קול הקמפוס: שדרנים נזכרים באירוחים המרגשים
תחנת "קול הקמפוס" מציינת בימים אלה 20 שנה להיווסדה. רגע לפני ששדרני התחנה יציינו את האירוע במסיבה אדירה, התפנו השדרנים הוותיקים לספר לנו על האירוחים המרגשים ביותר באולפן התחנה
חוה אלברשטיין, חמי רודנר, ברי סחרוף, רמי פורטיס, אביתר בנאי, אהוד בנאי, קרולינה, גבריאל בלחסן ועוד רבים התארחו באולפן תחנת הרדיו 'קול הקמפוס' במשך 20 שנות קיומה.עוד כותרות ב-nrg:
• סי היימן דורשת צדק
• אסף גרניט ממתק מהגיהנום
• על ההבדל בין ילדים לחתולים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רגע לפני מסיבה חגיגית במיוחד שיערכו שדרני התחנה על פני שלוש קומות ב'דופלקס' התל אביבי, ביקשנו מהשדרנים הוותיקים להיזכר ברגעים המשמעותיים ביותר עבורם באולפן.
המסיבה תתקיים ב-23 באוקטובר בדופלקס שברחוב הש"ך 10 תל אביב החל מהשעה 21:00 בערב. ישתלבו דיג'ייז ואנשי מוזיקה מובילים בעיר, רבים מהם בוגרי התחנה ושדרניה. כרטיסים למסיבה יימכרו במחירים של-40 ש"ח במכירה מוקדמת ו-50 ש"ח בכניסה. פרטים באתר קול הקמפוס.
כבר עשור שהרדיו תופס חלק נכבד מחיי. פעמיים בשבוע שאני מגיע לתחנה כדי לשדר צמד התכניות שלי 'מדברים אל הקיר' ו'כבשה שחורה' (לצד הראפר נתי חסיד).
במרוצת השנים, הגשמתי לא מעט חלומות בזכות הרדיו, כשפגשתי לשיחה אישית כמה מהאמנים שעליהם גדלתי והשפיעו על טעמי המוזיקלי, לצד הסיפוק הבלתי נגמר מהידיעה כי בזכות התכנית, אני מסייע לקדם יצירה מקומית שלא זוכה לחשיפה במקומות אחרים. החל מ-2005 כשהתחלנו לשדר ולמעשה, עד לשנה הנוכחית, ההיפהופ ברדיו הישראלי לא זכה לחשיפה מספקת ולמעט הרכבים כמו הדג נחש או שב"ק ס, מעטים זכו להגיע לקהל הרחב. מתוך הקהילה הזו, יצרנו לא מעט שיתופי פעולה וחיבורים מוזיקליים שהניבו פרי בהמשך.
דוגמה לשיתוף פעולה שכזה הגיעה בפברואר 2009, בו אירחנו בתכנית אחת שנמשכה 3 שעות את מיטב היוצרים בהיפהופ המקומי. בתכנית הזו, זכה רביד פלוטניק (נצ'י נצ') לאירוח הרדיופוני הראשון שלו ובמסגרת אותה תכנית, גם הוא וגם הראפר לוקצ', זכו להכיר את חברי ההרכב ויקטור ג'קסון (באותם ימים NOD), מה שהוביל לשיר משותף ביניהם בהמשך ובשנה האחרונה לכך שאיציק פצצתי (עומר מור מויקטור ג'קסון), יפיק את אלבומו הנוכחי של נצ'י נצ'.
אותה תכנית הולידה גם את ההרכב 'הפטרון ולוכדי העריקים' לאחר ששגיא דהן פגש בסגול 59 ונוצר ביניהם קשר מיידי. האדרנלין מאחורי המיקרופון היה משוגע, 31 ראפרים נכנסו ויצאו בשרשרת בלתי פוסקת של פריסטיילים, וורסים (בתים כתובים) והשמעות בכורה עמוסות. כשהתכנית הסתיימה נזקקתי לכמה שעות טובות, רק כדי לחזור ולדבר. בנינו לעצמנו קהל מאזינים קבוע שמידי שבוע מגיב ומשתתף איתנו בשידור. אותו קהל מעריצים, הפתיע אותנו במחווה נהדרת כשיצר עבורנו ערך וויקיפדי שמסכם עשור של פעילות.
אירוח נוסף שזכור לי במיוחד, היה כשעדי אולמנסקי הגיעה לבקר אותי באולפן 'מדברים אל הקיר'. מעבר להיותה יוצרת מצוינת, עדי היא מאגר בלתי נדלה למוזיקה איכותית ומתוך הבחירות המוזיקליות שלה, אני לומד המון. מעבר לאירוח רגיל, הכרתי חברה טובה ובימים בהם הרדיו הישראלי עוד לא הבין שמדובר ביוצרת ענקית וסופרסטארית שחורכת בימינו בימות בכל פסטיבל נחשב, הייתה לי ההזדמנות להביא אותה לשיחה מרתקת וללוות אותה רדיופונית לאורך הצעדים שעברה הקריירה שלה מתחילת הדרך ועד היום, זו זכות גדולה.
כשהתחלתי לשדר את "972", אורלי יעקובי (שהייתה אז המפיקה הראשית) הצמידה לי סטודנטית חדשה בשם עדי הררי שתפיק לי את התכנית. אורלי אמרה שגם עדי אוהבת את פורטיס אז בטח נסתדר מעולה. עדי ניגשה לעבודה בשיא הלהיטות וביקשה ממני להכין ווישליסט של אמנים שהייתי רוצה לארח בתכנית. ברשימה היו בעיקר אמנים קטנים וצעירים, אבל בשם הפנטזיה הרשיתי לעצמי לשרבב לתוכה גם את אהוד בנאי.
זה לקח בערך שנתיים, אבל אהוד בנאי הגיע אלינו לתכנית. הוא, כדרכו, היה מרואיין נפלא ואנושי ומוסס את כל החששות שהיו לי. אחריו הגיעו גם פורטיס, ברי סחרוף, אביתר בנאי, גבריאל בלחסן ועשרות אחרים שריגשו לא פחות, אבל אהוד לנצח יהיה האירוח הענק הראשון של התכנית והחלום הראשון שהגשמתי דרכה. רק כשסיימנו את השידור ואהוד יצא מהאולפן עדי באה וסיפרה לי שכל התחנה הסתלבטה עליי שנתיים על העובדה שבכלל חלמתי שאהוד בנאי יגיע אליי לאולפן.
זה מאד קשה לבחור אירוח אחד או שניים מתוך מאות האורחים שהגיעו לנגן בנפולאון. ב-17 שנותיה של התוכנית, יצא לי לראיין ולשמוע בלייב כמעט כל מוזיקאי עצמאי מישראל וגם כמה מחוצה לה. השילוב של תחנת קולג' פרועה ושידור לייב חסר עכבות, יוצר מפגש מעניין, מוזיקלית ותוכנית, ובאופן כללי, כל אירוח כזה, בין אם של אמן ותיק או חדש, זוכה אצלנו ליחס חגיגי וההתרגשות גדולה, התרגשות שאוחזת גם באורחים.
מה גם שכחלק מהמחויבות שלנו לתת במה לאמנים מכל קצוות העשיה ולקדם בעיקר את אותם "אנשי שוליים" יצא לא פעם שהמפגש הראשון של מוזיקאים רבים עם הפורמט הזה שנקרא "ראיון ברדיו" היה בקול הקמפוס, ועבדכם שימש כשפן הניסויים בתרגיל הרדיופוני. היום, לאחר שנים, אני כבר יודע איך לנטרל אצל האורח את התחושות המביכות/ מוזרות שעולות בראיון שכזה, אבל קרה לא פעם שפשוט התבאסתי על כך ש'הילדים האלה', שבקושי הופיעו פעם אחת בצוזאמן, תופסים תחת בשידור, ומעיזים לענות לי בצחוק ולא ברצינות על שאלות הרות גורל כמו "איפה הכרת את הבסיסט".
כדי לא להעליב אף אורח, לא אתייחס ספציפית לאירוח אחד מתוך המאות שבאו וניגנו, אבל אי אפשר לא להזכיר במשפט אחד את מאיר אריאל ז"ל, גוגול בורדלו, גבריאל בלחסן ז"ל, ג'ירפות, בום פם, זהר וגנר והמסריחים, התפוחים, רוקפור, ויתרתי, רם אוריון, הפרוורים רפיוג'יז, אסף אבידן, left, סדאייל, אלקטריק זו, פיסוק רחב, אלקטרה, פורטיסחרוף, נועם רותם, קרימינל פרוג'קט ועוד ועוד.
את הקריירה (עד כה) של עידו שמי, ניתן לתאר במספר משפטים קצרים. אני יכולה לספר שהוא ממקימי מועדון ה"דינמו דבש", מוסד התרבות וחיי הלילה התל אביבי, ששאף את נשמתו האחרונה ב-2002; שהוא ממייסדי התנועה החברתית-תרבותית, "ישראבילי", המקדמת כבר מספר שנים יצירה אלטרנטיבית; או מי שאחראי (בין השאר) על הצבת הברווז על גג עיריית תל אביב לפני מספר שנים.
אז נכון, לקצר זה קל, אבל לא מספיק בכדי להסביר הכוח היצירתי שהוא היוצר – עידו שמי. שמי הוא אמן, מוסיקאי בנשמתו, אוהד הפועל, ואף מעין היסטוריון של תרבות השוליים המקומית. האירוח שלו בתוכנית גרם לי פשוטו כמשמעו פשוט להאמין בבני אדם, באשר הם, ביוצרים ואלו שחיים את חייהם בדרך אלטרנטיבית ומלאת חשיבה עצמאית וצבעונית. עבודותיו של עידו משקפות את החוויה הישראלית המוכרת לכולנו. מאצטדיוני הכדורגל ודמותו של הרצל, למועדונים הקטנים של חיי הלילה בתל אביב. פרספקטיבה ייחודית לו, אותה הצליח להעביר לי דרך הסיפורים ושירים שהוא אוהב.
המוזיקה אותה יצר חמי רודנר בעשורים האחרונים, נופלת בדיוק תחת הגדרה זו עבורי. לא משנה איזה ז'אנר אני מתקלטת שומעת משדרת או מחבבת, שירי הרוק של ילדותי הם שירי הרוק שלו. הוא עצמו עונה להגדרה הזו בשבילי. הפגישה והתוכנית עם חמי רודנר הייתה אחת התוכניות שהכי חיזקו לי את היופי, האינטימיות והזכּות שיש בשידורי רדיו. הוא חלק איתי את המקום שהמוזיקה תפסה ותופסת היום בחיי, עם השנים וההתבגרות, וחלק איתי את הכאב שלפעמים מלווה את היצירה ומזין אותה, ואת ההתמכרות ליצירה ולאהבת הקהל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם