ראשי » תרבות » מוזיקה

הודו וג'וני גרינווד נפגשו בירושלים

ההופעה המצופה ביותר בפסטיבל י-ם למוסיקה מקודשת הפגישה בין מומחה המוזיקה ההודית שי בן צור לגיטריסט להקת רדיוהד ג'וני גרינווד, בין המסורת הקוואלית ההודית, לרוק אלטרנטיבי-אלקטרוני. החוויה, כמצופה, הייתה עוצמתית ומרגשת, עם הרבה נימוס בריטי

ההיסטוריה כבר זכתה לראות מוזיקאים בריטיים שמנגנים בלהקה המצליחה ביותר בעולם שבויים בקסמיה של המוזיקה ההודית. כמעט חמשים שנה אחרי שהגיעו חברי להקת הביטלס אל המהרישי בהודו, ההיסטוריה חוזרת בדמות הגיטריסט של הלהקה הבריטית המצליחה הבאה בתור, שמוצא עצמו, גם הוא, בחיקה של המוזיקה ההודית המסורתית.

עוד כותרות ב-nrg:
• פורטיס משתיק את כל המלעיזים
• האזינו: גרסת הרגאיי ללהיט של שרית חדד
• תיאטרון אלמידאן: נתבע את משרד התרבות
• מלחמת הישרדות: תכירו את השבטים החדשים של הסלבס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ג'וני גרינווד, גיטריסט להקת רדיוהד, חבר לשי בן צור, מוזיקאי ישראלי שבילה 15 שנים מחייו בהודו, למופע משותף שהתקיים אמש במוזיאון 'מגדל דוד' בירושלים, במסגרת "פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת". בליווי תזמורת הגרוב הרג'אסטנית Junoon, המונה 15 מוזיקאים, יצרו גרינווד ובן צור נקודת מפגש בין המסורת הקוואלית ההודית, לבין רוק אלטרנטיבי-אלקטרוני.  בניגוד למוזיקה ההודית המוכרת, השקטה והמדיטטיבית, הסגנון הקוואלי הוא דווקא סגנון של מוזיקה גרובית, קצבית ולעתים אפילו טראנסית - לא טראנסית במובן של מסיבות טבע, אלא טראנסית במובן של עילוי רוחני וגופני. חוויית ההאזנה למוזיקה כזו, שאינה רווחת בישראל, היא מיוחדת לכשעצמה, אך כשהיא באה בשילוב עם הצלילים שבוקעים ממיתרי הגיטרה של גרינווד זוהי חוויה מוזיקלית עוצמתית ומרגשת.

את המופע הוביל בן צור, שהתפקיד שלו על הבמה נע בין מנצח, במאי וזמר. הוא האחראי על המתרחש והוא מוביל אחריו את הקבוצה כולה. עם נוכחות בימתית כריזמטית בן צור סחף אחריו את הקהל, שמצא את עצמו יותר מפעם אחת שרוי גם הוא במעין טראנס לרקע קולו של בן צור, ששר בעברית מפורקת להברות. פירוק המלים והדגשת ההברות שבהן, גרמו לשיריו להישמע כמו תפילות או פיוטים רוחניים, שלעתים אף קשה היה להבחין שאכן מדובר בעברית (ואכן חלק מהשירים היו ברג'סטאנית, שפתם של הנגנים). הנגנים שרו גם הם את אותן ההברות בעברית, ויצרו מעטפת מוזיקלית נפלאה עם תופים ופרקשיין, כלי נשיפה ועבודת ווקאל מרשימה.

בשונה מבן צור, גרינווד כמעט ואינו מתקשר עם הקהל. במשך פרק זמן ניכר הוא עמד כאשר גבו מופנה אל הקהל או כאשר הוא יושב ועוסק בסמפלר. שערותיו הארוכות כיסו את פניו ועל "ערב טוב ירושלים" אפשר היה רק לחלום. אבל חוסר הקומוניקטיביות הזו לא עניינה אף אחד ברגע שגרינווד נגע בגיטרה והפיק ממנה את הצלילים המיוחלים. והם אכן היו מיוחלים, כי הוא לא ניגן הרבה על הגיטרה. בחלק מהשירים הוא לא ניגן כלל, בחלקם הוא ניגן על גיטרת הבס ובחלקם היה עסוק בסמפלר שעל רצפת הבמה, או בלקשור את השרוכים בנעליים. אך כשזה קרה, זה קרה. וכשגרינווד ניגן ליינים 'רדיוהדים' או איזה ריף גיטרה שמצלצל מוכר, ההתרגשות בקהל הייתה בשיאה.
 

השילוב בין גרינווד, בן צור וחברי התזמורת הרג'סטאנית, נעשה בצורה הרמונית וכל העולמות התחברו יחד בצורה מופלאה. הקהל שהגיע למופע קיבל מארג נדיר של הברות בעברית, בסגנון שירה רג'סטאנית מסורתית, על ביטים אירופאים אלקטרוניים. והוא הרוויח, כי אין לדעת מי תהיה הלהקה הבריטית המצליחה הבאה, והאם גם הגיטריסט שלה יתחבר גם הוא למוזיקה ההודית, או לפחות האם יהיה לו איזה שי בן צור שייקח אותו לשם ביחד איתו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...