ראשי » תרבות » במה

"אוויטה" בהבימה: שירי מימון בתפקיד חייה

שירי מימון מחזיקה על כתפיה הקטנות את ההפקה הגרנדיוזית, המשומנת מדי והפלסטיקית של משה קפטן עם ביצוע קולי מאלף והתמסרות מוחלטת לדמותה של אוויטה פרון. אקי אבני, לעומת זאת, הוא מופת של ליהוק הזוי עם שירה נוראית וכריזמה של דחליל

המחזמר המפורסם של אנדרו לויד ווובר וטים רייס, "אוויטה" בבימוי משה קפטן עלה בתיאטרון הבימה והוא מסתמן כמיוזיקל הלוהט הבא בקופות היכלי התרבות ברחבי הארץ, ומשום כך וודאי יחזיר את ההשקעה העצומה ואת ההימור של התיאטרון.

עוד כותרות ב-nrg:
מתיסיהו עונה לרוג'ר ווטרס
התסביכים של יאיר ניצני מגיעים לבמה
משחקי הכס או סופרנוס: מי מקום ראשון?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המחזמר עטור הפרסים הועלה על הבמה לראשונה לפני 40 שנה בלונדון ומאז הוצג אלפי פעמים בהפקות בימתיות ברחבי העולם. בשנת 90' הגיעה לישראל בכיכובה של ריקי גל וזכה גם לעיבוד קולנועי בכיכובה של מדונה ב-96'. המחזמר מגולל את סיפור חייה ומותה של שחקנית אלמונית בשם אווה, היא אוויטה פרון שהגיעה מהפרובינציה, הייתה לשחקנית מפורסמת והעפילה למעמד רעיית נשיא ארגנטינה – הקולונל חואן פרון. הסיפור עוקב אחר אוויטה, מתחילת דרכה ועד הגעתה לשלטון ולעושר מופלג, שהביאו להכתרתה כ'מנהיגתה הרוחנית של האומה'. מולה ניצב המהפכן צ'ה גווארה, המייצג את המהפכה החברתית.

הבימוי של משה קפטן למיוזיקל הביא למוצר מתוקתק וארוז נפלא במקצוענות לא מתפשרת שמטפלת בחלל ב-360 מעלות, יחד עם במבי פרידמן התפאורן וקרן גרנק התאורנית, שני כוכבי העל של עיצוב הבמות, וכמובן הליהוק המוצלח של שירי מימון כאוויטה ורן דנקר כצ'ה גווארה המספר. אין ספר שקפטן הוא מהמאסטרים הגדולים בישראל בכל הנוגע לספקטקל בימתי מוזיקלי, מהעמדת תמונות הנאמברים ועד בניית סיפור האהבה בין המנהיגה והשחקנית אוויטה לבין העם. ובכל זאת, משהו חסר כדי להרים את ההפקה מעבר ללהיט קופות וודאי לאיכות תיאטרונית בלתי נשכחת, בידור שהוא גם אמנות. מדי פעם אתה נדהם מתמונות ההמון הצבעוניות ויחד עם זאת חסכניות, נותר לך הרושם העז מהאפקט הבימתי הסוער כמו במהפכת הקצינים, בקפה בכפר כשאוויטה מתגלה על ידי הזמר אוגוסטין מגאלדי או בסצנת החברה הגבוהה של בואנוס איירס ב"הסופר סטאר לא למדה את הטקסט".

יחד עם זאת, כל אותם שחקני ושחקניות הלהקה אינם זכירים דיו. לא באמת אכפת לך מה קרה לאותו שחקן-סטטיסט מתמונת הניצחון בבחירות של "אל נא תבכי ארגנטינה", מהמרפסת דרך מהפכת הקצינים, ועד לקרן הצדקה של "סנטה אווה". איך תתרגש מהערצת ההמון אם לא תכיר משהו מאופי פרטיו? הפרטים הקטנים בהתרחשויות בונים את אמינותה התיאטרונית של התמונה, אך חברי הלהקה הם מכונות מיוזיקל ולא דמויות וחבל. הכוריאוגרפיה (אביחי חכם) זורמת ומלטפת אך לעיתים נוכחת מדי ומתאמצת להפגין את עצמה במקום לחולל חוויה תנועתית בתמונה, המושפעת מהמתרחש ומהשחקנים. האקשן האמיתי, לעומת זאת, מתרחש בפרונט אצל הגיבורים, ועוד איזה אקשן.

שירי מימון היא הכוכבת של ההפקה הזאת ואוויטה הוא תפקיד חייה, או לפחות הראשון שבהם. היא חיה את הרגע, נמרצת, אמביציוזית, חיונית, עדינה בשפת הגוף אך זאב טורף בנפש. רצינית כל כך לגביה ערכיה של אווה פירון, מפלרטטת עם העם שמעריץ אותה כקדושה. הקול שלה מגוון והיא משייטת מאופרה לרוק ותמיד ישנו איזה טוויסט של סול, איך לא. מימון מחזיקה את ההפקה על כתפיה הקטנות והליהוק שלה הוא פשוט שיחוק. רן דנקר משחק את דמותו של המהפכן המפורסם צ'ה גווארה. דנקר מוסיף לתפקיד שובבות שרמנטית, רומנטיות, מרדנות ורעננות. נסיך הפועלים נראה נהדר על הבמה ושר נהדר, חי לגמרי בתוך ההתרחשות ולעיתים מוביל אותה כמספר יודע כול אך גם חומל וחם.

לעומתם, אקי אבני בתפקיד חואן פרון שליט ארגנטינה, בעלה של אוויטה, הוא פשוט דחליל מוכה הלם ששר נורא. ליהוק הזוי או טעות רשלנית? חידה. הפילגש של חואן פרון, רויטל זלצמן מצליחה לבלוט גם בתפקידה הקטן. רפי ווינשטוק, שעבר לשחק בתיאטרון האירופאי לפני שנים, חוזר לקאמבק ישראלי כאוגוסטין מגאלדי, הזמר שמגלה את אוויטה ומזכיר על שום מה הפך לכוכב כאן וגם באירופה. המתרגם דניאל אפרת עדכן את המחזה לעברית עכשווית כולל מילות ה-ז', הרמזים דקים מן הדק על הקשר בין שלטון הרודנות האכזר בשנות הארבעים בארגנטינה לישראל 2015 (תרגעו, אף אחד לא אמר שרה נתניהו), 'כוכב נולד', 'היידה אירופה' ו'העניים יוכלו להתפנן'.

לסיכום: הפקה יפיפייה, נעימה ונוצצת אך פלסטית מבחינה רגשית, עם כוכבת קטנה אך ענקית ששמה שירי מימון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...