"אני צריכה לשחרר דברים": אדל פותחת את הפה
האקס שפגע בה, המלחמה במשקל, בן הזוג שמבוגר ממנה ב-14 שנים והפחד לגמור כמו איימי וויינהאוס. בגיל 27 אדל לא צריכה להילחם על מקומה בעולם המוסיקה - הוא כבר מובטח. הקרב היחיד שלה הוא על השפיות
כשאדל מרגישה שהיא מוכנה להתחיל לעבוד על אלבום, היא הולכת לחנות קטנה בשכונת מגוריה שבלונדון וקונה לעצמה בלוק כתיבה חדש. היא עושה את זה לפני כל אלבום. ואז, בטקס פרטי משלה, היא מסניפה את הריח של המחברת, לוקחת מרקר וכותבת בגדול את הגיל שלה על העמוד הקדמי של המחברת. "הפעם הוספתי אחרי המספר 25 חמישה סימני קריאה", היא סיפרה לאחרונה. "כי אמרתי לעצמי, איך לעזאזל כל זה קרה בין 21 ל-25!"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הציפייה חסרת התקדים לצאת אלבומה השלישי, ,"25" הסתיימה סוף סוף. למרות שעבר רק שבוע מאז שוחרר לחנויות, הדיסק של אדל כבש מייד את פיסגת מצעדי המכירות ברחבי העולם. עד סוף השבוע הבא היא צפויה למכור כשני מיליון עותקים ממנו; "הלו", הסינגל הראשון שלה, זינק היישר למקום הראשון במצעדים ברחבי העולם והפך לסינגל הראשון בהיסטוריה שרושם יותר ממיליון הורדות דיגיטליות בתוך שבוע, וגם יותר מ-50 מיליון צפיות ביו-טיוב בתוך 48 שעות. מקומה בפנתיאון של ההקלטות הגדולות בהיסטוריה כבר מובטח.
שוב הוכח כישרונה הנדיר של מי שנחשבת לזמרת הסול הגדולה בעולם, אולי גם הזמרת בעלת הקול הטוב ביותר בקרב בנות דורה. מעניין שרק עכשיו היא מתחילה ליהנות מפירות ההצלחה הפנומנלית שלה, אחרי שבזמן אמת העדיפה להתרחק מהתודעה הציבורית.
"היו זמנים שפאקינג אהבתי את כל הדרמה, אבל עכשיו אני אמא", היא אומרת, "ויש לי מעט מאוד מקום פנוי במוח. אני צריכה לשחרר כל כך הרבה דברים, שזה מאוד מרפא, כי אני אחת שיכולה לשמור טינה. החיים קלים יותר כשאתה לא אוגר בפנים את כל העבר שלך."
היא חיה עם סיימון קונקי ,(41) איש השקעות לשעבר, שהפך ליזם של אירועי צדקה. בארבע השנים האחרונות הוא עזר לה להתמודד עם התהילה ולגדל יחד את בנם המשותף, אנג'לו בן ה-3. האימהות הפכה עם הזמן לחלק משמעותי מאוד בחייה של הכוכבת בת ה-27, וגם עזרה לה לחדש את האנרגיות.
אדל מאמינה ש"25" מסמל את הנקודה שבה התהפכו חייה. "אני חושבת שהאלבום הזה מנסה לנקות את העבר שלי. העובדה שהפכתי לאמא ושנכנסתי לחצי השני של שנות העשרים לחיי פשוט הורידה ממני את היכולת לדאוג מכל כך הרבה דברים, שבעבר ממש נהניתי לדאוג מהם. "אין לי זמן להתפרק. אני עמוד השדרה של בני, ואני רוצה להיות שם עבורו. אני רוצה להיות שם גם בשביל בן הזוג שלי, ואני לא רוצה לגרור אותם למטה עם האמנות שלי. אני נמצאת כרגע במקום חיובי וטוב בחיי".
המוסיקה שלה היא המבוקשת ביותר בכל בר קריוקי. היא המושמעת ביותר בהלוויות, המומלצת ביותר לסובלים מפחד טיסה, וגם הפופולרית ביותר "ללכת לישון איתה". פעם אחת, בקיץ 2012, אפילו נטען ששיר שלה, שהושמע ברדיו, גרם לנערה בבית חולים בלידס להתעורר מתרדמת.
אלבומה הקודם, "21", שאותו שיחררה ב-2011, היה להצלחה חסרת תקדים. טירוף שרואים פעם בדור. היו כאלה שהקבילו את זה לנחיתה על הירח, וזאת לא היתה הגזמה. בתוך שבועות בודדים כבש "21" את המקום הראשון בכמעט 30 מדינות. בבריטניה הוא לא זז מפיסגת מצעד המכירות במשך 11 שבועות ושהה ב"טופ 40" במשך 23 חודשים רצופים. גם בארה"ב ההיסטריה היתה דומה - 24 שבועות במצטבר במקום הראשון (שיא עבור אלבום נשי), ולמעשה, האלבום שצעד הכי הרבה זמן במצעדי המכירות.
הוא סיפק לה שישה פרסי גראמי, שני פסלוני ,Brit שני אייבורי נובלו (המקבילה הבריטית לאקו"ם הישראלי), ארבעה פרסי MTV ועוד אינספור פרסים בכל העולם - צרפת, גרמניה, קנדה, פולין, מקסיקו ועוד. מגזין המוסיקה האמריקני "בילבורד" הכתיר את הדיסק לאלבום השנה של 2011 ושל 2012.
החודש הוסיפו שם גם את התואר "האלבום המצליח ביותר בהיסטוריה". עד היום ממשיך "21" למכור כמה אלפי דיסקים מדי שבוע, וההערכות הן שכבר חצה את 31 מיליון העותקים. "אמזון" הכריזה כי מעולם לא מכרה כמות כזאת של דיסקים, וכל זה בתקופה שבה אנשים כבר כמעט לא משלמים על מוסיקה. ההישג נכנס אפילו ל"ספר השיאים של גינס".
על פי הערכות המגזין "מיוסיק וויק", חברת ההקלטות הקטנה שבה חתומה אדל XL Recording זינקה ב-2011 מהכנסות של 3 מיליון ליש"ט ל-40 מיליון. במוזיאון השעווה מאדאם טוסו שבלונדון מיהרו להכין בובה בדמותה של אדל. הנסיך צ'רלס העניק לה תואר אצולה, והמפיקים של ג'יימס בונד ביקשו ממנה לבצע את שיר הנושא לסרט "סקייפול". השיר מכר מיליונים כסינגל, וגם הביא לה את הזכיות בגלובוס הזהב ובאוסקר.
ההיסטריה אמנם הכתירה אותה לזמרת/יוצרת האהובה בכל הזמנים, אך במקביל גם הזניקה את הציפיות מאלבומה הבא. זה מסביר מדוע עבדה הבחורה הלונדונית הצנועה במשך יותר משנתיים על הדיסק החדש שלה.
"בהתחלה לא חשבתי שיש בי היכולת לכתוב עוד אלבום, היא אומרת. "לא ידעתי אם אני בכלל צריכה לנסות, לאור ההצלחה של 21, חשבתי שאולי כולם פשוט ישמחו שזה היה הדבר האחרון שהם שמעו ממני. אולי בכלל אני צריכה לפרוש בשיא.
"עם הזמן יצאתי מזה. קלטתי שאין לי ברירה - אני אהיה חייבת לכתוב עוד שירים בשביל עצמי. וחוץ מזה, אין שום דבר אחר שאני רוצה לעשות במקום זה. כדי להרגיש בטוחה עם כל אחד מהשירים שלי, הוא חייב קודם כל לפעול עלי. ככה אני יודעת שכתבתי שיר טוב - כשאני פשוט מתחילה לבכות. לפעמים אני פורצת בדמעות בתוך חדר ההקלטות שבאולפן, ואז אני צריכה רגע לעצמי כדי להתעשת."
עם "25" מתנסה אדל באבולוציית האמן. היא כבר לא המיואשת הצעירה שזועקת את כאבה לעולם. בעמוד הפייסבוק שלה הסבירה: "האלבום הקודם שלי היה אלבום של פרידה (ממערכת יחסים). אם אני צריכה להדביק תווית לאלבום החדש, הייתי קוראת לו אלבום פיוס. אני משלימה עם עצמי.הוא נוגע בשינויים שעברו עלי, למה התפתחתי להיות בלי ששמתי לב. אני מצטערת שזה לקח כל כך הרבה זמן, אבל החיים קורים."
עוד לפני שנכנסה לאולפן, היה ברור לאדל ולכל הסובבים אותה כי האלבום השלישי לא ילך בדרכו של "21", הוא לא יכול להשתוות להישגיו, שלא לדבר על כך שהיוצרת כבר מזמן לא שבורת לב.
"ממש לא הייתי רוצה לחוות שוב את הרגשות שחשתי כשכתבתי את 21, בלי קשר לעובדה שאני היום אמא או בת זוג, אלו תחושות שלא מתחשק לי לחוות שוב. הייתי אז מאוד עצובה ומאוד בודדה. זה היה נורא. הייתי אומללה, הייתי בודדה, הייתי עצובה, הייתי כעוסה, הייתי מרירה. חשבתי שאשאר רווקה למשך כל שארית חיי. חשבתי שלא אוכל לאהוב פעם נוספת.
"התרגלתי לאפשר לעצמי לטבוע. אם הייתי עצובה, אם הייתי מבולבלת, אז פשוט הייתי נשאבת לזה. נותנת לעצמי להתפרק לגורמים, יושבת באפילה ומרחמת על עצמי, ולא מסכימה לקבל שום עזרה כדי לצאת מזה - כמו לצאת עם חברים כדי שהם יעודדו אותי. לא! אהבתי את כל הדרמה הזאת."
אחד האלמנטים המסקרנים ביותר ב"25" הוא הדרך שבה אדל פותחת את הקשר הישן שלה עם האיש ששבר את ליבה - הצלם אלכס סטורוק. לפחות שיר אחד באלבום החדש מופנה לאקס שזרק אותה בצעירותה, ובכך שימש השראה לשירים הטובים ביותר והעצובים ביותר באלבום הקודם. "שלח את אהבתי לאהובתך החדשה / תתייחס אליה טוב יותר," היא שרה בשיר הנקמה שלה.
"החבר הקודם שלי לא הרגיש נוח עם ההצלחה הגדולה שלי ועם העובדה שהוא היה צריך לחלוק אותי עם עוד הרבה אנשים... זה שיר הפאק-יו שלי. זה נשמע ברור מאליו, אבל אני חושבת שאתה לומד לאהוב שוב רק אחרי שאתה מתאהב מחדש."
את בן זוגה הנוכחי הכירה בתחילת תקופת ההצלחה של ,"21" והוא מספק לה, לדבריה, יציבות ושקט פנימי. לאחרונה חשפה כי לא רק שהוא מאפשר לה ללמוד לאהוב מחדש, אלא שהוא גם מצנן את הזיכרונות המרירים מהחבר לשעבר.
"הוא כל כך תומך, וזה מצריך גבר גדול מאוד, כי אני מאוד מצליחה במה שאני עושה. האהבה שלי עם האיש שלי עמוקה ואמיתית, וזה מציב אותי במקום שבו שאני יכולה סוף סוף להושיט יד לאקס. תודיעו לו שהתגברתי עליו."
אחד השירים המסקרנים יותר באלבומה החדש הוא "מים מתחת לגשר," מעין הצצה מרומזת לדרך שבה התחיל הקשר שלה עם קונקי, ממצב לא בטוח בהתחלה, ועד שהתפתח לאהבת אמת. "יש את השלב הזה, שבו מערכת יחסים הופכת לרצינית מאוד, ואז אתה קצת נבהל, לפני שאתה קולט שזה חייב להיות זה. זו מערכת היחסים שאני רוצה להיות בה."
בשנים האחרונות הכחישה אדל בעקביות דיווחים בצהובונים כי הם נישאו בחשאי, ולהבדיל - נפרדו בחשאי. "אמרתי מיליון פעמים שאני לא מתחתנת, ועדיין כולם אומרים שאנחנו כן. אנחנו עדיין יחד. לא נפרדנו. מעולם לא נפרדנו. פשוט לא הרגשנו את הצורך להתחתן. יש לנו ילד משותף. זה מרגיש כמו התחייבות גדולה מספיק."
אדל גדלה בטוטנהאם שבצפון לונדון עם אמא צעירה, פני אדקינס, שילדה אותה בגיל 18 וחצי. אביה הביולוגי נטש אותן שנתיים לאחר הולדתה. "הוא מעולם לא היה בתמונה," סיפרה בעבר ל"גרדיאן." "אני יודעת שהוא היה בחור אירי מגודל שעבד על אוניות וכזה. זה בסדר, אני לא מרגישה שהפסדתי משהו." אמא שלה היתה פרילנסרית שעבדה בעיצוב רהיטים ובעוד כמה משרות מזדמנות, חובבת אמנות ותרבות. כשאדל היתה בת 3 הגניבה אותה אמה להופעות של "The Beautiful South"-ו"The Cure" היתה לי ילדות נפלאה. הרגשתי מאוד נאהבת, והיום, כאמא, אני מבינה עד כמה זה חשוב. הצורה שבה חונכתי היא הבסיס לכל עקרונות המוסר שלי."
אנג'לו נולד באוקטובר ,2012 ואדל קיעקעה את שמו על זרת יד ימין שלה. את ההשראה להמשיך ליצור גם עם תינוק בוכה בבית היא שאבה ממדונה ומהתהליך שעברה בעת שעבדה על אלבומה "Ray of Light"
"אתם יודעים מה הדבר הכי מופלא שקשור לאלבום הזה של מדונה? זה האלבום שהיא כתבה אחרי שילדה את בתה הבכורה, ועבורי, זה האלבום הכי טוב שלה. הרגשתי מאוד מפוזרת אחרי שילדתי את אנג'לו, בגלל שההורמונים שלי התעופפו לתקרה."
היא מודה שלא היתה מודעת לגמרי לרמת המחויבות שמצריך גידול ילדים, אבל גם לא נזקקה לזמן רב כדי להבין שמדובר, מבחינתה,באירוע מכונן. "להיות אמא זה פאקינג קשה. חשבתי שזה הולך להיות קל. הרי כולם עושים את זה, כמה קשה זה כבר יכול להיות? לא היה לי מושג.
"זה קשה, אבל זה פנומנלי. הדבר הכי טוב שעשיתי אי פעם. להיות אמא עזר לי מאוד להתמודד עם כל הלחצים בחיים. אנג'לו גורם לי להיות מטופשת, הוא גורם לי להרגיש צעירה, אין משהו שיותר מקעקע אותך מילד שמסרב לעשות מה שאתה מבקש ממנו. אם בעבר התרגלתי לכך שכל העולם סובב סביבי, עכשיו כל העולם סובב סביבו.
"הוא מוציא ממני את כל הדברים שאני ממש אוהבת בעצמי, והוא האדם היחיד שאומר לי לא. הוא שולט בי לגמרי. וזה כל כך מצחיק לאנשים אחרים לראות את זה, כי אני הבוס של הכל בעבודה שלי."
נוח לה עם הבריחה הזאת הביתה. "אני לא מסתגרת," היא מתגוננת, אבל באותה נשימה מודה כי עולם הזוהר מפחיד אותה. אחרי שראתה מה עשתה התהילה לכוכבים בגילה - (27) ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, קורט קוביין, איימי וויינהאוס - היא מאוד נזהרת לא להפוך לקורבן של עצמה.
"אנשים חושבים שאני שונאת להיות מפורסמת, ואני לא. אני פשוט מפחדת מזה באמת. אני חושבת שזה ממש מרעיל, ומאוד קל להישאב לתוך זה."
אדל התחילה לכתוב למגירה בגיל 13 אך רק כעבור שנתיים, כשהאזינה לאלבום הבכורה של איימי וויינהאוס, "פרנק," הבינה את הייעוד שלה. היא מודה כי אלמלא וויינהאוס לעולם לא היתה לוקחת גיטרה לידיים ומתחילה לכתוב שירים.
"לראות את איימי מידרדרת היתה אחת הסיבות שאני מפוחדת מכל עניין התהילה. כולם היו מאוד משועשעים מזה שהיא מפורקת. אם לא היינו מסתכלים, אז היו מפסיקים לצלם אותה. רמת תשומת הלב ממש מפחידה, בייחוד אם אתה לא רגיל לכל חיי הזוהר האלה. הקריירה שלי היא לא החיים שלי. היא בסך הכל התחביב שלי."
היא אומרת שהמשקל אף פעם לא הפריע לה, אבל כן הביא איתו לפעמים מחשבות של מה היה קורה אילו. "הדבר הראשון שאתה יכול לעשות הוא לשמוח עם עצמך ולהעריך את הגוף שלך - רק אז אתה יכול לנסות לשנות דברים בעצמך.
"קשה לי להבין את הניסיון לעמוד בנורמה מסוימת. הרי בעולם יש רק אחד מסוגך, אז למה אתה רוצה להיראות בדיוק כמו כל אחד אחר? למה צריך אותה תסרוקת כמו כל אחד אחר? למה לנסות להיות כמו כולם"?
לקראת הקאמבק וסיבוב ההופעות שאדל מתכננת להשיק בקרוב, היא עשתה כמה שינויים באורח החיים שלה. אחרי הרבה שנים הפסיקה לעשן, צימצמה את כמויות שתיית האלכוהול ונרשמה לחדר כושר. "אני לא נהנית מזה," היא מודה. "אני לא מדלגת באושר אל חדר הכושר. אני רוצה להתחטב עבור עצמי, אבל לא להיות מידה אפס או משהו כזה.
"אני לא אוהבת להסתכל במראה. ברור שיש לי בעיות דימוי גוף, בוודאי, אבל אני לא נותנת להן להרוס את חיי. יש בעולם בעיות גדולות יותר מאיך אני מרגישה לגבי עצמי. ואם אני לא בסיבוב הופעות, תוכל לתפוס אותי אוכלת במסעדה סינית."
בסופו של דבר, אדל נמצאת עכשיו בעולם שכולו אושר ושלווה, בעיקר בזכות "האושר הטהור" שהביאה לה האימהות. היא היתה צריכה גם אהבה של איש טוב וגם "חיוך יפהפה" של בנה כדי לאחות את הנפש הסדוקה שלה. "הלידה העניקה לי תחושות עילוי. הביטחון העצמי שנבע מזה גרם לי להרגיש בלתי ניתנת לעצירה. אני בטוחה שכל הנשים מרגישות ככה.
כשהבלאגן של '21' התחיל להירגע, לא הצלחתי להיזכר למה בכלל עשיתי את כל זה. לא הצלחתי לענות על השאלה למה עברתי חצי מהעולם לבד. "אבל אז, אחרי שילדתי את הבן שלי, חשבתי לעצמי, אה, זאת הסיבה שעשיתי את כל זה. בפעם הראשונה הרגשתי גאווה על כל מה שהשגתי עם '21', והחל מעכשיו, כל מה שאעשה, בכל ערוץ של החיים שלי, יהיה חלק מהמורשת שאני מעבירה לבן שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם