ניתוח לשינוי מין: פתרון אמנותי לכל בעיות העולם
הפתרון שלו לעולם טוב יותר טמון בהפיכת כל הגברים בעולם לנשים וסרטון גיוס של השב"כ הפך תחת ידיו לאפוקליפסה סטייל שבט המסאי. עדו ברקוביאר, האמן הפרובוקטיבי ביותר בישראל שפתח דף פייסבוק פיקטיבי לאנה פרנק וצילם סרטון ארוטי שמופרע על ידי הצפירה, מסביר את חשיבות הפרובוקציה באמנות
שלוש עבודות וידאו מרכיבות את התערוכה החדשה "מי לא יראה" של האמן עדו ברקוביאר. העבודות מוקרנות על אובייקטים הפזורים בחלל התצוגה שב"סדנאות האמנים" בתל אביב.עוד כותרות ב-nrg:
• קורע: גיא לואל נגד איה כורם
• חזון אחרית הימים: העירום יוסר מ'פלייבוי'
• מוות ואונס קבוצתי: הטוקבקים מגיעים לתיאטרון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
העבודה הראשונה היא שחזור סרטון שהעלה השב"כ בשנת 2006, במטרה לגייס אנשים לשורותיו. ברקוביאר טשטש את פניה של מגייסת השב"כ, ועל רקע דגל ישראל מספרת שחקנית סיפור אישי אודות מפגש בכותל עם קנייתי משבט המאסי, שמבשר לה כי יום אחד הגברים יתאחדו ויכניסו להריון את כל הנשים השליטות בעולם, וכשהן ילדו הם ידיחו אותן וישתלטו על העולם.
הסרטון השלישי הוא בעצם קטע אנימציה העוסק בניתוח לשינוי מין, כשברקע נשמעים שרידי השיר "Happy Birthday" מפי מרלין מונרו. "יצרתי פה לידה מחדש. מתוך רצון להכניס את הצופה לתוך הסיפור ולפתרון שהוא מציע, הגברים יהפכו לנשים והעולם יהיה טוב יותר", מסביר האמן. כל העבודות מוקרנות בחלל התצוגה ובעצם הן עבודה אחת, בוידאו אינסטלשיין.
"כותרת התערוכה 'מי לא יראה', שואבת את שמה מהמוטו של השב"כ 'מגן ולא יראה', גם האותיות של אריה (השואג) הן אותן האותיות", מסביר ברקוביאר. "בעבודות שלי אני משתמש בסמלים ובאתוסים, אני מחבר ומפרק, באופן שמאפשר לי ליצור דיאלוג. הצופה יכול לראות זאת גם כביקורת, שהרי ביקורת יכולה להיות גם חוויה ויזואלית וסיפורית".
ותמיד בעזרת סמלי כוח ושליטה?
"העבודות שלי מתמקדות בסוגיות שקשורות בתיעוד, מיניות וזיכרון קולקטיבי. אני מרבה להשתמש בסמלים שלקוחים מהחברה והתרבות שלנו שאני חי בתוכה. אין לי עניין לבקר את המשטר בצרפת. אני אוהב להראות את ההקבלה ביניהם וליצור מתח. להראות שקיים בסיס למשחק הכוחות שהוא מאד חשוב בעיני".
עדו ברקוביאר, 31, במאי, צלם ועורך וידאו. כבר בשנות לימודיו במחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר, הוא התגלה כאמן מתריס ומשולח רסן.
אחת העבודות שיצר אז, קליפ אירוטי בן שתי דקות, כשהוא מאונן למול סרט פורנו, כשלפתע נשמעת הצפירה ביום הזיכרון לשואה.
"מדובר בסיטואציה דוקומנטרית שיכולה לקרות לאלפי אנשים. הקליפ נועד לבקר את הצפירה, שנתפסת לפעמים כסוג של אונס, כשמכריחים אותך לעצור ולהתייחד דווקא באותו רגע ספיצפי. לכן כשהצפירה נשמעה הפסקתי, ונעמדתי" הוא אומר.
סרטו הפרובוקטיבי של ברקוביאר, שזכה לשבחים מצוות המורים בשנקר והתקבל בהתלהבות כשהוצג בברלין, נפתח עם לוגו, שעיצובו מזכיר את השלט המפורסם בכניסה להוליווד, אך בעצם כתוב בו: Hollow cost.
"אני בן לניצולי שואה. השואה לא קשורה רק ליהדות, היא אירעה לאנושות. אבל השימוש שמדינת ישראל עושה בשואה, הוא דבר נוראי. ולכן אני מבקר את השימוש שעושים בשואה, את הדחף הזה ללמד שואה את ילדי גן. למה זה טוב? למי זה מועיל? זה רק מוכיח שהמדינה רואה בשואה את הלגיטימציה היחידה לקיומה של ישראל", הוא אומר.
בעבודה אחרת מתקופת הלימודים, ברקוביאר פתח דף פייסבוק פיקטיבי לאנה פרנק. בדף שניהל, הוא הציג אותה כמי שהתבגרה (באותה העת היתה כבת 81), חיה בישראל, עובדת ב'יד ושם' ונמצאת איתו בזוגיות. במהלך החודשים בהם דף הפיסיבוק שלה היה פעיל, הגיבו בו רבים והוא אף אישר חברות לניאו נאצים.
"זה סוג של הומור שחור, והומור שחור הוא חלק מעבודת האמנות גם אם זה נוגע בשואה", אמר בהתייחסו לביקורת שספג.
זוגיות עם אנה פרנק? נשמע קריפי.
"בדף הפייסבוק ניהלתי עם אנה פרנק התכתבויות, כולל פוסטים שהיא 'העלתה' על אירועים מההיסטוריה. ממש חייתי איתה בפייסבוק, היא היתה החברה שלי. רציתי להפוך אותה לדמות קיימת ומתקשרת וגם לבחון את הדיסוננס בקשר לדמות שלה, כפי שהיא מוכרת בציבור וכפי שהתרשמתי ממנה וממשפחתה מפיה של סבתא שלי ילידת בלגיה.
"סבתא שלי, שמעולם לא דיברה רע על אף אחד, שנאה את אוטו, אבא של אנה פרנק, ממש פתחה עליו פה. מהיכרות עם הגרסה הלא מצונזרת של היומן והחשיפה שלו, נשאלת השאלה מדוע הוא פורסם ואיזה צרכים הוא נועד למלא?".
העמוד הוסר?
"הנהלת פייסבוק הורידה את העמוד כעבור חודשים אחדים. אני מאמין שאילו זה קרה שנתיים קודם לכן, לא היו מורידים או מוחקים את תכניו. לא שמרתי על החומרים, אני לא טוב בתיעוד, אלא מסתפק באקט עצמו למרות שאני בוחן באמנות שלי גם את התיעוד".
אתה נהנה לייצר פרובוקציה?
"אין יותר פרות קדושות שלא נשחטו באמנות. כולל שואה ופורנו, לא עשיתי משהו חדש. הפרובוקציה היא כדי להביא עוד קהל לראות ולחשוב בצורה שונה.
"אבל, כן, אני אוהב לבדוק גבולות. הייתי ילד פרוע שניסו לשים לי גבולות, בלי הצלחה".
עידו ברקוביאר נולד וגדל בירושלים. כיום הוא מתגורר בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, וגם בפאריס. בנוסף ללימודי אמנות בשנקר, הוא למד בפאריס בישול, כלכלה וקולנוע באוניברסיטה הפתוחה ועוד. הוא ביים ומככב בקליפ של חברתו ("היא הייתה אהבתי הראשונה") הילה רוח, הציג תערוכות במוזיאון הרצליה, תיעד ברית מילה לכבוד השקת מתחם האמנים "גבירול" ומשמש עורך ויזואלי של מגאזין האופנה והתרבות האינטרנטי "פרימדונה".
עבודה נוספת שלו היא מדריך הפרחים, אותו החל להוציא מ-2012 בהשראת 'אבני הדרך' של אגף ההנצחה הנמצא בכניסה להר הרצל, המוביל את המבקרים אל אנדרטאות וקברים עם 'סיפורים יחודיים'. "כידוע, הקברים בבית העלמין הצבאי הם אחידים. מה שמבדיל קברים אלה מאלה, הם הפרחים הרעננים שעל המצבה והקבר.
"על קברו של חייל שנפל לפני שנים רבות, כבר לא מלבלבים פרחים טריים. מה שמעניין אותי זה הייחוד של הקבר, לא החייל", הוא אומר.
החיבור של ברקוביאר לנושא המוות (בעבודה אחרת הוא משחק חמש אבנים על קבר סבו, ובעבודה נוספת, תיעד עבודות ניקיון על קברו של חוזה המדינה), החל בשנות הנעורים שלו. "גדלתי ב'משולש המוות' בירושלים (קינג ג'ורג'-יפו. ר.ק.) שבו אירעו פיגועים רבים. חברים רבים שלי נהרגו בפיגועים, כך שהמוות היה סביבי מגיל מאד צעיר. כנער אני חוויתי עמוקות את החשיבות שמסביב למוות. מה שעבר על המשפחה והחברים, ואת הטקסים. כל זה חלחל אל תוכי כך שזה המוות שגורם לי ליצור", הוא אומר.
"הכל כבר נעשה באמנות, מרסל דושאן סיים הכל. לצייר נראה לי מגוחך ומיותר. היום הציור הוא הוא אפליקציה של צילום. פיסול? אני מפסל באמצעות וידאו אינסטלשיין, כי שם הגבלות עדיין פרוצים.
"ומאחר וכבר הגיעו לירח ואפשר לקנות כרטיס טיסה לחלל, השאיפה שלי היא להיות בממד אחר, לפגוש את עצמי ביקום מקביל, והלוואי שאצליח לעשות זאת בעזרת האמנות".
"מי לא יראה"
סדנאות האמנים, קלישר 5 תל אביב
התערוכה תינעל ב-31 באוקטובר
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם