ראשי » תרבות » מוזיקה

אירוניה עיוורת: הטנור העיוור שר על קולנוע

אנדראה בוצ'לי כל כך הושפע מאמנות הקולנוע, עד שהחליט לבצע שירים מהסרטים שהוא הכי אוהב ולקרוא לאוסף Cinema. אם מתעלמים ממופת האירוניה, מגלים אלבום לא רע יחסית לז'אנר, דווקא בזכות ריסון הפיצוצים האופראיים. את הביקורת הזאת היה אפשר לצפות

אז אנדראה בוצ'לי החליט לבצע שירים מצליחים מפסקולי סרטים אהובים, עד כאן סבבה. אבל לקרוא לאלבום "קולנוע" (Cinema)? ועוד להופיע על העטיפה ישוב על כסא במאי בעיניים כבויות, כשלצדו שם האלבום? היש דוגמה קיצונית יותר לאירוניה עיוורת?

עוד כותרות ב-nrg:
• האם התחילה בפריז מלחמת עולם?
• "אלוהים לא יסלח": האמנים מגיבים
• פו פייטרס ביטלו הופעות, המעריצים כועסים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שויין. נניח לאירוניה העיוורת הזאת לרגע ונעיף מבט בתוכן עצמו. בוצ'לי, אחד הטנורים האהובים והמצליחים בעולם, מוכר בעיקר, כמו כל טנור בז'אנר הקלאסי הקל, בזכות יכולות גרוניות מדהימות שמאפשרות לו לקחת כל ארייה, סטנדרט או שיר פופ ולהרים אותם למחוזות הקיטש השמיימי. אך דווקא במקרה מחזות הזמר ושירי הנושא הקלאסיים, מפתיע לראות, שבוצ'לי בחר לשמור על אווירה מרוסנת, מתונה יחסית, מודגשת הברות. הצצה ברשימת השירים מעידה על בחירה אקלקטית ומעניינת, החל מ-Maria מ"סיפור הפרברים" ו-Moon River מ"ארוחת בוקר בטיפאני", דרך "פאנטום האופרה" ועד Brucia La Terra מ"הסנדק", שמקבל ביצוע אמוציונלי כמתבקש ויפה באמת, חורג מהאווירה המתונה יחסית של האלבום ומאפשר לזמר לשבור כוסות זכוכית, בשיר שדורש את מיצוי יכולותיו.כמו בכמעט כל אלבום שלו ושל דומיו, גם הפעם בוצ'לי לא מוותר על דואטים עם זמרות השעה. הפעם את מקומן של סלין דיון ושרה ברייטמן תופסות אריאנה גרנדה וניקול שרזינגר, מתחרות ביניהן מי יותר מיותרת. הראשונה, כוכבת נוער שאת קולות הרקע שהיא תורמת היה אפשר להחליף עם כל זמרת אחרת, והשנייה, שניתנה לה הזכות לבצע עם בוצ'לי את "אל נא תבכי ארגנטינה" בגרסה הספרדית, כי מישהו טעה לחשוב שהיא מסוגלת לשאת את השיר הזה. בדיחה.
 
דואט שלישי מבצע הטנור עם אישתו, לא אחר מאשר הסטנדרט הג'אזי Cheek to Cheek. זהו ביצוע מבולגן של איטלקית ואנגלית, צורם באווירת הקלאסיקל של האלבום ומיותר גם בנפרד. אבל צריך לראות את התמונה המלאה. אם נתבונן ברושם הכללי שהאלבום מותיר לאחר מספר האזנות, מדובר באלבום גרסאות כיסוי לא רע, ברפרטואר של בוצ'לי ובכלל. הביצוע של "החיים יפים" באיטלקית מקסים, גם Historia De Amor מבוצע כהלכה, ובאופן כללי, הביצוע המוקפד של הטנור שאוהב סרטים שוויתר במפתיע על פיצוצים אופראיים בומבסטיים ומוגזמים, מוצלח רוב הזמן. אם מסיטים מבט מהדואטים הגרועים, נשארים עם מתנה נחמדה להורים, או לכל מי שהסגנון מדבר אליו. אחרת, אפשר פשוט להסתכל על עטיפת האלבום, להשתעשע לרגע ממופת של אירוניה סוריאליסטית פר אקסלנס, ולהמשיך הלאה בחייך.

מיותר לציין שאין באמור ללגלג על אוכלוסיית העיוורים, כי אם רק על בחירותיו האמנותיות ההזויות של האמן הנידון. אבל הוא היה צריך לצפות את זה מראש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...