שרת התרבות והברזל: מהפכת התרבות תשע"ה
לא הרכבת הקואליציה הצרה, לא ההסכם עם איראן ולא הסכסוך עם אובמה - אם יש משהו שיזכר במיוחד מהשנה החולפת הוא המהפך התרבותי שהחלה שרת התרבות החדשה, ושאם אכן ימשך בדרך בה התחילה, לא תוכלו לשכוח גם אם ממש תרצו. סיקור משמרות המהפכה, ערב ראש השנה תשע"ה
בפעם האחרונה שהגעתי ללשכתה של שרת התרבות והספורט ברחוב המסגר בת"א, היה זה לכבוד מסיבת העיתונאים בה הוכרז פרויקט "לא לדאוגוסט". השרה מירי רגב ישבה במרכז השולחן לבושה אדום, מסביב היו מספר צוותי טלוויזיה וכתבים מכל כלי התקשורת הישראלים. שלושה שבועות לאחר מכן התפוצצה פרשת המכרז שלא היה עם הקלטות השרה ועוזריה בשיחת הכנה לאותו האירוע.עוד כותרות ב-nrg:
• ליאור שליין הוא ג'ון סטיוארט הישראלי
• סרדינים ובהמות: המילים שעשו את תשע"ה
• "עכשיו נראה להם": שרת התרבות סוגרת חשבון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שני דברים עלו במחשבתי אז, בטרם הפרסום של חדשות 10 שחשף את אחורי הקלעים של אותה הישיבה. הראשון - בכניסתה לתפקיד הצהירה השרה על סלידתה מתיק התרבות, אך באותה מסיבת עיתונאים היא דווקא נראתה כמי שהתחילה ליהנות מהתפקיד, במיוחד משום שסוף סוף התיק הזה אפשר לה, כמו בתפקידה הקודם כיו"ר ועדת הפנים, להגיע אל ראשי הערים ולהרגיע אותם ערב הבחירות למרכז הליכוד, הפעם עם הססמה "לא לדאוגוסט". הדבר השני שחלף בראשי - מתי לעזאזל הייתה נוכחות תקשורתית כזאת במשרד התרבות הקטן ברחוב המסגר?
האידיאולוגיה הייתה ברורה כבר מן ההתחלה: ניפוץ המונופול השמאלני-אשכנזי האוחז ללא עוררין בממסד התרבותי הממשלתי מאז ומעולם. השרה רגב היא השליח הראשון של המהפך הפוליטי בישראל לרפורמה באחד משני מקדשיו האחרונים של השמאל - האקדמיה והתרבות.
אין ספק שהסטגנציה המאובקת בשדרה הניהולית, האדמיניסטרטיבית, כמו גם בשורות היוצרים והמבצעים הייתה זקוקה לניעור ממזמן, אבל לא בהכרח מהסוג שמופיע חזור ושנן בדף המסרים של עוזרי השרה אלא בנוסח יותר צעירים מבטיחים בתפקידי השפעה, יותר תקצוב לענפי הפרינג' הפורחים ושוקקים שהיקף פעילותם הוא לא הרבה פחות מהתיאטרונים הממסדיים בתקציבים נמוכים פי כמה, יותר השקעה ופיתוח עתודות כותבים ויוצרים, חממות יצירה ניסיונית, פחות מסחריות ותמרוץ אמיתי לנועזות אמנותית ולתרומה מיוחדת לתרבות הישראלית המקורית בקריטריונים, כמו גם שינוי קריטריון ה'ייחוד השפתי' להצלת תיאטרונים כמו "גשר".
במקום זאת קיבלנו את הסלוגן "חופש המימון" תוך התנגחות חזיתית עם אמני ישראל. רשימה חלקית: נורמן עיסא, גברי בנאי, גילה אלמגור, יאיר גרבוז, שלום חנוך, תיאטרון ערבי אחד מתנדנד בין חיים לחדלון והיועץ המשפטי לממשלה והתבטאויות פוליטיות בענייני השעה על בסיס יומיומי, יותר מכל שר אחר. הלו"ז הצפוף כלל כמובן גם את פעילותה כשרת הספורט כאשר גם החזית הזאת סיפקה לה לא מעט שערוריות. פרויקט התרבות והספורט העממי של אוגוסט סיפק את המגע עם השטח האהוב עליה במיוחד, שם בפריפריה היא פוגשת בתומכיה האמיתיים והרבים.
