"אינדירגב": תשובת האמנים לתנאי השרה
מספר ימים לאחר פרסום הקריטריונים לתמיכה, מגיבים האמנים במופעים פוליטיים נגד מדיניות השרה. עמית אדן, ממארגני פסטיבל 'אינדירגב': "באנו לעצבן את המעצבנים". נאוה צוקרמן, המנהלת האמנותית של תמונע: "אמן לא יכול ליצור תחת תכתיבים"
ריאקציה לקריטריונים החדשים לתמיכת משרד התרבות: מספר ימים לאחר פרסום מסמך הנהלים המשפטי של משרד התרבות והספורט ושל השרה מירי רגב למוסדות התרבות, לפסטיבלים ולאמנים הנתמכים, תיאטרון תמונע מודיע על פסטיבל תמונע הבינ"ל לתיאטרון, פרפורמנס ומחול, שיערך באוקטובר בפעם הרביעית. בינלאומי יותר מאי פעם אבל גם - פוליטי במיוחד.עוד כותרות ב-nrg:
• דרמה משתוללת בבית הכנסת
• חגיגות קדם החתונה של בר רפאלי
• עמיר בניון לא מתחרט על שום דבר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"מטרת הפסטיבל היא לא לתת לשטח לשקוט" מצהירים המנהלים האמנותיים נאוה צוקרמן ויאיר ורדי, ובתכנית: הצגה חדשה של עינת ויצמן ומורד חסן, שחקן תיאטרון אלמידאן, בתגובה למדיניות משרד התרבות שמובילה השרה רגב, יצירה חדשה של סמדר יערון עם ילדיה הערביים של עכו העתיקה, בכורה ישראלית לאירוע תיאטרון מיוחד מקרואטיה העוסק בחייהם של סוכני שב"כ בשיתוף סוכנים אמיתיים, מחזה איראני, פרפורמנס של שתי משפחות מזרחית ואשכנזית נלחמות על הזיכרון התרבותי כמו ילדים בארגז חול, וכמובן - "המלטMachine" הצגה פוליטית במיוחד בפני עצמה.
עמית אדן, הסולן של "הפוסי של לוסי", מספר ל- nrg: "הרעיון של האירוע הוא קודם כל לעשות שמח למאוכזבים ולאחר מכן לעצבן את המעצבנים. אני אישית יוצא נגד תרבות הסופרסטארים ובטח לא תומך בגברת מילטנטית שבאה להתקין מסגרת לתמונה שלא קיימת.
"כבר 10 שנים אני לא חי בארץ אבל השנה הקרקס באמת הוכיח את עצמו. לקחת יוצאת מערכת צבאית שתסמן לה מטרה תרבותית. באמת שזה גדול... איך לא חשבו על זה קודם?".
כמה כוח יש לאמנים מול פוליטיקאים?
"בארץ - שום כלום. אנחנו יוצאים מול המערכת כבר 20 שנה, אבל איפה שאני חי, בצ'כיה, הצלחנו לגרום לשר בטחון פנים להתפטר, בצרפת גרמנו לראש עיר להפסיד בבחירות, הצלחנו גם להילחם בחוקים שניסו להעביר נגד חופש הביטוי ונגד חופש המחייה".
ב"אנחנו" אתה מתכוון לברנז'ת האמנות?
"אנחנו, זה קבוצת אמנים, רשת שמחוברת לאנדרגראונד, שחיים את הרזיסטאנס ביום יום מול המחוקקים ומול אלו שמנסים לאכוף, אנשים חופשיים".
אפשר לפטור את הנושא בטענה שהסצנה מפותחת יותר באירופה, ועל כן משפיעה יותר על הלך הרוח הכללי, אך לדידם, אמני ישראל המתנגדים לדרך השרה לא ירימו ידיים.
"ב'אינדירגב' נבצע את 'אני מסית למרד', 'להרוס את הכנסת', ו-'שלום של עניים'. אלו מקצת מהשירים שנבצע בתכנית, שהם חלק מהאלבום הכפול שהולך לצאת באוקטובר".
"להרוס את הכנסת" נשמע בהחלט מרומם רוח. כמה מהשורות שלו מתאימות לאירוע ואפשר יהיה לפרש אותן כמופנות באופן ישיר לשרה רגב: "תביא מעדר וקלשון הולכים להרוס את הכנסת... תביא תופים ומגבר/ עושים משהו חדש מהכנסת/ ביום ראשון תיאטרון/ בשני נקרין שם סרט/ תביאו קונספט אחר/ וריסטארט למערכת/ שנים האכלנו מפלצת/ עכשיו נגיד לה כוסאמק" (הפוסי של לוסי)
בין להקות האינדי רוק שיופיעו לצד הפוסי של לוסי וינגנו את תשובתם למגבלות על התרבות: CITY RATS, SKARATE KID, OSOG ו-סגול 59.
"אינדירגב" 15-17.10 באוזןבר, תל אביב
השחקנית והאקטיביסטית עינת ויצמן חוזרת במופע מחודש לאחר שהעלתה בפסטיבל א ז'אנר האחרון שהתקיים גם הוא בתמונע את המופע "ראיתי היום בפייסבוק תמונה שלך בגופיה צהובה עם דגל של אש"פ".
"האמת? היא לא מוכרת בכלל... כנראה שמאלנית מיואשת שגרה בדירת חצי חדר כי לא מוצאת את עצמה... יאללה תני גז סעי ללבנון או לסוריה ואולי יתנו לך לשחק באיזה סרט ערבי בתפקיד בוגדת שישחטו אותה והם בטח לא יעשו אפקטים לשחיטה החיות האלה ואז כשתגיעי לגיהינום אחרי שיתעללו בגופה שלך אז מעניין מה תחשבי איכככסס!" - אלו כמובן חלק מהתגובות שספגה בזמן מלחמת "צוק איתן". הפעם, לכבוד הפסטיבל, ויצמן מחברת שני מונולוגים על נתיבי קריירה והחיים בצל התיאטרון שקוראים לו המציאות הישראלית ועוסקת במהפכת התרבות האחרונה ב"בושה! - טוקבקים על תיאטרון", כשהפוליטיקה של התיאטרון יוצאת מהבמה והשחקנים משלמים את המחיר בגלל זהותם הלאומית או דעותיהם.
ענת ארבל מעלה שוב במסגרת הפסטיבל את "דיונות", ומשלימה את התמונה הפוליטית במאבק התרבותי בין מזרח למערב. זהו מופע פרפורמנס בערימה של חול ובו דיאלוג בין שתי נשים המנסות לשחזר זיכרונות וחושף רגעים מתוך חייהן של שתי משפחות, מזרחית ואשכנזית, בזמן מלחמת המפרץ. ככל שהסיפורים נרקמים מתגלה שקשה לשמוע את הסיפור של האחרת ומשחק הזיכרון המשותף הופך למאבק על הזכות להנציח זיכרון וזהות, כשבמקביל מסתדרים אט אט חיילי צעצוע בשני מחנות, מתכוננים לקרב.
"המלטMachine" של אנסמבל תמונע בבימוי נאווה צוקרמן היא הצגה פוליטית מאוד המוצאות קווים מקבילים בין ממלכת דנמרק הקלאסית במחזהו של שייקספיר לגרמניה המזרחית של שנות ה-70 ולישראל 2015 בשלל דימויים.
בנוסף יועלה "איש לא חשוב" של לי לוריאן לפי מחזה איראני של סאיף דיאן על שנות ה-50, בטהרן ועל מקומו של האדם הקטן, ה"לא חשוב", בעיצומם של שינויים פוליטיים ואי-סדר חברתי.
ואם כבר איראן – נמצאה גם הדרך להכניס את המוסד לפסטיבל, עם אירוע הפרפורמנס של האמנית ובמאית התיאטרון הקרואטית תאה טופאיץ', "באין תחבולות יפול עם", במסגרתו הוזמנו חמישה משתתפים שעבדו לשעבר בשירות הביטחון הכללי, במוסד, או ביחידות ביטחוניות סודיות אחרות. הקהל ינדוד מאתר לאתר ובכל מקום ידגים את כישוריו של אחד המשתתפים מול הקהל, כישורים ספציפיים שמפתחים סוכנים אלה ביחידות ביטחוניות סודיות - מניפולציה רגשית, יצירת סיפור כיסוי, תכנון מרחבי, כוריאוגרפיה של הגוף ושל קבוצה וכדומה. בסופו של דבר, מבקשת האמנית לבחון את הקרבה וההקבלה שישנם בין תפקידים אלה לתפקידו של האמן, או לאופן שבו הוא נתפס. שם העבודה לקוח מהסלוגן של המוסד ומדובר בקו-פרודוקציה עם מוסדות ופסטיבלים רבים באירופה. לאמנית היה חשוב לקיים את מופע הבכורה בישראל ובהמשך, ינדוד הפרפורמנס לחללי תצוגה שונים ברחבי העולם.
נאוה צוקרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון תמונע ושל הפסטיבל הקרוב, מנסה לתת את הכבוד הראוי לקולות האמנים העצמאיים בשטח מבלי להתייחס לקולות הרקע ול"מתווה התרבות" של השרה הרגב.
"רק כך אפשר ליצור" היא מסבירה, "כל המטרה של הפסטיבל היא התבוננות על הדרך והעשייה שלנו, על הקול העצמאי שלנו, מעין חשבון נפש של היוצרים. אנחנו לא עסוקים בפוליטיקה, אמן יוצר מנפשו ומהסביבה שבה הוא חי, לאמן אין תכתיבים, ולכן גם קיים תיאטרון תמונע, ככור היתוך ליצירה העצמאית, לאפשר ביטוי ללא כניעה לתכתיבים כלשהם או לדרישות קהל או למגבלות רפרטואר, רק איכות אמנותית. אני לא מאמינה בתיאטרון פוליטי".
אם מציגים את עבודתה של עינת ויצמן בנוגע למהלכי השרה, או העבודה של סמדר יערון עם ילדי עכו העתיקה או אפילו המיצג הקרואטי שעוסק באופי המיוחד של אנשי הכוחות החשאיים - זה בהכרח פוליטי.
"ויצמן היא אמן עצמאי, וזה מה שמטלטל אותה וכך גם יערון ואחרים, כל אחד בסגנונו. יוצר עובד מתוך מה שמטלטל אותו, זה לא רק פוליטי זה גם חברתי, פסיכולוגי, המון דברים".
"לא".
אבל זה בטח מחלחל לצנזורה העצמית של האמנים.
"בוודאי, אתה חי פה. אני כבמאית ויוצרת בעצמי, כבר 40 שנה עובדת בדרך הזו, אני לא יכולה פתאום להפסיק לעבוד כך, ואף אמן לא יהיה מסוגל לכך. אני לא אדם שעולה על בריקדות עם דגלים, אבל אני באמת מבינה מאיין נובעת היצירה וחייבת להיות לה שפה אמנותית כדי שלא תהיה התלהמות לשמה. אני מאז ומעולם אותגרתי על ידי הממסד ואתגרתי אותו כי אף פעם לא הלכתי עם הזרם. כשמשהו מטריד את האמן, זו הזעקה שלו, אם זה אבא שהכה אותו, או משפחה שבורה או התבגרות או חנק חברתי, משם הוא עובד, מהכאב, לא מהתלהמות. יוצר לא יכול לעבוד עם תכתיבים, ואם כן, הוא מתקבע ביצירה שלו".
דווקא קורה לפעמים שכשהמשטר מתערב בתכני האמנות - זה מאתגר את האמנות.
"היא פורחת, אני הרגשתי את זה בשנות השמונים בפולין, הייתי התיאטרון הראשון שהוזמן לשם מישראל. זה היה מרתק, שפת היצירה שלהם בעצם עקפה את הקומוניזם, וברגע שהקומוניזם נפל, ספרו לי אמנים חברים שלי עד היום, היצירה בפולין נתקעה ל-20 שנה".
נתקלת כבר בקריירה שלך בהתערבות ממשלתית בתכני היצירה?
"אני חוויתי את זה על בשרי ב- 86' כשביימתי את 'חמש צעקות' בעקבות מילן קונדרה עבור פסטיבל ישראל בניהולו של עודד קוטלר. נציגי קרן תרבות אמריקה ישראל שתמכו בי הגיעו לראות חזרה, ושמעו את המשפט - 'הגוף משתין ומפליץ, יש בזה משהו רע?'. איך שהשחקנית אמרה את המשפט הזה, הוועדה קמה והודיעה לי שאם לא אוריד את המשפט לא תהיה תמיכה, אז אמרתי - שלא תהיה תמיכה. לימים ההפקה הזו פרצה לנו את הדרך לפסטיבלים ברחבי העולם ואז קרן תרבות אמריקה ישראל חזרה ובקשה לחזור ולתמוך בהפקה כמו שהיא. אמנם זו דוגמא לא פוליטית, אבל הסיפור מדגים את חוסר המגבלות של הכוח".
פסטיבל תמונע הבינ"ל לתיאטרון, מחול ופרפורמנס - 8-19.10 תיאטרון תמונע
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם