עמיר בניון: "התורה מצווה עליך לא להיות טיפש"
ריבלין, אובאמה, האמנים מהשמאל - עם מי עמיר בניון לא הסתכסך השנה. האשימו אותו בגזענות קשה, הפסיקו להשמיע אותו, הנשיא ביטל הופעה שלו - אבל הוא לא מתחרט על שום דבר, להפך: "אם האמנים יתחילו להתנהג כמו רוב העם יהיה לנו טוב"
השנה החולפת היתה כנראה הסוערת והאמוציונלית ביותר בקריירה של עמיר בניון, מהמוסיקאים המוערכים בישראל. בזמן שרוב האמנים בארץ בררו את מילותיהם בפינצטה על רקע הקיטוב בעם והקדמת הבחירות, בניון גייס את כישרונו הבלתי מעורער כדי להביע דעות נחרצות בענייני פוליטיקה, דת ויחסי יהודים־ערבים, והפך בבת אחת מיוצר מוערך ואהוב לקול הכי שנוי במחלוקת. כל תובנה שעלתה בראשו על המצב הנפיץ במזרח התיכון הועלתה לעמוד הפייסבוק שלו, שם יכלו 125 אלף העוקבים שלו לקבל את מנת הבניוּניות שלהם ישר לווריד, ללא תיווך של אמצעי התקשורת. מתינות לא תמצאו שם, גם לא הרבה פוליטיקלי קורקט, אבל מבחינת בניון זו היתה שליחות, לא פחות.
עוד כותרות ב-nrg:
• פורטיס משתיק את כל המלעיזים
• האזינו: גרסת הרגאיי ללהיט של שרית חדד
• תיאטרון אלמידאן: נתבע את משרד התרבות
• לא אמיתי: "אקס פקטור" עובדת עלינו בעיניים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הרגשתי שזה זמן של פיקוח נפש. יצאתי, יחד עם רוב העם, לכיוון מסוים, והשקעתי בו את כל מה שיכולתי - מתוך אהבת הארץ והיהודים ומתוך רצון שיהיה פה שלום ושקט. החלטתי שאני הולך עם האמת שלי ולוקח את זה עלי כשליחות. ואני לא מתחרט, כי עשיתי את מה שאני מאמין בו".
"כן, אני משלם את המחיר כל הזמן. אין דבר כזה 'בחינם' ואין דבר שלא מקבלים עליו צליפה. הרבה מאוד דברי נאצה, קללות. אבל אלו הצלפות כיפיות, כי אתה מסתכל ואומר, 'כשאחרים לא דיברו אני דיברתי, וכשלא היה מי שיאמר את הדברים, אני לא פחדתי ואמרתי'. אני אזרח לא פחות משאני אמן, ואני לא רוצה ולא יכול להתנתק ממה שקורה".
שילמת מחיר גם בפרנסה?
"בטח. היתה ירידה בהשמעות של השירים שלי ברדיו. העוינות קיימת כל הזמן, אבל עם הזמן תפסה כיוון מצומצם ודק. היא באה תמיד ממקום מאוד מסוים ומאותה קבוצת אנשים, כך שאני יודע לזהות אותה, ומבחינתי היא כבר לא רלוונטית. גם אם אשיר היום את 'שיר לשלום', יגידו שיש לי כוונה סמויה".
אתה עושה בימים האלה חשבון נפש?
"אלול הוא זמן לחשבון נפש, אני גם נולדתי בחודש הזה. עד יום כיפור אני כנראה אלמד את מה שאני צריך ללמוד בעניין הזה. אני רוצה שלא יהיו בארץ מחנות וגטאות, וכמו שצד מסוים מבקש מצד שני להיפתח, אז גם הצד המבקש צריך להיות פתוח. שתהיה הקשבה ולא ציניות. שנתחיל להבין אחד את השני ולא נהיה קטנוניים.
"אם נפתח את עצמנו ונבין שיש לנו את אותה מטרה, יהיה פה טוב יותר. אנחנו חייבים לשמור על המדינה, לדאוג לחינוך ולמוסר של הילדים שלנו. ההיסטוריה מלאה באנשים צודקים, אבל אם נילחם על צדק, נהרוג אחד את השני".
מאיפה הסלחנות והקבלה האלה פתאום?
"דוד המלך נקרא 'עדינו העצני', כי ידע להיות עדין מצד אחד וחזק כמו עץ מצד שני. אני לא מתקרב לציפורן שלו, אבל אני אוהב ללמוד מאנשים שהלכו עם האמונה עד יומם האחרון".
ממי היית מבקש סליחה?
"מהרבה אנשים, אבל זה משהו שלא צריך לענות עליו בשלוף. ברמה הפרטית אני מאמין שצריך לבקש סליחה קודם כל מאנשים שאתה נפגש איתם ביומיום. הדברים האלה עדיין בהתהוות אצלי, אני עדיין חושב עליהם".
מה היית מאחל לעם ישראל לשנה החדשה?
"בלי ציניות, בואו נעשה שיהיה אכפת לנו מעצמנו. דרכיה של התורה דרכי נועם, והיא מצווה עליך לא להיות טיפש. אני מאחל לעצמי ולכל העם ולנשיא שנה טובה, ושנצליח להתקרב אחד לשני".
• דעה: בניון לא הסית לרצח, הוא רצח את המוזיקה
לא סתם מזכיר בניון את הנשיא, ראובן ריבלין. הסערה הראשונה סביב הזמר פרצה בנובמבר אשתקד, לאחר שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו את השיר "אחמד אוהב ישראל". השיר מספר את סיפורו של ערבי ישראלי, שברגע אחד יכול להחליט שהוא הופך למחבל: "היום אני מתון וחייכן, מחר ההוא לשמיים, אשלח לגיהינום איזה יהודי או שניים".
"השיר נכתב בעקבות שורה של פיגועים", אומר בניון. "אחרי שעוברים עליך ימים כאלה, זה אומר שאתה צריך לבחור באיזה צד אתה. אני יודע באיזה צד אני, ואני שואל את האחרים, מי הם רוצים להיות, ואותנו אני שואל - עד מתי?"
רבים חשבו שזה סתם שיר גזעני.
"אני לא הכללתי. אם תשים לב לטקסט תראה ששמתי אדם, ערבי ישראלי, במצב שמתאר שיש לו בחירה. והמציאות הוכיחה שיש כאלה שהחליטו בוקר אחד להיות אחמד, ויש כאלה שלא. אם אדם שמשתכר יפה וגר בירושלים מחליט לדרוס מישהו ולהיות אחמד, מבחינתי זה כמו להיות שאהיד".
למה "אחמד" נתפס אצלך כמחבל? למה לא כתבת, למשל, "שאהיד"?
"אם הייתי כותב שאהיד, היתה יכולה להיות אי הבנה, כי זו מילה נרדפת לרוצח. החלטתי לתת שם סטנדרטי, כדי שהמסר יועבר. הראיתי שלכל אחד יש זכות בחירה, ויש כאלה שבאמת בוחרים".
כשכתבת את השיר, חשבת שהוא יעשה כל כך הרבה רעש?
"כשאני מחליט להעלות לרשת את מה שאני רוצה להעלות, אני לוחץ על הכפתור ולא אכפת לי למה זה יגרום. אני לוקח שנורקל וצולל ליומיים־שלושה".
באותו יום הנשיא ביטל את ההופעה שלך בבית הנשיא. נעלבת?
"לא. זכותו. ככה הוא הרגיש באותו הרגע. קל מאוד להצטרף לעליהום על הנשיא, אבל זה הזמן להגיד די. הוא יעשה את מה שהוא חושב ואת מה שהוא יודע לעשות. לפני כמה ימים פתחתי את הפייסבוק שלו, וראיתי שם דיבורים וטקסטים מחרידים של גולשים. אני מקווה שלקראת החגים זה יירגע קצת. גם אם אנחנו חושבים שהוא עושה דברים שאינם לרוחנו, יש דרך למחות ולא צריך להגיע לשנאה שתגרום לפילוג".
אם הוא יקרא לך עכשיו להופיע, תלך?
"תלוי מה המטרה. אם המטרה היא להרים את קרנה של המדינה, או למען צה"ל או רווחה - בכיף. אבל אם זה לשם סולחה, אז בוא נגיד שקטונתי, כי בין אדם קטן כמוני לבין הנשיא לא צריכה להיות סולחה. שוב, בכל מה שלטובת המדינה וקירוב לבבות - אני שם".
רגע אחרי שהסערה הזאת חלפה, באה אחרת. את מקומו של אחמד תפס אובאמה. בשיר הבא, שהעלה בניון לרשת בעקבות מגעי הגרעין עם איראן, הוא כינה את הנשיא האמריקני "מכוער" ו"זבל אכזרי": "בגלל חיבתי לאובאמה רק אומר / שקראתי לעורב על שמו של הנשיא המכוער... הכי היה קשה לי לבחור לו שם מקורי / שימחיש עד כמה הוא זבל אכזרי".
גם כאן, בניון לא ממש מצטער. "השיר על אובאמה היה מאוד עדין ביחס למעשה שלו. הוא החליט לתת למדינת הטרור הכי מסוכנת בעולם אפשרות לפתח נשק שמיועד אלינו, חד וחלק. אז מה אם כתבתי שהוא שונא אדם, ובעיקר שונא יהודים? אני חושב שבתור מוסלמי אדוק הוא ישמח לראות בעם ישראל את כל מה שמוסלמי אדוק היה רוצה לראות".
אז מיותר לשאול אם אתה מתחרט על השיר.
"מתחרט? חס ושלום".
היו דיווחים שבשלב מסוים הורדת אותו מהפייסבוק. למה?
"לא הורדתי אותו, הוא רק התחלף בדברים אחרים. בכל מקרה, כל השירים הפוליטיים יוצאים בשלב מסוים, כי הם רלוונטיים לזמן מסוים".
היתה לך כוונה שישמיעו את השיר ברדיו?
"ממש לא. מבחינתי זה כמו סטטוס מולחן".
כששירים שלך מעוררים סערה, איך אתה מתמודד איתה?
"זה עובר לידי. אני מצטער שהקב"ה לא חנן הרבה מבני עמנו בשכל פשוט, אלא בשכל מורכב מדי. כל אלה שהתאכזבו ממני הם מורמים מעם. לא מבין איך אני, אדם בינוני ומטה, הצלחתי לראות את הנולד, ואנשים מאוד גדולים לא מצליחים.
"אם פירוש המילה 'הצלחה' הוא לוותר על האמת, אז אני מוותר על ההצלחה וגם על החיים. אם הצלחה פירושה 'אני אוהב אותךָ, אבל תשב בשבילי בְכלא ואל תביע את דעתך אלא תתחבר לזרם' - אז גם על זה אני מוותר. מצטער, אני לא יכול להיות כזה.
"שמעתי כאלה שבאו ואמרו: 'הוא כזה מוכשר, איך אהבתי אותו, אבל עכשיו הוא מדבר ככה על בן אדם שרצח בגרזן מישהו באמצע תפילה, או על נשיא שמאשר נשק אטומי'. אתה מבין איזה חוסר פרופורציה? אם לא אגיד את מה שיושב על ליבי בגלל הפחד שמישהו לא יאהב אותי, אמכור את נשמתי".
מצד שני, אתה יכול להעריך אמנים שדעתם שונה משלך?
"רק אם אני מאמין להם. לרובם אני לא מאמין. יש כאלה שזו דרכם והם יודעים שאני מעריך אותם מאוד, ואני לא חושב שדרכי טובה משלהם. אבל יש אנשים שמשחררים אמירות רק בשביל למצוא חן".
אורנה בנאי צוטטה בזמן צוק איתן כמי שאמרה ש"במהלך מלחמה אתה צריך להפגין סולידריות ולהגיד תנו לצה"ל לנצח, אבל אני לא יכולה להגיד את זה". מה חשבת על זה?
"אני בן אדם מאוד ציוני, ואתה יכול להבין לבד מה אני חושב עליהם. אני בן אדם מאמין, אז אתה יכול להבין לבד גם מה התורה חושבת על זה".
ענת וקסמן אמרה בראיון טלוויזיוני על אנשי הימין: "אני מוכנה להכיל אתכם, בואו נדבר".
"את מי היא מוכנה להכיל? מי ביקש ממנה שתכיל? מצטער, אבל היא לא זאת שאמורה להכיל".
