"משפחה עליזה": ב'הבימה' נזכרו לצאת מהארון
הצידוק הקלוש להעלות את "משפחה עליזה" היום ב'הבימה' מסתכם בתוצאה מאולצת, וגם העובדה שהמחזה מצליח לשעשע בימינו מהולה באכזבה עצובה. אילולא נורמן עיסא, שמצליח ליצוק אין סוף חן גם בדמות חד ממדית והומופובית, היה מדובר בקטסטרופה מוחלטת
''משפחה עליזה'', הבימה

עוד כותרות ב-nrg:
• נורית גלרון: אסור להגביל את האומנים
• הדוכסית ממאלפי: סקס, שקרים וחוויה מאלפת
• מה לבשה בר למסיבת הסיום של אקס פקטור?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במקביל הוא מפתח יחסי חתול ועכבר עם חברו של הבן, וכל זאת על רקע התפוררות נישואיו, כעס על אחיו ואשתו, ודאגה עמוקה לשלום... מכוניתו, שבה ברחו הרעיה (רובי פורת שובל) והאח. בין התמונות-מערכות משובצים קטעי ריקוד טנגו מסוגנן של זוג רקדנים-גברים (ויטל גיזלגיל, נדב שחם\אורון דהן).

''משפחה עליזה''
צילום: ג'ראר אלון, באדיבות הבימה
עיסא הוא אוסקר צ'יימברס בסגנון פקעת עצבים על סף התפוצצות מתמדת. הרבה איפוק אין פה, מה שגורם לדמותו להיות חד ממדית במידה רבה, אבל עיסא יוצק כה הרבה חינניות והומור בתפקיד, עד שניתן לומר שהוא כמעט לבדו עושה את ההצגה. הוא שחקן המצליח להכניס המון אנושיות לדמות, וליצור לאורך כל ההצגה קשר כה נפלא ובלתי אמצעי עם הקהל, עד שזה כמעט מופע יחיד.

מצליח להכניס המון חן גם בדמות חד ממדית. נורמן עיסא
צילום: ג'ראר אלון, באדיבות הבימה
על פי המחזה, לשרלוט נמאס מחוסר תשומת הלב של בעלה האנוכי – הדבר הכי נחמד שהיא זוכרת שהוא עשה למענה היה להביא לה ארוחת בוקר למיטה פעם. כשהוא מנסה להיזכר באיזו הזדמנות זה היה, היא נזכרת "היו לי אז 40 מעלות חום!"... זה הדבר הכי לא מתקבל על הדעת לחשוב שהאשה הזו, שנכנסת לדירה של הבן שלה בכובע לבן, משקפי שמש ולוק כללי זוהר בסגנון סן טרופה, הייתה מבלה 30 יום ליד הקופה ושלוש שנים עם אוסקר, שלא לדבר על 30 שנה. כאן חוברות להן יחדיו בחירה לא מתאימה של התלבושות (עיצוב תלבושות: סבטלנה ברגר), ליהוק תמוה וגילום לא אמין ולא הגיוני של הדמות.

האם היצאנית תצליח לתקן את ההומוסקסואל? השארו עמנו
צילום: ג'ראר אלון, באדיבות הבימה

ליהוק תמוה. רובי פורת שובל ב''משפחה עליזה''
צילום: ג'ראר אלון, באדיבות הבימה
למעשה, מדובר בהצגה משנות ה-70 – איזה שנות ה-70, היא עלתה לראשונה בפברואר 1970, כלומר ניתן לומר שהיא נכתבה למעשה בסוף שנות ה-60. מכיוון שלא מדובר בקלאסיקה דגולה אלא בקומדיה קלילה, עצם הבחירה להעלותה (בתיאטרון הלאומי "הבימה"!) מרמז על ציפייה שעלילתה תהיה רלוונטית למה שקורה כאן עכשיו, וזה קצת עצוב שהיא עדיין די מצחיקה, ושהדמות ההומופובית של אוסקר אינה מופרכת לחלוטין במקומותינו. מעין ארצ'י באנקר שמאפשר, מצד אחד, לתת ביטוי לדעות חשוכות ומצד שני לצחוק עליהן, לתפארת הפתיחות והקדמה החברתית והתרבותית.

קומדיה במשקל נוצה. ''משפחה עליזה''
צילום: ג'ראר אלון, באדיבות הבימה
"משפחה עליזה", הבימה
מחזה: רון קלארק וסם בובריק
בימוי: נתן דטנר
תפאורה: אלכסנדרה נרדי
תאורה: מאיר אלון
עריכה מוזיקלית: אריק אביגדור
עיצוב קטעי ריקוד: אורון דהן