בכל מקרה, אף חובב תרבות לא יוכל להכחיש את הגדלת תקציב המשרד בצורה ניכרת הרשומה על שמה ובסוף כהונתה הראשונה היא תבחן בעיקר בשני ממדים: יישומם בהצלחה של מבחני התמיכה המעודכנים, שיוכלו לשכלל את מנגנון התמיכה, לא רק במובן הפוליטי הצר, גם להצעיד אותו קדימה באופן שייתן מענה לצרכים הפוסט מודרניים של האמנות, והגדלת ביקושים לתרבות ישראלית בחו"ל, והשקעות מוגדלות בתרבות הערבית, כפי שהצהירה.
זה התחיל ברגל שמאל, בלשון המעטה, ערב היבחרה לתפקיד עם התבטאויות האמנים ובהם גברי בנאי שקרא לה 'בהמה'. מאז הם כבר השלימו, אבל הבלגן עצמו המשיך בקריאות הבוז בפסטיבל ישראל וסירובו של שלום חנוך להופיע אחרי נאום השרה. מנגד, מכונת המסרים המשומנת לא חדלה מעבודה לרגע אחד, בעוד הסלוגנים של "חופש המימון" ומניעת דה לגיטימציה לישראל, מאמצים את השיח הבי-די-אסי.
השרה רגב הובילה ביודעין מלחמה חזיתית וממוקדת בכל מה שהיא ומצביעיה (30 מנדטים, לא לשכוח!) רואים כנשלט על ידי השמאל האשכנזי. בצירוף מקרים היסטורי, מהפכת המזרחים החדשים בתרבות העברית התרחשה במקביל למהפכת 'חופש המימון' ו-2015 תיזכר יותר מכל כקו פרשת המים של תחילת הסוף של השלטון הזה.
כבר זמן רב מסתובבת התחושה שמישהו, איכשהו, מחכה לשרה באיזו פינה בנוגע לחשיפה הגדולה הבאה, והנה הגיעה פרשת הקלטת הלוהטת בחשיפת חדשות 10 על חשדות לכאורה שכרגע מתבררים במשרד מבקר המדינה. חדשות 10 חזרו בהם כבר מחלק מהותי מהטענות. תצדדו בה או תתנגדו לה, עם מירי רגב אף פעם לא משעמם, זה בטוח.
14.5.15
ח"כ מירי רגב נכנסת למשרד התרבות והספורט מתוך אילוץ קואליציוני לאחר שחשקה דווקא במשרד הרווחה הגדול יותר והולם יותר את צרכי מצביעיה. גברי בנאי מברך את השרה על מינויה בברכת 'בהמה'.
17.5.15
השרה הטרייה מכריזה משרד התרבות יעביר פעילותו מהמשרדים בתל אביב לשלוחה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.
28.5.15
סירובו של שלום חנוך להופיע לאחר נאומה של השרה בפתיחת פסטיבל ישראל היווה את הרקע לקריאות בוז לעבר השרה בזמן נאומה. רגב בתגובה: "אני אוהבת את שלום חנוך, אני השרה של כולם". לבסוף חנוך התקפל ועלה להופיע לאחר הנאום. הכלבלבים נבחו, והשיירה המשיכה בדהרתה, קדימה אל האייטם הבא.
9.6.15
השרה מאיימת על סגירת תיאטרון אלמינא בתגובה לסירובו של מנהלו, השחקן נורמן עיסא לשחק בהצגה של תיאטרון חיפה בבקעת הירדן. הם נפגשו לסולחה בלשכת השרה וסגרו על הופעת "אלמינא" עצמה בבקעת הירדן. עדיין לא שמענו על הזמנה מסוג זה. מחכים.
11.6.15
פגישת האמנים אצל השרה רגב נועדה לגשר מעל להתבטאויות בתקשורת, אך כללה ההתבטאות ה- 30 מנדטים שעומדים מאחוריה ומוחאים לה כפיים.
כנס החירום של האמנים במחסן 2 ביפו שהוליד את הסלוגן הבלתי נשכח - "בהמות מלחכות קש וגבבה", קרדיט: עודד קוטלר. אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם ז"ל, נעמדה אולי לראשונה מול הברנז'ה ועוררה ויכוח על עצם הופעתה. היא אמנם פינתה את הבמה בבכי עגום, אך עלתה אל במת השיח הציבורי שליווה את קיץ 2015 (הרבה יותר עדיף ממלחמות) סביב ההצגה "הזמן המקביל" של תיאטרון אל מידאן, שנכתבה בהשראתו של המחבל וליד דקה, רוצח דודה משה תמם ז"ל.
16.6.15
טרם נכנסה לעובי הקורה, שר החינוך בנט הודיע (4.6) על הוצאת ההצגה "הזמן המקביל" של תיאטרון אל מידאן מסל תרבות. קדמה לכך מחאה מקומית למנוע התמיכה העירונית לתיאטרון. לאחר ביקורת שערך מנהל המועצה לתרבות ואמנות אז, ד"ר פרלוק, בספרי התיאטרון (ד"ר לראיית חשבון?) החליטה השרה להקפיא לאלתר את התמיכה הממשלתית ב'אל מידאן' ומכאן כדור השלג התגלגל והשדים לא רק יצאו מהבקבוק אלא גם רקדו סביבו דבקה.
ההקפאה העירונית הופשרה והוקפאה שוב, נערכו דיונים מחדש, נערך שימוע לתיאטרון אבל בעצם לא נערך, התפטר מנכ"ל התיאטרון ואחר בא במקומו, הפגנות בעד ונגד, הרשתות החברתיות געשו והיועץ המשפטי לממשלה התריע - העיסוק בתכנים והתנייתו במימון - פסול, בזמן שהשרה הבטיחה עדכון הקריטריונים ומבחני תמיכה לתכנים הלועגים למדינה.
בינתיים, מלבד התיאטרון החיפאי הקטן שנבחר להיות חלוץ לרפורמה, כל המוסדות הנתמכים אמורים לקבל את תמיכות 2015 כסדרם. במטבחון של השרה כבר מתבשלים מבחני התמיכה החדשים שיצריכו את אישור הכנסת ועשויים לעורר גם ביקורת בינלאומית.
עוד באותו היום רגב נפגשת עם מנהלת פסטיבל הקולנוע ירושלים ומפעילה לחצים להסרת הסרט "אל סף הפחד" מתכנית ההקרנות של הפסטיבל. מוצע מתווה פשרה במסגרתו הסרט יוקרן מחוץ לתכנית הפסטיבל. הנהלת הפסטיבל נכנעה ללחץ והסרט מוקרן במשכנות שאננים בפני אולם מלא וזוכה לשיימינג גם במגרש של המבקרים.
18.6.15
בראיון ל"את" מירי רגב מתבטאת בחריפות כלפי ציבור האמנים ומחזירה מלחמה על כל קריאות הבוז שספגה עד כה. כאן נולדו השורות הליריות: "ידעתי שעולם התרבות הוא כפוי טובה. לא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה. קפוצי תחת, צבועים וכפויי טובה, ולא בא לי לעבוד בשבילם". קטעים מהתמלילים מתפרסמים ערב טקס פרסי התיאטרון בו תנאם מול קהל המהווה את כיס ההתנגדות האידיאולוגי העיקרי למדיניותה - קפוצי התחת המקוריים.
19.6.15
ותיקי פרס התיאטרון הישראלי לא זוכרים סוללת מצלמות מכובדת כזאת שהוצבה בראש האולם. העדשות כוונו לקלוט את האייטם שהמעמד הבטיח, והוא אכן קיים. מספר אמנים קראו קריאות ביניים בזמן נאומה כמצופה, לאורה ריבלין הזכירה שהכיבוש משחית, הבמאי והפסיכותרפיסט חנן שניר אבחן את השרה בנאום הזכייה שלו כילדה פגועה שצריכה ליטוף וכשחקנית פוטנציאלית, גילה אלמגור נכנסה לפעולה דווקא מהקהל - "את לא יודעת כלום על התרבות הישראלית. אין לך מושג!", ועזבה את האולם.
קריאות בוז לעבר השרה רגב בנאום פתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, כשעלתה לבמה וחזרה בנאומה על הצורך לשנות את סדרי העדיפויות בתרבות הישראלית. הנשיא ריבלין, שנאם לפניה, זכה לתשואות הקהל.
9.7.15
בעקבות פניית פעיל הימין שי גליק לשרת התרבות ולראש העיר שדרות אלון דוידי, בוטלה הקרנתו של סרט הדוקו "רעד בעזה" שאורגנה על ידי אמנסטי בסינמטק שדרות. בהמשך בוטלה גם הקרנתו בבאר שבע.
10.7.15
סקר גל"צ: מעל חמישים אחוז מהציבור תומך בעקרון חופש המימון של השרה רגב.
24.7.15
בעקבות פגישה עם מאיה בוסקילה בנוגע למאבקה בגלגלצ, השרה רגב יוצאת נגד הפלייליסט של גלגלצ שמדיר זמרים שאינם חביבים לטעמם של מרכיבי הפלייליסט, כביכול, ופונה למפקד התחנה ירון דקל ולשר הביטחון.
26.7.15
בעקבות פניית nrg תרבות, רגב במכתב לשר הפנים סילבן שלום: אשר אשרת כניסה למשורר האיראני פיאם פילי.
5.8.15
דיוני התקציב בשיאו של קמפיין שכלל הקלטת סינגל למען התקציב. השרה הוכיחה שהיא באה להלחם וחתמה על ההישג הגדול הראשון שלה - תקציב התרבות חצה לראשונה את קו המיליארד ש"ח. כמובן שהמהלך הותקף על ידי פורום מנהלי מוסדות התרבות כטריק פיננסי של איגום המשאבים כולל ריכוז כל הזרועות של קשתו"ם ממשרד החוץ וסל תרבות מהחינוך הגדלות מובטחות משנים קודמות ועוד. גם בתקציב 2016 השרה נותנת ביטוי לתרבות הערבית וכמובן לפריפריה. התקציב צריך גם לעבור במליאה.
בתגובה להצהרותיה ולהקפאה הלכה למעשה של התמיכה לתיאטרון אלמידאן ולפניית האגודה לזכויות האזרח בנושא, המשנות ליועץ המשפטי לממשלה משגרות מכתב לשרה רגב ובו הבהרה כי שינוי מבחני התמיכה להגבלת תוכן היצירה מהווה פגיעה קשה במיוחד בחופש הביטוי, וכי אינו בתחום סמכותה של השרה. רגב בתגובה: היועץ לא יכול להתערב בשיקול דעתי בנושא מבחני התמיכה.
11.8.15
שוב, בעקבות פניית פעיל הימין שי גליק לשרה ולגורמים נוספים ובהם עיריית ירושלים, נבחנת הקפאת התמיכה לגלריה ברבור הירושלמית בעקבות פתיחתה של תערוכה המתארת את מרקם החיים במזרח ירושלים דרך עיניהם של תושביה הפלסטינים בשם "37%" בארגון "עיר עמים".
17.8.15
זאב רווח חוגג 75 בסינמה סיטי גלילות והשרה רגב מגיעה לחלוק כבוד למי שעמד לצידה בשעות הקשות של מתקפת ההכפשות של האמנים. האירוע כולל קריאה ראשונה לתסריט של "חגיגה בסנוקר 2" בהפקת משה וליאון אדרי ורגב מסמנת מהי תרבות ישראלית בעיניה.
20.8.15
דירוג הנשים המשפיעות בישראל של מגזין פורבס מציב את שרת התרבות והספורט בראש הרשימה לצד מנכ"לית פייסבוק, עדי סופר תאני.
26.8.15
תזמורת ברלין מודיע כי בביקורה הצפוי של הקנצלרית בטהרן, תופיע התזמורת לראשונה בבירת איראן בניצוחו דניאל בארנבוים, המנצח הבינ"ל מישראל. רגב בתגובה משגרת מכתב לשרת התרבות של גרמניה בניסיון למנוע את הביקור. בארנבוים בתגובה מצהיר שהוא נערך לביקור ההיסטורי, אך האיראנים עשו את העבודה וביטלו את האפשרות שבארנבוים יופיע בטהרן.
פרשת ההקלטות מלשכת השרה מתפוצצת בעקבות הפרסום של חדשות 10 ומהם לכאורה עולה כי השרה רגב מתאמת גרסאות ערב מסיבת העיתונאים בנוגע להשכרת שירותיו של משרד הפרסום יהושע TBWA ללא מכרז בפרויקט "לא לדאוגוסט" בשיתוף הטוטו. מבקר המדינה מודיע כי יבדוק את ההקלטות וחדשות 10 מפרסמים התנצלות בנוגע לטענתם כאילו היו קשרים קודמים בין השרה לרמי יהושע וחוזרים בהם מהטענה העיקרית בחשיפה. יו"ר דירקטוריון הטוטו מוזמן לשיחת הבהרה בלשכת השרה.
מאז התפוצצות הפרשה, מינתה השרה רגב חוקרים כדי לאתר את המדליף משיחות הועידה המשרדיות ונהלים קשוחים - כמו בלשכת הרמטכ"ל - נקבעו: מעתה, כל הנכנס למשרדי השרה לפגישה, יפקיד את הסלולרי בכניסה.
11.9.15
ראיון נרחב עם השרה רגב מסכם עבור כל מי שפספס את עיקרי כהונתה עד כה, את משנתה לפרטי פרטים ואת הצפוי לנו בהמשך. הכתבה גררה כמובן התייחסות רבה ברשתות החברתיות, בעיקר מכיוון מי שמתנגד לה ממילא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם