ראשי » תרבות » ספרות

"לא רק סופר מיוחד, אלא קודם כל אדם מאיר ומיוחד"

עולם הספרות אבל על מותו של הסופר אמיר גוטפרוינד שנפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן. המשורר רוני סומק: "סופרם של האנטי גיבורים, שיודע להסתכל לגיבורים שלו בעיניים והם מודים לו על כך מעומק ליבם"

אבל בעולם הספרות על מותו של הסופר אמיר גוטפרוינד, שהלך לעולמו בגיל 52, לאחר מאבק במחלת הסרטן. הסופרת יוכי ברנדס שהיתה בקשרים אישיים עם גוטפרוינד הביעה הערב עם צאת השבת צער גדול על לכתו של מי שהיה בעיניה לא רק "סופר מיוחד", אלא קודם כל "אדם מאיר ומיוחד". "הכרתי את אמיר לפני 12 שנים באירוע בעיר חיפה שבו הייתה מכירת ספרים. הסוכן שלי ושל אמיר הוא אותו סוכן וישבתי איתו לשולחן ביחד עם אשתו ועם בעלי" היא סיפרה.

עוד כותרות ב-nrg:
סיימתי לערוך את הטור של אריק, ונסעתי לבי"ח
"אני צריכה לשחרר דברים": אדל פותחת את הפה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


(צילום: מפעל הפיס, בית אריאלה)


ברנדס הוסיפה כי "אז גם נחשפתי לספרים המיוחדים והיפים שלו שהילכו קסם על הקוראים. אבל מעבר לספרים ומעבר לכך שהיה מדובר בסופר שמכר הרבה והיה אהוב מאד בארץ, אני כואבת את האדם המאיר שהכרתי. אמיר היה אדם שממש האיר והיה מלא בטוב לב, הוא היה אדם טוב במלוא מובן המילה".

"שמעתי על האסון הגדול שאשתו חלתה במחלת הסרטן, ואמיר התמודד עם המצב באצילות ונלחם ביחד עם אשתו הראשונה עד מותה. הוא היה איש לוחם שבחר בחיים. אחרי פטירת אשתו הוא המשיך והתחתן מחדש והמשיך ליצור, אז הוא חלה בעצמו. זה היה נורא. ליוויתי את המחלה שלו והערצתי את הכתיבה את ההתמודדות, את מי שהאיש הזה היה. יש כאן אבדה גדולה לא רק מבחינת הספרות בארץ אלא גם מבחינת האיש שאמיר היה" היא מסכמת. 

הסופר חיים באר מבכה גם הוא את פטירתו של אמיר גוטפרוינד ואומר "אני מכיר את עולם הספרות בארץ כבר הרבה שנים ,וכשיצא לאור הספר 'שואה שלנו', ספרו הראשון הייתה לי הפתעה גדולה. לאמיר היה קול אחר, שונה מרענן, קול ייחודי וחדש שהיה כיף לגלות. אחרי כן גם היכרתי את האדם הגיבור שאמיר היה. את ההתמודדות עם המחלות של אשתו הראשונה, ואחר כך את האסון הנורא כשהוא חלה בעצמו".

"זה אסון גדול לעולם הספרות בארץ כי לאמיר היה קול ייחודי והוא הוסיף הרבה והיה מאד מיוחד, לכן יש כאן אובדן גדול. ביהדות אומרים 'חבל על דאבדין ולא משתכחין', וזה בדיוק המצב ביחס לסופר מיוחד וגדול כמו אמיר. אני חש הערב צער גדול מאוד. במוצאי שבת הבדלתי ואז שמעתי על האסון הנורא הזה. ידעתי שהוא מאוד חולה ושבשלוש השנים האחרונות היה במצב לא טוב, אבל הוא נלחם כמו אריה וחסרונו כאדם ולעולם הספרות יורגש מאוד".

גם הסופרת גלילה רון פדר עמית הביעה הערב צער גדול על פטירתו של גוטפרוינד. "לאמיר היה קול מיוחד, יכולת סיפורית מיוחדת שהוסיפה לעולם הרוח והתרבות הישראלית. לכן הפטירה שלו היא אסון גדול לתרבות הישראלית. חלקתי את עולמו התרבותי, אך לא הכרתי אותו אישית. קראתי את ספריו וידעתי עליו, וצר לי היום צער גדול מאוד מאוד על לכתו לעולמו צעיר מידי".

המשורר רוני סומק הספיד הערב במילים מרגשות את גוטפרוינד ואמר כי "אמיר גוטפרוינד הוא בעיני סופרם של האנטי גיבורים, של כל אותם האנשים שלא האירו בפרוג'קטורים והתמקדו בהם לפניו ביום יום. זה התחיל בספר 'שואה שלנו', שבו הוא מצלם את האנשים, והמשיך אחר כך ב'אחוזת החוף'. כשאני אומר מצלם אני מתכוון לכך שיש בכתיבה של אמיר משהו מאוד מיוחד וקולנועי. בכל הספרים שלו הוא לקח דמויות כאלו שלא היינו חותמים להם על תעודת שפיות, אבל מצד שני לא היינו מאשפזים אותם בבית חולים לחולי נפש. הוא לוקח את סוג האנשים הזה ומוצא בהם אנושיות מיוחדת שהופכת אותם למאוד נוגעים ללב. מהבחינה הזו אמיר היה סופר שיודע להסתכל לגיבורים שלו בעיניים והם מודים לו על כך מעומק ליבם".

אשת התקשורת ציפי גון-גרוס היתה חברה אישית של גוטפרוינד, והכירה אותו עוד משנות תפקידו בצה"ל בתפקיד מסווג ורגיש מאוד. היא מספרת כי "אמיר היה אדם חם ואוהב מלא בפרגון וגם בציניות חמה שלא פוגעת. הוא ידע לצחוק על עצמו והיה מלא חוש הומור. הוא כבר כתב מגיל 17 אבל לא העז לפרסם עד גיל 40".

גון-גרוס הוסיפה כי "הוא היה אדם מיוחד מין עוף מוזר, שפחד שלא יצליח בכלל להתחתן בגלל הרב תחומיות והאופי הרגיש שלו, ואז הוא פגש את אשתו הראשונה נטע, שהייתה מטפלת בנפגעות תקיפה מינית. הייתה להם אהבה מיוחדת חסרת תיאור. הם חיו ואהבו ונלחמו יחד במחלה, ואז נטע נפטרה. הוא לא האמין שהוא יתאהב שוב, ואז הוא פגש את אשתו השנייה בצומת ספרים".

"נורא כואב לי כי נותרו כעת שלושה יתומים בלי אבא ובלי אימא בתוך ארבע שנים. צריך לדעת שאמיר עוד כקצין תרם רבות למדינה בתחום סודי שקשור למתמטיקה גבוהה ולחקר ביצועים. הוא אף פעם לא דיבר על התחום הזה. מעבר לכך הוא היה סופר נפלא שידע גם שאחרי הכול אי אפשר לתאר עד הסוף את החוויה במילים. הוא אמר פעם שכמו שאי אפשר לתאר חוויה של אהבת ילדים בכתיבה ככה זו גם החוויה הספרותית".

גון-גרוס סיפרה על האופטימיות הגדולה של גוטפרוינד "עד הרגע אחרון הוא שמר על חוש הומור ואופטימיות. לפני כמה חודשים עשינו לו ערב הוקרה במדיה טק ושם על הבמה הוא אמר 'אני ולאה גולדברג ממש קולגות, אנחנו משתפים בחודשים האחרונים הרבה פעולה'. עוד הוא אמר 'יכולתי להיות או רוצח שכיר או סופ,ר אבל רוצח שכיר זה לעבוד עם אנשים ואני לא אוהב לעבוד עם אנשים ולכן החלטתי להיות סופר'. בפורים האחרון, בשיא מחלתו, הוא כתב לי שהוא שומר על אופטימיות. הוא כתב וכתב עד הסוף כדי להותיר לקוראים ולילדים שלו מורשת".

גוטפרוינד הלך לעולמו בבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר מאבק במחלת הסרטן. בין ספריו "שואה שלנו", "אחוזות החוף", "בשבילה גיבורים עפים", ו"מזל עורב", שבמהלך כתיבתו נפטרה אשתו, נטע, גם היא ממחלת הסרטן. גוטפרוינד נותר לגדל את שלושת ילדיהם הקטנים לבדו, ביישוב יובלים שבגליל התחתון ולאחר מכן התחתן בשנית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg