"מזיקים": האם חזון מירי רגב יתגשם בלוד?

"אם אתה לא מכיר הפחד שולט", טוענת שחקנית תיאטרון לוד החדש, בו תעלה הצגה העוסקת, כיאה לעיר המדורגת בתחתית הסולם הסוציו אקונומי, באנשים המחפשים משענת לקיום. סדנאות האנסמבל מועברות בינתיים בספריה המקומית, כי אפילו המקומיים חוששים להגיע לשכונה בה נמצא המתנ"ס

ליהי אברמזון בהצגה ''מזיקים'' צילום: סוזי אשכנזי

"מזיקים" מספרת על אסופת אנשים מן השוליים הפולשים לתוך מקום נטוש כשהם אינם מכירים האחד את השני. כל אחד מחפש בחלל הזה מקום לחיות, לכל אחד הסיפור שלו שמתוכו הוא מתנהל, כל אחד מהם נמלט ממקום אחר עם מטענים משלו. ההצגה תועלה הערב (ה', 12.11), במרכז שיקגו בלוד, בסגנון תיאטרון זירה.

אחת השחקניות היא ליהי אברמזון, בוגרת טריה של ניסן נתיב ירושלים. "ההצגה מספרת על כמה דמויות שמגיעות כל אחד מהרקע שלו, למקום אליו הן פורצות ללא אישור, מעין מקום בסוף העולם עבורן", מסבירה השחקנית. "אין להם תמיכה מבחוץ ואיש לא נותן להם גב, והם מחפשים משענת לקיום מתוך עצמם, ועצם החיפוש הזה הופך לאובססיה ולא מוביל לשום מקום, כי ככל שאתה יותר מחפש אתה הרבה פעמים עוד יותר הולך לאיבוד וזה מה שקורה לדמויות האלה, האנשים השקופים.

"זה מאוד מעניין, אנחנו עובדים הרבה מאוד בעבודת גוף, הרבה דברים שנולדים מאלתורים ברגע מתוך חומרים אישיים שאנחנו מביאים ולא מתוך טקסט מן המוכן. אותי למשל מאוד מעסיק המקום של האישה שבתוכי, הצדדים השונים שבי בתור אישה אל מול דמות האישה שהחברה מציבה ואל מול עצמי, האישה שהייתי רוצה להיות, האישה שאני. ומיהי ה'אישה האחרת' שאותה אני מגלה בלוד".

העבודה המעניינת עם האוכלוסייה המעורבת שווה את הכל. ליהי אברמזון צילום: שי קוט

אברמזון, המתגוררת בתל אביב, מודה שהנסיעות ללוד כלל לא פשוטות, ודאי שבתקופה הנוכחית, בה להמתנות הממושכות מתווסף הפחד ממה שיכול לקרות בזמן ההמתנה לתחבורה הציבורית. עם זאת, היא קובעת, שעל אף הקושי, העבודה המעניינת עם האוכלוסייה המעורבת שווה את הכל.

"אנחנו עובדים במתנ"ס יהודי ערבי, מה שחושף אותי לאוכלוסייה שלא הייתי נחשפת אליה אם לא הייתי מגיעה לשם בעצם, הדעות הקדומות והפחדים שהיו לי קודם - הם עדיין קיימים, אבל המפגש האנושי הבלתי אמצעי הזה כל כך שונה מהדימוי שיש לנו לראש, עד שקשה להסביר את זה, את השוני בין מה שאתה רואה בתקשורת לבין המציאות, ההפרדה המוחלטת בין שחור ללבן. את האנושיות, התרבות והאכפתיות, את הפשטות של אנשים שפשוט רוצים לחיות, מסתירים. שיתנו להם תרבות ויעשו איתם דברים ושיוציאו אותם מהרחוב!

"פעם אחת ראתה אותי עם הפרצוף המפוחד שלי מישהי, ערביה מסורתית, היא אמרה לי 'בואי את נראית לי מפוחדת... אני אלווה אותך לאן שאת צריכה'".

אבל יש פחדים מוצדקים.

"כן, זה מפחיד כבחורה, זה מפחיד כיהודיה, זו גם שכונה לא מבוססת בוא נאמר, אבל יחד עם זאת, תראה, אני מורה ליוגה ואני מלמדת שם את הנערות, הם לא ידעו מה זה יוגה לפני, וכשאני באה הנערות קופצות עלי. זה המקום הכול כך אנושי הזה, המשותף. הם רוצים ללמוד, הם רוצים תרבות".

אברמזון מגיעה ממשפחה ישראלית ממוצעת, ושום דבר לא ימנע מהשליחות החברתית הזאת להגיע הישר אל שולחן הדיונים המשפחתי על ה'מצב'. "ביום שישי האחרון התערבתי בויכוח פוליטי סביב שולחן השבת, ואמרתי להם שבלוד, האנשים הערבים שאני פוגשת הם אנשים מקסימים. אין לזה קשר לדעות הפוליטיות שלי. זה כל פעם מזכיר לי מחדש מה עשוי לעשות המפגש האנושי, כי ברגע שאתה לא מכיר אז הפחד שולט".

שריאל יגודניק גם הוא משחק בהצגה וחבר באנסמבל, שחקן צעיר בעל תואר שני בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. "פתחנו את האודישנים לתושבי השכונה, בקרוב יתקיימו אודישנים להצטרף לאנסמבל ונקווה שיגיעו כולם - יהודים וערבים. המטרה לפתוח את זה לתושבי האזור, ומי מאיתנו שמגיע מבחוץ, יעבור לגור בשכונה כשנוכל לכלכל את עצמנו ולשלם לשחקנים. כרגע אנחנו עובדים די בהתנדבות".

המימון היחידי לפרויקט כרגע מגיע מקמפיין מימון ההמונים שהכניס מעל ל-40 אלף ש"ח. באנסמבל חברים שחקנים מירושלים, ת"א, גבעתיים וחדרה. ללוד מגיע שריאל כל יום מנתניה, לחזרות ולהדרכת קבוצות ובהם גם בני נוער ערבי ויהודי מבתי ספר בעיר.

את מרבית הסדנאות הם מעבירים כרגע בספרייה העירונית, כי אפילו בין המקומיים, ישנם שחוששים להגיע לשכונה בה המתנ"ס, בו תעלה ההצגה, ממוקם.

"מזיקים"
בימוי: פנינה רינצלר. מוסיקה: ראול. עיצוב תלבושות: שרון מלכא
שחקנים יוצרים: ליהי אברמזון, נעמה רודריגז, רותם זיו, שריאל יגודניק
יום ה' 12.11 ומוצ"ש 14.11 ב- 20:30 
המרכז לתיאטרון לוד, מרכז שיקגו- רח' מחנות קפריסין 6, לוד