גילה אלמגור ורן דנקר מדהימים במחזה כושל
ל"נעצר בחצות" יש את כל השחקנים הנכונים כדי להתרומם: רן דנקר מבטא תהליך מרשים מגבר אמיץ לשבר כלי, גילה אלמגור בתפקיד אופי חזק ומדויק, עידו ברטל משתבח כל הזמן ושמיל בן ארי מחויב ומסעיר. אבל כל השחקנים הנפלאים של הבימה לא יצילו מחזה רעוע
''נעצר בחצות'', הבימה
• שווה זהב: הקמפיין הבא של בר רפאלי
• איימי ווינהאוס: הסיפור האמיתי והסיפור הסתמי
• בעקבות פניית nrg: רגב הגישה בקשה לויזה עבור המשורר האיראני
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באותה מידה זהו סיפורה של אמו אירמגארד, אישה מפעימה שניסתה להציל את בנה מזרועות הנאצים. היא פעלה מאחורי הקלעים בתקווה ובאמונה, טוותה עסקאות עם בכירי המפלגה והגיעה הכי רחוק שאפשר כדי לגרום למשהו לקרות – בין אם הייתה לה אפשרות אמיתית להתנגד לרוע או פנטזיה שתצליח להפוך גורלות מוכתבים מראש במציאות שכזו.
רן דנקר וגילה אלמגור ב''נעצר בחצות''
צילום: ז'ראר אלון
המחזה "נעצר בחצות" מאת מארק הייהרסט, שעולה בבכורה ישראלית בהבימה, מגולל מה קרה לשניים מהתביעה ההיסטורית ועד להתאבדות הבן בתאו ב-1938. הדרמה בעלת המאפיינים הדוקומנטריים נאמנה לאירועים, לעובדות ולעדויות במקביל לניסיון לבנות את הסיפור בכלים אמנותיים חדשים, שיאפשרו לקהל לפתח התבוננות משלו בדמויות המתועדות.
מבחינה דרמטורגית, מדובר בקשקוש. התוצאה מעידה שהייהרסט, בקיא בפרשה ככל שיהיה, אינו מחזאי. הטקסט הנוקב הטקסט רווי במלל בלתי מאוזן, נטול קונפליקטים ובעיקר צנום וחיוור. גם לאחר שעתיים ועשר דקות בהצגה שביים משה קפטן, הרגשתי שלא באמת הכרתי את האנס או אירמגארד ליטן וקשה לומר שהצופים באמת התקרבו אל עולמם.
עובר תהליך מאלף. רן דנקר ב''נעצר בחצות''
צילום: ז'ראר אלון
במערכה הראשונה הדחוסה והמורכבת קפטן ניסה לטשטש כשלים משמעותיים באמצעות שימוש במלודרמה. תחושת הניכור וחוסר הזרימה ששרו על הבמה יצרו אווירת סרט אימה מקפיא דם, שלא באמת הצליחה לשקף למה התכוון המשורר. נזקקו שם איפוק, יד רגישה יותר ודילמות מוסר אמיתיות. המערכה השנייה שלאחר ההפסקה, לעומת זאת, נפלאה, כי הביצוע מינורי, חכם ומלוטש.
אין ספק שלולא גילה אלמגור בתפקיד אירמגארד לא היו מתירים לדבר כזה לעלות, והיא מגישה תפקיד אופי מיוחד ומדויק. המונולוגים שלה מנפקים תצוגות משחק מעניינות, שמוסיפות קסם רב לנוכחות הבימתית המוכרת למדי שאלמגור מביאה עמה. רן דנקר כהאנס ליטן מצוין בשחזורי המשפט. הוא דעתן ואמיץ בתחילה, נחוש לחדור לשורש הרוע, ולבסוף הופך לשבר כלי קמל וכואב.
שמיל בן ארי מסעיר ב''נעצר בחצות''
צילום: ז'ראר אלון
עידו ברטל משתבח מתפקיד לתפקיד, הפעם בתור קצין גסטאפו חלקלק. מיכאל כורש כאביו של הנס מחושב וזועק מבפנים, שמיל בן ארי מחויב ומסעיר כאסיר משולח הפה אריך מוזהם, אמנון וולף ושחר רז מגלמים גם הם את חבריו של ליטן לתא, תומר שרון הוא לורד אלן סמכותי ודורון עמית ונצר אלוני מגלמים קצינים אכזריים. חלק מהתפקידים הללו חסרי חשיבות אמיתית.
המוזיקה המאלפת שהלחין יוסף ברדנשווילי היא שחקנית חשובה מאוד לכל אורך ההצגה, שמחוללת יש מאין ברגעים מוחמצים. פרידה קלפהולץ-אברהמי עיצבה תפאורה אפלה בגווני אפור, שרון גל אחראית על התנועה, מאיר אלון האיר מצוין ואילו אריק אביגדור שזר קטעי וידאו מהנעשה ברחוב בגרמניה הנאצית.
קל ליפול עם חומר רעוע שכזה, ו"נעצר בחצות" גרסת התיאטרון הלאומי קורסת בהרבה מאוד מקומות באשמתה ושלא באשמתה. למרות שקפטן וצוותו עושים רוב הזמן עבודה טובה, המחזה נופל למחוזות סנטימנטליים ומצליח חלקית במשימת שימור זיכרון גבורתם של בני משפחת ליטן.
אפשר לראות, לא חובה. ''נעצר בחצות''
צילום: ז'ראר אלון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם