ראשי » תרבות » מוזיקה

הירומי בהאנגר: שילוב מואץ של ענווה ורברבנות

הפסנתרנית הוירטואוזית הירומי אוהרה עמדה בכל הציפיות של הקהל שבא לראות אותה בנמל תל אביב, אולי פרט להדרן נוסף, וסיפקה חוויה מוזיקלית-תיאטרלית רבת סגנונות ופרצופים כובשים

באיחור קל של 20 דקות עלתה הירומי אוהרה על הבמה בהאנגר 11. היא קדה קידה לעבר הקהל, חייכה במתיקות, ומכאן ואילך אי אפשר היה לעצור אותה. הירומי פתחה הכי מהר שלה, ולאט לאט הגבירה את הקצב. בהתחשב בעובדה שהייתה זו הפעם הרביעית שלה בישראל, יתכן והיא בעצמה הייתה מבינה את הרפרנס הזה ל"מבצע סבתא". הירומי בת ה-36 החלה להופיע בפני קהל כבר בגיל 12 ונחשבת כיום לאחת מהסנסציות הגדולות של עולם הג'אז. לישראל היא הגיעה אמש בפעם הרביעית, כשברשותה פרס גראמי ותשעה אלבומים. על אף גילה הצעיר, כבר הספיקה לעבוד עם גדולי הג'אזיסטים בעולם, וביניהם - אחמד ג'מאל (שגם הפיק את אלבומה הראשון), צ'יק קוריאה ואוסקר פיטרסון. שיתוף הפעולה בינה לבין  הבסיסט אנטוני ג'קסון (שעבד בין השאר עם פול סיימון, סטילי דן וצ'יק קוריאה) והמתופף סיימון פיליפס (להקת ה"מי", "טוטו", ודייויד גילמור), עמם הופיעה אמש, החל בשנת 2011 כפרויקט טריו, ובעקבות הצלחתו החליטו השלושה לצאת יחדיו לסיבוב הופעות.

עוד כותרות ב-nrg:
• הו, האירוניה: הטנור העיוור שר על קולנוע
• פו פייטרס ביטלו הופעות, המעריצים כועסים
• החליפו ב'חברים' את רייצ'ל ואף אחד לא שם לב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השילוב בין השלושה עובד נפלא. הבסיסט והמתופף מצליחים ליצור איזון מרשים בין היכולת להתבלט- כל אחד בכלי שלו, לבין היכולת לתת להירומי לזרוח תחת אורות הבמה. והיא בהחלט זורחת. הירומי מביאה עמה אנרגיות יוצאות דופן. היא קמה וקופצת, היא מחייכת ומתמוגגת, היא מתלהבת ומתרגשת. והקהל ביחד איתה: מתלהב, מתרגש ומתמוגג עם כל חיוך שעולה על שפתייה. תנועות הגוף והשפתיים שלה הם חלק לא פחות חשוב במופע, והם משלימים עבור הקהל את החוויה המוזיקלית-תיאטרלית שהירומי מציעה.

קשה לאפיין את המוזיקה שהירומי מנגנת, כי היא מכילה מגוון רחב של ז'אנרים מוזיקליים. סווינג, פוסט-בופ, אוונגרד, רוק, מוזיקה קלאסית וגרוב פאנקי, הם רק חלק מהאלמנטים שניתן לזהות ביצירותיה, ולעתים אפילו רק בתוך יצירה אחת. הירומי למעשה יוצרת ז'אנר מוזיקלי משל עצמה ולא בטוח שעדיין הומצאה המילה המתאימה לתארו. היא לוקחת את הפיוז'ן למחוזות חדשים, כאלו שקשה להאמין שמישהו הספיק להגיע אליהם לפניה. אבל הקסם האמיתי של הירומי נעוץ בשילוב שהיא מציעה בין ענווה לרברבנות. רגע אחד היא רכה וברגע שאחרי היא כבר משתוללת על הבמה; היא ביישנית מצד אחד אך מתוחכמת מצד שני; והוירטואוזיות שלה נעה בין מלודיות נוגות וקליטות לבין מהירויות מסחררות ולא צפויות.

לפני שיצאו השלושה להדרן, פתח פיליפס בסולו תופים שארך שבע דקות וירטואוזיות, כיאה לרוח המופע. שבע דקות עשויות להיות ארוכות עבור הקהל, או לפחות עבור מי מהקהל שאינו מתופף בעצמו, או לא מעריך תופים ככלי מתאים מוביל. אך לאחר שבע דקות הירומי התפרצה כרוח סערה וללא התראה מוקדמת, המשיכה את פיליפס בדיוק מושלם בנקודה בה עצר, וזכתה לקריאות התפעלות מהקהל. שבע דקות היו ארוכות בשבילו, הוא כבר הספיק להתגעגע אליה בזמן הזה ורצה לקבל עוד קצת ממנה לפני שהיא הולכת. כשהקטע הסתיים הקהל נעמד על רגליו, ולאחר הדרן קצר ניגנו השלושה את יצירת הסיום, שהקימה את כולם ממקומם בשנית.  הירומי נפרדה לשלום מהקהל, שהמשיך להריע לה בעודה יורדת מהבמה, כשבלבו התקווה שעוד יזכה לראות אותה עולה חזרה במדרגות לעוד שיר אחד, או לפחות לעוד חיוך. אז אמנם הפעם היא כבר לא שבה, אבל אתם יודעים איך אומרים: "אחרי פעם רביעית, תבוא גם הפעם החמישית". וגם אם לא באמת אומרים את זה, החיבה שלה לישראל בהחלט מצדיקה לשמור על אופטימיות ולהאמין שמתישהו נזכה שוב לראות את הפלא הזה על הבמה בישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...