בין לונדון לחברון: אודי דוידי מחבר בין עולמות

גם אלבומו השביעי רווי להיטים כמיטב המסורת, מבלי לוותר על אמירה. בעודו מאפשר למאזין להציץ למסתרי לבו, היוצר אודי דוידי מזכיר את "קולדפליי", בהבדל אחד: אפשר להאמין לשירים שלו

יקי הפשטיין | 25/11/2015 14:00
תגיות: אודי דוידי
אני לא מקנא במה שעובר על אודי דוידי כשהוא כותב ומקליט אלבום.

עוד כותרות ב-nrg:
עודד קוטלר: "פני התרבות כפני המדינה"
בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
אדל מתחפשת לעצמה ויוצרת את מתיחת השנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לכאורה, דוידי חי בעולם מושלם. אמנם מוזיקאי, אבל בפועל איש התיישבות פשוט שמגדל עיזים וכבשים וחוזר הביתה בכל יום לילדים, לאישה, לבית, לגינה ולמרחבי הטבע הפרושים בדרום הר חברון.
צילום: יח''צ
כל הלהיטים עומדים בול במקום. אורי דוידי צילום: יח''צ
החלק היותר פרובלמטי שבגינו לבי יוצא למאמצים שלו הוא הצורך להלך כל הזמן על הקו הדק שמפריד בין הקהל הקלאסי שלו, זה שתמיד ירצה בהופעות שירים כמו "מנעי קולך", "דבר אליו" ועוד אינספור להיטים שסיפק לאורך ששת האלבומים שהוציא עד עכשיו — שירים שבשורה התחתונה שלהם נותנים תשובות ומשהו להיאחז בו — לבין הרצון האחר, החופשי ואולי הכמוס יותר. זה שרואה את התחומים האפורים בחיים, אלו שמעמידים אותו בלא מעט ניסיונות שמישירים מבט למציאות, שלפעמים יכולה גם להביא לא מעט סימני שאלה לא פתורים.

אם ארשה לעצמי רגע של ניים דרופינג וגילוי נאות, אז בלא מעט שיחות שיצא לי לנהל עם דוידי צפה הסוגיה הזו, ובכל פעם הגענו לאותה הנקודה שמשווה את המסלול ההפקתי שהוא בוחר לעטוף איתו את המוזיקה שלו, אל מעבר לים וההתמרכזות של הרכבים כמו קולדפליי של כריס מרטין.ההשוואה, לכל מי שמטיל ספק, לא מופרכת כלל. קצב התיפוף, האקורדים העוטפים, ריף הגיטרות החוזר והרוק שנח לחלוטין על מצע של פופ, הם מוטיב בלא מעט שירים של דוידי, שהזכירו לי את החבורה מלונדון מינוס גווינית פאלטרו. ובהבדל אחד נוסף: אני מאמין לכנות של דוידי יותר מזו של כריס מרטין.
 
קטעים נוספים

על פניו, "אורות גבוהים" לא יכיר לכם דוידי מוזיקלי שלא הכרתם, והקהל לא צריך להיבהל מהחיבוק שכרגע ניתן לו. כידוע, חיבוק כזה של טורי מוזיקה טומן בחובו בדרך כלל אלבום קשה לעיכול. כל הלהיטים עומדים בול במקום. יש תחושה שדוידי קצת משחרר, פותח דלת קטנה פנימה אל נבכי לבו ומרשה לעצמו להרהר יותר. אולי זה הבן הראל שהצטרף לחבורה כנגן, אולי החיים עצמם, אבל התחושה היא שבא לך לשמוע מה יהיה לדוידי להגיד גם הלאה. לא עניין של מה בכך, באלבום שביעי של אמן.
עטיפת האלבום
אורות גבוהים עטיפת האלבום
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

פייסבוק