מה אתה חושב על העליהום של טוקבקיסטים על אמנים שמביעים את דעתם?
"אני בעד שהמחאה תהיה סבירה, ושהפייסבוק לא ייראה כמו ערימה של קללות ואיומים. לקלל ולאיים כולם יודעים. אבל אם יש לך אמירה - תגיד אותה".
אתה יכול להבין למה אמנים מפחדים להביע את דעותיהם?
"אני לא מבין את אלה שמנסים לצאת מן הכלל. אני מרגיש שאם הם יתנהגו כמו רוב היהודים, יהיה לנו טוב".
מה לעשות שהם חושבים אחרת.
"זה בסדר לחשוב אחרת, אבל אתה צריך להבין שיש השלכות למחשבה שלך. אני לא שונא סודאנים, למשל, אבל אני רוצה רחוב בטוח".
יש אנשים שחושבים שאתה מנהל קמפיין נגד השמאלנים.
"אני לא מנהל כלום נגד שמאלנים, אבל יש לי בעיה עם מי שרוצה להוציא את עצמו מן הכלל ורוצה להיות מיוחד. כשרוב העם אומר לך שהוא מאמין בדרך מסוימת, תפסיק להציק לו. תכבד את הדמוקרטיה".
חשבת לרוץ לפוליטיקה?
"לא היום. הפוליטיקה נמצאת בכל מקום, ואין צורך לרוץ אליה. אתה לא צריך לנסוע לכנסת בשביל להשפיע".
הציעו לך?
"כן, אבל זה לא בשבילי. אני לא מבין בזה. יש לי שכל פשוט מדי".
• למי עמיר בניון הצביע בבחירות?
עוד אירוע שהוציא את בניון משלוותו היה הרצח של הנערה שירה בנקי במהלך מצעד הגאווה בירושלים. הזמר, שלא נחשב לאחד מאוהדי הקהילה הגאה, יצא מאזור הנוחות שלו כשכתב פיוט לזכרה ויצא נגד הרוצח החרדי.
"מה עוד יש לי להגיד על היצור הזה? מה יש לאדם נורמלי, יהודי חובש כיפה, להגיד על רצח? אותו אידיוט שרצח אין לו שום מושג בתורה ואין לו מושג בכלום. אני לא יודע איפה הוא למד תורה, אולי בהונג קונג. הוא לא חרדי. מבחינתי, זה סתם בחור שהתלבש מוזר".
אתה בעד מצעד הגאווה?
"אני לא בעד שום מצעד, אבל אני לא חושב שצריך להתערב בדברים האלה. יש מקומות שחילול הנפש וחילול השם כל כך גדולים שצריך לטפל בהם, ואצל בעל בחירה לא צריך לטפל בכלום, כי הוא בחר בזה.
"אם בחרת להיות הומו, זה לא אומר שאני שונא אותך. גם לא אזרוק עליך אבנים ולא אפגע לך בפרטיות. ואם מחר בבוקר תבחר שלא להיות הומו, אז תהיה פתאום יותר טוב וחמוד בעיניי? תעשה את העניינים שלך לעצמך.
"הקב"ה נתן לאדם חיים, והאדם יוצר בחיים שלו יצירה. שכל אחד יעשה את החישובים שלו. הרי האמונה לא שווה אצל כל אחד, הקנאות לא שווה אצל כל אחד, החוכמה לא שווה אצל כל אחד".
אז אתה גם בעד שאנשים שזו דרכם יתחתנו?
"לא, ברור שלא, זה לא דבר שראוי לעשות. אחר כך לא יהיה גבול לדברים, ולא יישאר שום דבר שעובר מדור לדור ויכול לשמר אותנו. נישואים חד־מיניים זה משהו שלאט לאט יקרע לנו את המסורת".
למה הומואים ולסביות שרוצים לממש את אהבתם לא יכולים לעשות את זה?
"אין להם את הזכות התורנית הזאת".
אני לא מתכוון לנישואים כדת וכדין, אלא שמדינת ישראל תכיר בהם כזוג נשוי.
"למה שהמדינה תכיר בהם? ברגע שבני מין אחד יתחתנו, אז בני שני מינים לא יתחתנו".
