, זמר רחוב ואפילו מלכת אנגליה. מירב שירום היא פולי אחרת ומסקרנת, הלנה ירלובה מסעירה ודרמטית למהדרין כג'ני בורדלה ושמחה ברבירו מרשים כמפקד המשטרה המושחת בראון.
זו הפקה ברמה גבוהה שנעשתה במקצועיות רבה ומבוצעת במלוא ההתכוונות, חוויה שמותירה רישום עז ומחשבות נוקבות, אבל גם עושה כאב ראש. הצגה כמעט מצוינת, ועדיין מפוספסת בקצוות.
גרנדיוזי להגזים. ''אופרה בגרוש''
צילום: דניאל קמינסקי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם