החדש של דיוויד בואי: מוזר, יצירתי ומעייף

שלוש שנים אחרי אלבומו האחרון, יוציא הכוכב הבריטי וחיית הפופ הביזארית אלבום חדש ב־8 בינואר. בסוף השבוע שוחרר סינגל ראשון מתוכו, ולסער גמזו יש כמה דברים להגיד עליו

ישראל היום - תרבות
סער גמזו | 23/11/2015 9:12
 
קטעים נוספים

כמעט שלוש שנים אחרי אלבומו האחרון, "The Next Day", חוזר האייקון הגדול ביותר של הרוק הבריטי, דיוויד בואי, באלבום חדש. האלבום עתיד לצאת ביום הולדתו ה־69 של בואי, 8 בינואר, ויהיה אלבום הסולו ה־26 שלו. כחימום לקראת הגעת האלבום, שוחרר בסוף השבוע הסינגל הראשון, "Blackstar", והציף מחדש את האניגמטיות והמורכבות של אחד המוסיקאים הגדולים והמוערכים בעולם.

עוד כותרות ב-nrg:
עודד קוטלר: "פני התרבות כפני המדינה"
בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
אדל מתחפשת לעצמה ויוצרת את מתיחת השנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

התגובות ל"Blackstar" נעות על הסקאלה שבין מוזר, אמנותי, יצירתי ומעייף. אישית אני חושב שבשיר, כמו גם בקליפ שמלווה אותו, מדוגמנת אמנותיות שעשויה להיות מעט מוזרה לפרקים, ויצירתיות שברגעים מסוימים עלולה לעייף. זה לא אומר שאלה הם פגמים שהורסים את חדוות ההאזנה לשיר חדש של בואי. זה כמעט תמיד היה אצלו ככה.
צילום: Jimmy King
כוכב ביזארי ומורכב. דיוויד בואי צילום: Jimmy King
ב"Blackstar" ממשיך בואי בכיוון האישי והייחודי שלו. יש בו את הרוק הבריטי ששימש מצע הגדילה של בואי, אבל לצידו מתקיים מארג אווירתי ורב שכבתי של אלקטרוניקה וג'אז אקספרימנטלי (החליל שמופיע לקראת סיום השיר הוא הפתעה מענגת במיוחד). גם הפעם בואי לא עושה שום מאמץ או ניסיון כדי להתאים את עצמו לתבניות מוכרות. השיר נמתח לאורך 10 דקות תמימות, מתעקש לרחף בחלל ולא להיקשר למבנה מסודר, והוא אבסטרקטי ומשנה דינמיקה לקראת מחצית הדרך.

היצירה הזו משמשת גם שיר הנושא והפתיח של הסידרה "The Last Panthers", שמשודרת בימים אלו ונוצרה על ידי הבמאי יוהאן רנק. רנק הוא גם הבמאי של הקליפ המושקע של השיר, שמציג אוסף (או שמא עומס?) של דימויים מטרידים וסוריאליסטיים, רקדנים סטייל פינה באוש ופילטרים שמעניקים לו מראה של חלום. לאורך 10 דקות רנק מצליח לתת ביטוי ויזואלי מדויק ונאמן לשיר, עד לרמה שנראה שהוא היה הבסיס ההשראתי של בואי לכתיבת השיר.
עטיפת האלבום
Blackstar עטיפת האלבום
כל אלה הופכים את "Blackstar" ואת בואי מודל 2016 לחיית פופ ביזארית. הוא עדיין מלא יצירתיות וחדשנות, הוא ניסיוני אבל מנומק, והוא לגמרי לא מסחרי. בשלושת הימים מאז עלה הקליפ ליו־טיוב, צפו בו פחות מ־2 מיליון צופים. לשם השוואה, בקליפ הבכורה של אדל צפו 27 מיליון גולשים ביממה הראשונה לאחר צאתו.

האלבום הקודם של בואי הגיע אחרי עשור של שתיקה. משמח לדעת שבואי עדיין מוצא עניין בכתיבה וביצירה. לא כי הוא צריך לספק הוכחות או לקבוע שיאים, אלא כי הפריזמה שהוא מספק נותנת למאזין תמונה מרגשת ומורכבת שנדיר מאוד לראות היום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

פייסבוק