אתה חושב?
"בטוח. זה אחד לאחד. הם רק יחיו ביחד".
זה כבר קורה.
"זה לא משנה, הם ייקחו את זה כדרך חיים. ואף אחד לא יעלה על דעתו להתחתן, במובן ההמשכי והתורני".
אז כדי לא לפגוע בזוגות הסטרייטים, צריך לא לאפשר לאחרים?
"בוא נאמר ככה: האם בשם הדמוקרטיה מותר הכל?"
כל עוד אתה לא פוגע בבן אדם או בקבוצה אחרת, אז כן.
"תעשה את כל הבדיקות של נישואים מהסוג הזה - אם הם לא מזיקים לסביבה או למישהו שירצו לאמץ. ואחרי שתבדוק אם הנזק לא עולה על התועלת, או על הרצון האישי של כל אחד ואחד, תוכל לענות על השאלה הזאת. לדעתי, תראה שהנזק גדול מהתועלת".
שני גברים לא יכולים לגדל יחד ילד?
"מה זה יכולים? השאלה אם זה רצוי. יכולת יש, יש גם אלמנים שמגדלים ילד לבד".
אז למה אתה חושב שאין להם כלים מתאימים?
"שמע, אני לא יודע מה זה להיות הומו ומה זה להיות לסבית, אבל אני יודע רק דבר אחד: כדי שיהיו לאישה כלים להיות אמא היא צריכה ללדת, ואם אישה לא עוברת את התהליך הטבעי הזה, קשה לה להיות באמת אמא".
ואם הבן שלך יגיד לך שהוא הומו?
"על שאלות עתידיות אני לא נוהג לענות. אני מאוד מקווה שדבר כזה לא יקרה, חלילה וחס, חס ושלום. אני מאוד מקווה שהוא ימצא את הדרך שלו למיניות כמו שהתורה והמסורת שלנו מדריכות אותנו. הוא ילד, הוא נשמה, יש לו הורמונים, יהיו לו התמודדויות, וניתן לו לגדול בעזרת השם. אני מקווה לטוב".
בניון מדבר בטון חלש. גם הדברים הנוקבים ביותר נאמרים בשקט ובעדינות. גופו הכפוף צנום מבעבר.
רזית?
"כולם שואלים אותי את זה. בדרך כלל המבנה שלי יותר רחב, אבל עכשיו אני טיפה יותר רזה. כל היום אני עובד וכמעט לא אוכל, רק שותה מים ואספרסו. מגיע הביתה, מתחיל לאכול. ואין כל כך הרבה מקום לאוכל בגוף, אז נוצר מצב שרזיתי. אני שוקל חמישים וקצת. תוך שבועיים אחזור למצב נורמטיבי".
אתה אוכל בשר?
"לא התכוונתי להגיד את זה, אבל הפסקתי לאכול בשר. אני מעדיף לא להרחיב בנושא. אתה יכול לכתוב שכל הזמן אמרתי שבגיל 40 אני מתכוון להפסיק לאכול בשר, והחלטתי להקדים בקצת".
הוא נולד בבאר שבע לפני 40 שנים למשפחה חילונית. מגיל צעיר נמשך לצלילים. גויס לצה"ל, אך שוחרר כעבור זמן קצר. "לא זכיתי לעשות צבא כמו שצריך בגלל כל מיני דברים אישיים שעברתי", הוא אומר.
אחרי השחרור התפרנס מעבודות שיפוצים וחלם על קריירה מוסיקלית. את כרטיס הכניסה שלו לתעשייה קיבל ממיכה שטרית, שהפיק לו בתחילת 1999 את אלבומו הראשון, "רק את", ובסוף אותה שנה את האלבום השני, "אותו מקום אותה הרוח". האלבום השלישי, "שלכת", שהוציא ב־2002, כבש את תחנות הרדיו.
בגיל 28 התחיל את הליך החזרה בתשובה. שנים ספורות אחר כך הכיר את מרים, רעייתו והמנהלת האישית שלו, שלאחרונה גם שותפה ליצירה שלו.
הם מתגוררים במודיעין, הורים לישראל (9) ונעמי (5 וחצי). "הילדים שלי הם גאוני מחשב", אומר האב הגאה. "ישראל לומד בבית ספר מעורב, חילוני־דתי. הוא הולך עם כיפה וציצית, וחבר שלו בלי. וזה מעולה, כי כל אחד מביע אחרת את הזיקה ליהדות".
אתה לא מפחד שהילד יושפע מהחילונים?
"העולם מלא בהפתעות והשפעות. גם אם כן, כרגע יותר חשוב לי שהוא לא יבחין בין אדם לאדם, רוצה שיגדל תמים. חילוני, דתי, זה לא מעניין אותי. הוא מבין שהכל בחירה".
עד היום הוציא בניון "12 או 13 אלבומים", הוא לא זוכר במדויק. "מבחינתי, זו מתנה מהקב"ה שמעניקה לי כל כך הרבה. זה לא ללכת לעבודה ולחזור, אלא לפגוש לבבות של אנשים".
בימים אלה הוא עמל על מופע חדש בשם "שיר לכת", עם העיתונאי אראל סג"ל והמוסיקאים ליאור שושן ואודי תורג'מן. המופע יושק רשמית בפסטיבל הפסנתר. "זה אחד הדברים היותר יפים שרציתי תמיד לעשות", הוא אומר. "במופע הזה הכל יכול לקרות. מישהו מהקהל יכול לזרוק משפט ונלחין אותו במקום. וכמובן שנשיר את השירים מכל התקופות". במקביל הוא עובד על אלבום חדש שייצא בקרוב, ולראשונה - גם על תוכנית אירוח שבועית שתעלה בקרוב בערוץ 20.
בשנים האחרונות יש פריחה של המוסיקה המזרחית. מה דעתך על זה?
"אני לא חושב שזה רק בשנים האחרונות, זה היה ככה תמיד. המוסיקה המזרחית היא חלק מהפופ. כולם חולשים על אותו פלח קהל, וזה עולם קצת תחרותי ובוער, תמיד נראה שיש שם אש. פתאום ההוא עולה וזה יורד, וזה בסדר גמור. ככה זה בעולמות האלה".
ואתה לא חלק מזה?
"אף פעם לא הייתי חלק מזה".
יש המון תחרותיות, מי יופיע איפה וכמה פעמים ובאיזה סוג מופע. מה אתה חושב על זה?
"מבחינתי זו עבודה לאבן ולעצים. לחשבן כמה באו וכמה קיסריה עשית - מה, אתם משוגעים? גם ככה אלוהים יש רק אחד, אז מה זה המלחמות האלה? אז היום באו לזה, ואתמול ההוא ניצח, ומה תעשה מחר?"
גם אתה הופעת בקיסריה.
"לא אהבתי להופיע שם. מה שכן אהבתי זה שתקעתי שם מזוזות בכמה מקומות שלא היו בהם".
היית רוצה לחזור לשם, חוויה מתקנת?
"לא, לא כיף לי שם. אם היתה לך עכשיו מרצדס חדשה לא הייתי עולה עליה איתך, כי אני לא אוהב רכבים מהסוג הזה. מכוניות פאר לא מגרות אותי. גם לא תמונות בעיתון. מרגש אותי רכב חמוד, שייקח ויחזיר אותי הביתה".
ומה עם שיתוף פעולה מוסיקלי חדש? היום כולם מארחים או מתארחים.
"כשמתארחים בצורה מאולצת זה נראה פתטי, ואני לא אוהב גימיקים. כשעושים גימיקים זה אומר לשקר. אני לא יכול לשיר עם זמר שאני אשכרה חושב שלא הייתי רוצה להישמע איתו, או להצטלם עם מישהו שלא בא לי שתהיה לי תמונה איתו כשאנחנו מחובקים. כשזה קורה אז מכרתי משהו ממני, וזה קשה".
אתה מתפרנס בכבוד?
"תמיד התפרנסתי בכבוד, אבל תמיד בעבודה קשה. ידעתי גם ימים קשים, אבל לילדים שלי לא היה חסר כלום. אשתי היתה מאושרת, ואנחנו ממשיכים להיות כאלה, ואנחנו אופטימיים כי הולך לא רע".
בתחילת הדרך מאוד פירגנו לך בגלגלצ, ובשנים האחרונות פחות. זה מפריע לך?
"למדתי מהרבי מלובביץ' שלא כל דבר ראוי לתגובה. אני לא רוצה להחמיא להם, לא אשא את השם שלהם על השפתיים שלי".
זו תחנה מאוד פופולרית.
"אני בכלל לא רוצה להתייחס לבדיחה הזאת".
לשירת נשים אתה מקשיב?
"כמעט שלא, כי עוד לא שמעתי זמרת שמרגשת אותי. לא בארץ ולא בעולם".
אף לא אחת?
"עד היום לא קרה לי שהתרגשתי מזמרת. האמת שאני גם לא שומע רדיו".
אז איך אתה מתעדכן במה שקורה במוסיקה?
"יש אינטרנט, יש לי אישה שיודעת במה לעדכן אותי, ויש לי חברים שיודעים מה טוב לי".
הקהל החילוני חשוב לך?
"אין חילוני בעיניי. כולם חשובים לי".
לאורך השנים ניהל בניון מערכת יחסים מורכבת עם הברנז'ה האמנותית בכלל, ועם ארגון האמנים אקו"ם בפרט. אקו"ם הכיר בכישרונו כבר בראשית הדרך והעניק לו את פרס תגלית השנה במוסיקה ב־2001. בניון טען כי תמלוגים שהגיעו לו בגין השמעת שיריו לא שולמו לו כדין, וכששירו "ניצחת איתי הכל" נבחר ב־2005 לשיר השנה, סירב לקבל את כספי הפרס. בהמשך אף תבע את אקו"ם ואת חברות התקליטים על רקע דומה.
כיום, לאחר שהושגה פשרה בין הצדדים, הוא ממשיך להיות חבר בארגון, אבל עדיין יש לו בטן מלאה. "אני חושב שאם תפתחו טוב טוב את אקו"ם, תגלו שזו מאורת נחשים, שרצים ושקצים".
מה חשבת על פרשת אריאל זילבר, שלא קיבל בסוף פרס מפעל חיים אלא פרס מיוחד על התרומה למוסיקה - בגלל ההתבטאויות שלו?
"אני חושב שעשו לו עוול. אקו"ם זו דיקטטורה, הם משחקים בנו. אם אתה מצליח לארגן בזמן קצר ישיבה ולהחליף לו את השם של הפרס, אתה דיקטטור".
ובכל זאת אתה רשום שם ומקבל מהם תמלוגים.
"אני רשום שם כי אין ברירה, זה מונופול".
ואם המקרה היה הפוך והיו מבטלים פרס לאחינועם ניני, למשל, היית יותר סלחן?
"כשאריאל דיבר נגד חיילי צה"ל, גם אני נכנסתי בו. כשהוא אמר דברים שהסכמתי איתם, הגנתי עליו.
"אתה בעצם שואל אותי על מה שקורה היום בתרבות - האם אדם שהולך לעשות הצגה על רגשות השאהיד צריך לקבל מימון. התשובה היא חד־משמעית לא. אנשים שעושים הצגות על הטלת רפש בצה"ל לא צריכים לקבל כסף מהמדינה. אני מעולם לא קיבלתי ולא ביקשתי שקל תמיכה לאמנות שלי".
בקרוב תתחיל להגיש תוכנית טלוויזיה. אתה בכלל צופה בטלוויזיה?
"לא, וגם אין לי טלוויזיה בבית".
היית הולך לשפוט בתוכנית ריאליטי?
"אני לא שופט, נשמה".
גם הגדולים ביותר עושים את זה, ועל הדרך מקבלים פרסום ומקדמים את המוסיקה שלהם.
"שיהיה להם לבריאות. מבחינתי, המוסיקה מתקדמת בעצמה ולבדה. הלבבות מקדמים אותה, הרגשות של אנשים מקדמים אותה.
"אני פוחד גם שתיתפס בי השיפוטיות. אני אלך הביתה ואכין חביתה ואגיד לה 'יכולת להיות טיפה יותר מרגשת'. אתה מבין שהשופטים מאבדים מודעוּת? זו צרה צרורה. לא הייתי רוצה לקחת על עצמי אחריות כזאת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם