מדינה בהלם קרב: בית מטבחיים בפסטיבל עכו
ההצגה "בית מטבחיים 5" על פי ספרו המופתי של קורט וואנגוט בולטת בתוכניית פסטיבל עכו לתיאטרון אחר כמועמדת כמעט ודאית לזכייה. רגע לפני שיזכו, יוצרי המחזה מסבירים מה הביא אותם ליצור אופרת רוק על הפוסט טראומה האינדיבידואלית של כולנו
תזכרו ששמעתם את זה פה לראשונה - הזוכה בתחרות הצגות המקור בפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר שיפתח בחוה"מ סוכות בעכו, תהיה ככל הנראה "בית מטבחיים 5", אופרת רוק פסיכדלית המבוססת על ספרו המופתי של קורט וואנגוט.עוד כותרות ב-nrg:
• מה לעשות בחול המועד סוכות?
• אלי עמיר: הכיבוש הורס את התדמית שלנו
• משבר הפליטים: הזומבים מציפים את אירופה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במרכז המחזמר המיוחד הזה שכתב והלחין המוזיקאי נדב ויקינסקי, (מחזה אורית גל ליכטנשטט וביימה סיון הנדלסמן) עומד בילי פילגרים, אנטי-גיבור גמלוני, ש'נותק מן הזמן' מאז היותו חייל אמריקאי במלחמת העולם השנייה. בילי משייט בין תקופות בחייו בשיוט אינסופי ואבסורדי, ואגב ניתוקיו מן הזמן הוא מוצא מפלט בשיוטים לכוכב שנקרא טרלפמדור, עליו קרא בספר מדע פופולרי, בו היצורים חיים ללא מימד הזמן. היצירה בוחנת מותחת את גבולות ז'אנר המחזמר בעבודת אנסמבל פיזית וקולית, המתקיימת כביכול במוחו הכאוטי של בילי.
לא רק בילי, גם ישראל מנותקת מהזמן. הזמן שקוצב לה האיום הביטחוני הבא. ישראל היא ללא ספק 'מצטיינת' עולמית בכל נושא הפרעות פוסט טראומטיות, אולי בעל כורחה, אם בגלל היסטוריית המלחמות הלא נגמרות, הפיגועים, פינוי תושבים, תאונות הדרכים ומה לא? כך הפכנו ליצואנים של פרקטיקות שיקום, גם נפשי, לנפגעי פוסט טראומה לרבות הלומי קרב.
והנה יוצרי "בית מטבחיים 5" בחרו לקחת דווקא ספרו המפורסם של וואנגוט על חוויותיו ממלחמת העולם השנייה כחייל אמריקאי שבוי בדרזדן. שם הוא מוחזק בבית מטבחיים מתחת לאדמה וכך ניצל בזמן הפגזות בעלות הברית. כשהוא חוזר לארה"ב הוא חווה מעין ניתוקים מההווה, מהאישה והסביבה, ורץ בזמן אחורה - אל חוויות המלחמה, וקדימה אל העתיד באמצעות חייזרים. העלילה היא בעצם רצף הסיוטים שלו מימי המלחמה ומשדה הקרב בזמן שהוא מאושפז בבי"ח צבאי בוויסקונסין.
הספר יוצא מתוך נקודת מבט סאטירית על המלחמה וניתן לכנותו אנטי מלחמתי, יחסו של הגיבור בילי למוות סביבו הוא אחד הסימפטומים של ההפרעה, אדישות כלפי המוות המתבטאת הכי טוב במטבע הלשון המזוהה איתו יותר מכל - "ככה זה", למראה מותם של אנשים או יצורים חיים. את חיילים הוא מכנה ילדים, בכדי להדגיש את רמיסת תמימותם של החיילים המגויסים הנשלחים אל מותם בעודם נערים.
כבר מצפייה בחזרת עבודה ניתן לומר בוודאות - לא רק שסיכוייה לקטוף את הפרס במקום הראשון בתחרות בעכו גבוהים במיוחד, זו עבודה מונומנטלית שעשויה אף להיחשף בעולם. אחרי הכול מדובר בעיבוד לקלאסיקה עולמית. "בית מטבחיים 5" היא תיאטרון תנועה מוזיקלי (כוריאוגרפיה לירית עדינה וסימבולית: טל קון), עם עבודת מופת קבוצתית ומוזיקה מדהימה. הבמאית הנדלסמן משרטטת בעזרת אנסמבל לכיד ושפה אסטטית מובהקת את הגרפיקה של הטראומה ולמרבה הפלצות, שמחת החיים, השובבות והחמלה לא נעדרים מאזור הדמדומים האפל של המוות.
אתה כבר לא יודע אם זו המציאות או החלום המסויט של בילי, אתה לא יודע אם לחייך או לדמוע. כל ספר או סרט טלוויזיה מעורר בו מחדש את הבזקי הסיוט ואיך הוא מתמכר לזה ממש, ברצף של תמונות בלתי נשכחות, למשל, כשהוא צופה בסרט טלוויזיה על מפציצים אמריקאיים בריפיט או בתמונה אחרת שארוסתו (נעה קשפיצקי, שחקנית וזמרת נפלאה, מועמדת רצינית לפרס השחקנית) ושבת לצידו על מיטת בית החולים, מתכננת את סידורי החתונה ועושה לו ביד, ומאחורי כתפו, ממש על כנפו ניצבות הדמויות השותקות/ מזמזמות מסיוטיו, מלוות אותו ברגעיו הגדולים ומעיבות עליהם. שיר שנער כבילי ממחיש את הטירוף הזה, בלי שום מניירה וזה קצת מפחיד. הישג גדול שלו. עוד בולטים יריב קוק ורני אלון.
מה הקשר בין המחזה למציאות הישראלית?
סיון הנדלסמן, במאית: "הקשר הוא בולט מאוד, זאת המציאות הישראלית, אחוז מאוד גדול מהאנשים שחיים פה הם הלומי קרב, חלקם אפילו לא יודעים את זה, לדעתי אנחנו מדינה בהלם קרב, כל הסצנריו של החיים שלנו, כל ההתנהלות היא של מדינה שהיא צבא, שצבא מנהל אותה, ומעבר לזה גם במובנים עמוקים יותר, האנשים נמצאים מסביב להלומים, איך הם מגיבים, איך הם חיים, כמה אדוות יש לזה אחר כך ומה זה להיות בן אדם רגיש בחברה כזאת".
אורית גל ליכטנשטט: "יש פער בין המחזה לספר, חייבים להגיד כי אחר כך אנשים שיבואו לחזות יגידו 'זה לא מה שקראנו', יש בחירות שהיו חייבות להיעשות קודם כל כי הספר הוא אנטי דרמטי במהותו והגניב אותי להפוך אותו לאירוע תיאטרלי- מוזיקלי, הבחירה שלנו היא לספר סיפור שהוא כראות עיני מתאים למציאות הישראלית וגם הבינלאומית- הסיפור שלנו כמדינה בהלם קרב וההשפעות הכלליות של זה לדורות לאחור ולעתיד, כל זה דרך סיפור שאם ניתן לתמצת אותו עוסק במסע בזמן של גיבור גמלוני שנותק מהזמן והוא משייט קדימה ואחורה ולעבר איזה כוכב דמיוני וכל זה בניסיון להתחמק מלחיות את ההווה, אני חושבת שכולנו עסוקים בהתחמקות הזאת, לאו דווקא בישראל".
יש לכם נגיעה אישית בסביבה הקרובה להפרעה הזאת, של הלם קרב?
נדב קלינסקי: "כשהתחלתי להתעסק עם זה בהתחלה, זה שכב אצלי במגירה כמה שנים, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לדמיין את עצמי בתור חייל תותחנים, שהייתי נוהג בנגמ"ש, מנתק את עצמי מהסיטואציה. כמובן שיש לי את החוויות שלי בהתמודדות עם הצבא, אבל לאט לאט זה הפך למשהו הרבה יותר מדויק כשהבנתי שהצבא פה הוא רק דימוי והיכולת שלי להדחיק כאב, לא להיות נוכח זה מתחבר לי הרבה יותר למשל להיותי דור שלישי לשואה, אנחנו משפחה בדיסוציאציה, כך שזה לא חייב להתקשר לי רק לחוויות מהשירות בתותחנים, למרות שמשם זה התחיל".
אורית גל לכטנשטט: "אני מתעסקת עם PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית) בגלל שאני מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית הרבה שנים אז אני מתעסקת בצד הזה של הטראומה אבל למעשה זה אותו הדבר, זו אותה התסמונת שמתוארת בספרות דרך הלומי קרב אבל נפגעי גילוי עריות או תקיפה מינית חווים את אותה הדבר. כל אחד יכול להתחבר לזה וזו בעיני חוויה משותפת לכולם".
סיון הנדלסמן: "לא צריך להיות הלום קרב כדי להתחבר לחוויה הזאת של 'שיוט', בילי פיליגרם, הגיבור, הוא כל הזמן 'משייט' ואף פעם לא נוכח, מעין תייר בחיים שלו, ואני חושבת שכולנו סובלים מזה אנחנו מתקשים מאוד להיות נוכחים וזה לא סתם, במיוחד שאנחנו במדינה שהיא בהלם קרב, כמו שאמרתי, זה בדי אן איי שלנו. כך במחזמר, הדמויות בורחות ממקום למקום, וגם המוזיקה היא מקום שאפשר לברוח אליו. אני מאוד מתחברת למוזיקה כזמרת לשעבר, והתחברתי למה שנדב עשה, כשהוא לקח את הספר והוסיף לו את המוזיקה, שהיא עוד איזור במוח".
הפרויקט התחיל הרבה לפני פסטיבל עכו, ולצורך ההפקה היוצרים גייסו מימון באמצעות אתר מימון ההמונים "הדסטארט" בהצלחה רבה - מעל 30,000 ש"ח.
סיון הנדלסמן: "בגלל שההפקה כל כך שאפתנית ויש לה דרישות כמו בברודווי או ניו יורק, אבל בתקציב של פסטיבל עכו... עם תנאים קשים נאלצנו לפנות לערוץ הזה. אנחנו היוצרים והשחקנים התאבדנו פה ממש על משהו שהוא לא הגיוני בשום צורה".
לאן כיוונתם כשחיברתם 'אופרת רוק'?
נדב ויקינסקי: "אני לא סוגר את המחזמר הזה לתוך איזו הגדרה סגנונית של רוק, אני חושב שדווקא בפעם הראשונה בחיים שלי אני יוצר משהו שיש לו את השפה המוזיקלית הייחודית לו, שפה פנימית בתוך מוחו של הגיבור בילי. זה פשוט יצר את עצמו, מעין שפה מוזיקלית עם הקודים שלה ששואבת את המקורות שלה מרוק באותה המידה כמו גם מאופרה וממוזיקה קלאסית. אולי ניתן לכנות זאת אופרת רוק בגלל הפראיות של היצירה. להיכנס לתוך מוחו של בילי, הגיבור, ולזרום איתו מייצר בהכרח סחף של רב סגנוניות: רוק, קלאסית, אופרה, ראפ, מיוזיקל ועוד. לכן אנחנו מעדיפים לכנות את היצירה 'מחזמר פסיכדלי' כי זה מאפשר את החופש הסגנוני הזה".
"בית מטבחיים 5" במסגרת הצגות התחרות בפסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר, 28.9.15 ועד- 1.10.15.
מחזה: אורית גל ליכטנשטט, מוסיקה, תמלילים וניהול מוסיקלי: נדב ויקינסקי, בימוי ודרמטורגיה: סיון הנדלסמן, כוראוגרפיה: טל קון, שחקנים: רני אלון, דורון גוברמן, רוני דותן, תום חודורוב, יריב קוק, נעה קשפיצקי, שיר שנער.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם